מצאו את הצפון

לארס סובי כריסטנסן, מחבר "חצי אח" (צילום: יחסי ציבור)

מסורת התרגומים לעברית מנורווגית, שוודית ודנית היא ארוכה למדי - מהאפוסים והסאגות, דרך הנריק איבסן וקנוט המסון ועד הסופרים העכשוויים. זה לא נולד אתמול: בזמן מלחמת העולם הראשונה נקלע לסקנדינביה פסח גינזבורג, שהועסק כמתרגם בהוצאת שטיבל.

הוא היה בכלל בדרכו לאמריקה, אבל בגלל המצור הימי הגרמני הוא נאלץ להישאר בנורווגיה ולמד שם את

השפה. בכך הוא הפך לחלוץ תרגום הספרות הסקנדינבית לעברית, ושטיבל היתה אחת ההוצאות הבודדות בעולם שתירגמה כזה ריכוז של ספרות סקנדינבית: קנוט המסון, סיגביורן אובסטפלדר, הנריק איבסן, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד.

שתיקות, אגמים וסודות

"כשאני אומרת לאנשים שיש לי דוקטורט בספרות סקנדינבית, התגובה נעה בדרך כלל בין בוז לתימהון", אומרת המתרגמת דנה כספי, שהיא היום המתווכת המרכזית של הספרות הסקנדינבית לעברית. כספי מתרגמת מנורווגית, דנית ושוודית. "זה מה שבחרתי לעשות – למדתי בסקוטלנד ובנורווגיה את השפות והספרות של המדינות האלה".

איך הגעת כל כך צפונה?

"בילדותי המורה שלי לאנגלית היתה ממוצא נורווגי, והחשיפה הראשונית שלי לתרבות הזאת היתה דרכה. היא היתה שולחת לי משם גלויות, ובאמצעותה גם יצרתי קשר עם ילדה בת גילי משם. רק משהו שנזרע בילדות יוצר מין משיכה כזאת".

"משרד החוץ הנורווגי משקיע המון בתרבות", מספרת כספי. "זו לא תרבות גדולה, אבל הם מכירים בערך שלה כאמצעי תקשורת עם העולם, וכמייצגת של המדינה. רוב הספרים שאני מתרגמת מקבלים תמיכה ממשרדי התרבות הסקנדינביים.

נורבגיה. ספרות של נופים, חורפים וכל מה שביניהם (צילום: ויז'ואל פוטוס)

"בנוסף, משרד החוץ הנורווגי מארגן אירועים וכנסים למתרגמים מכל העולם. בנורווגיה הם עושים עבודה נהדרת, מטפחים קשרים ולא שואלים הרבה שאלות כשמבקשים סיוע בתרגום. ככה הוצאות ספרים יכולות להרשות לעצמן לקחת סיכון ולהוציא ספר שלא בהכרח יהיה רב מכר בחנויות".

התעסקות ביחיד, לא בקולקטיב

"בעיני", מוסיפה כספי, "ספרות נורווגית שונה מאוד מספרות שוודית או דנית. קשה לעשות הכללות מבחינת התוכן והסגנון. באופן כללי אפשר לומר שמזג האוויר הוא בדרך כלל חלק מהותי מההוויה – החורף הארוך והקיץ האינטנסיבי תופסים מקום מרכזי. יש הרבה התעסקות ביחיד ולא בקולקטיב".

"אלה מדינות שלא נאבקות כל הזמן על הגדרת הלאום שלהן, הדברים האלה פחות או יותר סגורים מבחינתם. בשנים האחרונות כמובן דברים נפתחים מדי פעם לדיון, אבל בשביל סופר נורווגי הספרות היא כלי ביטוי אישי, הוא לא צריך להגדיר את הלאום שלו, לא צריך לגעת בשאלות פוליטיות בוערות, הוא יכול פשוט לעסוק בחוויה שלו מול הטבע, מול ההורים שלו ומול הילדים".

פר פטרסון, מחבר "לסיביר" ו"יוצאים לגנוב סוסים" (צילום: יחסי ציבור)

הכל התחיל בהמסון

קנוט המסון הוא ללא ספק האב הרוחני של רבים מן הסופרים הסקנדיבנים היום. המסון, שזכה בפרס נובל לספרות ובזמן מלחמת העולם השנייה, שיתף פעולה עם המשטר הנאצי, הטיף לאינדיבידואליזם ושלל את ערכי התרבות המודרנית המתועשת. בין ספריו: "רעב", "ברכת האדמה", "ויקטוריה", "מסתורין" ן"פאן".

איפה בכל זאת באים לידי ביטוי מוטיבים גיאוגרפיים מהאיזור שבו נכתבו הספרים האלה?

"אפשר לזהות ספר נורווגי הרבה פעמים על פי תיאורי החיים ביישוב שמרוחק עשרות קילומטרים מיישוב אחר. יישוב שבתקופות מסוימות בשנה חסום בגלל השלג. בספרות העכשווית באות יותר לידי ביטוי שאלות פוליטיות וחברתיות – נושאים כמו מדיניות הרווחה, הגירה, או בעיות של אלכוהוליזם, ששוב מתקשרות לחורף הארוך".

מדינות סקנדינביה הן תרבויות קטנות יחסית, שבהן הספרות פורחת ביחס לגודל האוכלוסייה. זה מזכיר את ישראל.

"נכון, יש לזה שורשים היסטוריים. שוודיה קצת מזכירה את ישראל בכך שבשנות ה-20 וה-30 היתה שם תנועת פועלים חזקה, שדאגה להוציא לאור בהוצאות זולות גם קלאסיקות וגם ספרות עכשווית. הם דאגו שהספרות תהיה נגישה לכולם. זה קורה שם כבר לפחות 100 שנים – היסטוריה ארוכה של נגישות לספרות. אלה מדינות שרוב האוכלוסייה בהן יודעת קרוא וכתוב, וזה כמובן מעלה את מכירות הספרים. יש שם תרבות קריאה, וגם יש פנאי לקרוא".

"בנוורוגיה יש למשל מסורת בשבוע של הפסחא, שבו אנשים נוסעים להרים כדי לעשות סקי ולקרוא ספרי בלשים – זו עונה שיוצאים בה לאור הרבה ספרים חדשים, ובעיקר ספרות בלשים. סופרים צעירים מקבלים את כל התמיכה והעידוד, הם לא צריכים לעבוד בעשר משרות כדי להתפרנס".

"בדנמרק יש שילוב מעניין של כל זה, יחד עם העובדה שהם חלק מהאיחוד האירופי, ויש להם רצון להיות אירופאים – הם מעודדים השכלה רחבה, אתה צריך להיות בקיא בתרבות שלך ובתרבות האירופית בכלל, ואחד הביטויים של זה הוא הקריאה. גם בבתי ספר מעודדים קריאה, זה חלק ממערכת גדולה שמטפחת את הספרות והתרבות בכלל".

קרן אור ביריד בולוניה

המו"לית דורית קרן פתחה את הוצאת הספרים קרן ב-98' עם ספר ילדים דני, "בבטן של אמא", שכתב תומס סוונסון. "לפני 15 שנה הייתי ביריד הספרים בבולוניה וראיתי את הספר הזה, וידעתי שאם תהיה לי הוצאת ספרים – זה יהיה הספר שיפתח אותה", מספרת קרן.

"בסופו של דבר הוצאתי אותו לאור, יהודה אטלס היה אחראי על הנוסח העברי, והוא הצליח מאוד. בגללו בעצם יש לי הוצאה. אני זוכרת שבאותה תקופה המו"לים הישראלים בכלל לא היו מודעים לדוכנים שהם לא אמריקאים או אנגלים – חבר מו"ל אמר לי 'מי הולך לדנים? את מי מעניין הסקנדינבים?' אבל עובדה שמאז זה רק הולך ופורח פה".