שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    נועה וולמן
    שחקנית ודוגמנית, 22, גרה ברמת השרון

    16 זה הגיל שבו התחלתי עם החבר שלי במכולת בסביון. נתתי לו את הטלפון שלי, וכשהוא לא חזר אלי השגתי את הטלפון שלו והתקשרתי לשאול מה נסגר איתו. בתור דייט ראשון הוא לקח אותי על הטום–קאר לאיזה שדה נטוש והראה לי את הכוכבים. כנראה שזה עבד, כי עברו שש שנים ואנחנו עדיין ביחד.

     

    18:00 זאת השעה שאחריה הוא לא מרשה לי יותר לאכול שוקולד. הוא טוען שאז אני לא נרדמת, נכנסת להיפר ומתחילה לקשקש שטויות.

     

    0 הפרעות אכילה יש לי. בתור רמת–השרונית אני מכירה די הרבה בנות שלא אוכלות, ואני יכולה להעיד על עצמי שאם כן היתה לי הפרעת אכילה, הייתי יותר טובה מכולן יחד. יש לי מוסר עבודה גבוה, ואני ממש יודעת להתמיד, אבל כל הקטע של השדיפות לא מדבר אלי. נשים צריכות להיות נשים.

     

    3 פעמים בשבוע אני בחדר כושר עם המאמנת שלי, נעמה. האימונים קשים והיא עושה לי את המוות, אבל אני משכנעת את עצמי שזה בעצם לטובתי. גם זה שהיא סופר–כוסית ונראית כאילו יצאה מאיזה קלטת כושר נותן לי מוטיבציה.


    "נו, קמרלינג, גם אתמול כאב לך הראש"

     

    99 אחוז שאם הייתי צריכה לבחור מישהי לשכב איתה, הייתי הולכת על ג'סיקה אלבה. החבר שלי היה מעדיף את מייגן פוקס, אבל לי היא נראית קצת יותר מדי טוב. היא ממש האישה הביונית. בטח יתגלה בסרט החמישי של "הרובוטריקים" שהיא רובוט או משהו.

     

    6 בנים ניגשו אלי בחוף הים ואמרו לי שהם מאוד אוהבים את הדמות שלי, ספיר, הביץ' הבלונדינית מ"תיכון השיר שלנו". מתברר שגם בנים אחרי צבא רואים את הסדרה הזאת.

     

    700 פעם שאלו אותי בנות אם אני הבת של הגינקולוג הנודע, ד"ר וולמן. ברגע שאני עונה כן, הן מתחילות לספר לי בהתלהבות כמה הן מרוצות ממנו ומאיך שהוא מטפל להן בביזנס. כל החברות שלי מטופלות אצלו. אני כמובן שלא.

     

    93,000 קילומטר עברה היונדאי גטס שאני חולקת עם אחותי, מיכלי. בתור בלונדינית כמובן שמעולם לא הצלחתי להחנות אותה לבד, לא כל שכן ברוורס. אני פשוט מחכה שיעבור איזה בחור ומבקשת שיחנה בשבילי, והם בדרך כלל מסכימים. פעם אחת, מרוב טוב לב, מישהו אפילו הצליח לשבור לי את הגיר.

     

    12 זה הגיל של אחי הצעיר, והוא כבר יותר טוב ממני במתמטיקה. הוא עוזר לי לחשב במכולת ומתפדח בשבילי. יש לי דיסקלקוליה קשה, ואפילו פטרו אותי מהבגרות כי אני לא יודעת לחשב במספרים. למזלי נולדתי בדור שיש בו מחשבון בכל סלולרי.

     

    50 מטליות ניקוי, זוג כפפות ובקבוק אקונומיקה לקחתי איתי לתאילנד כדי לנקות את השירותים והמקלחת במלון. אפשר לקרוא לזה הפרעה, ואפשר גם להתפעל

    מזה. בכל מקרה, מי שרוצה לנסוע לתאילנד - שידע שעכשיו נקי שם.

     

    2 פוביות עמוקות יש לי. אני פוחדת ממחטים - אפילו קרה לי שמרוב לחץ דחפתי אחות זקנה שניסתה לקחת ממני דם - ואני פוחדת להיקבר חיה. אבל אבא שלי אמר לי שאין מה להילחץ, וגם אם בטעות נקברים חיים, בתוך כמה דקות מתים מחנק. בגלל זה, אגב, הכי טוב לתרום איברים: ככה אתה יודע שאתה בטוח מת. ביהדות לא עושים ניקוז דם אחרי המוות, ואתה יכול פתאום למצוא את עצמך מתעורר בקבר כמו הזקן ההוא שהרופא אמר שהוא מת והוא בכלל לא מת. איזה לא נעים זה.

     

    2 חלומות גדולים יש לי. הייתי שמחה מאוד להופיע בסיטקום, ובכלל לפתח יותר את הצד הקומי שלי, וכמובן שאני גם מתה לדעת לעוף. הייתי ממש ממש רוצה לעוף.

     

    • סטיילינג: יולי סגרדה; איפור: טלי פאוור; שיער: ליאור גרין ל"לוריאל פרופסיונל"; ע' צלם: אורן בירן; הלבשה תחתונה: Gala, בנות; מיטה: "אלמנטו"; כיסוי מיטה: Golf & CO; צולם ב"אלמנטו", שד' רוטשילד 119 תל אביב

     


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "בתמונה: נועה וולמן אחרי שראתה את רם גלבוע בפיאט 500"
    צילום: אלכס ליפקין
    מומלצים