יוצאי אתיופיה: תנו לבני הטיגראי לעלות לארץ
על-פי ההערכות, באתיופיה נמצאים כ-2,000 קרובים של עולים החיים בארץ, שלא טופלו עד-כה. בעדה האתיופית טוענים כי מדובר ביהודים לכל דבר וכי הם נתקלים באטימות מצד הרשויות. משרד הפנים: סוגיית הטיגראי תיבדק
סיפורם של בני הפלשמורה ידוע ומוכר לרוב הישראלים, אבל מה עם בני הטיגראי, הטוענים אף הם ליהדותם, ולהם קרובי משפחה רבים בארץ? הקהילה האתיופית פתחה בימים האחרונים במאבק להעלאת קרובי משפחות אלה לישראל. מספרם נאמד על-פי הסוכנות היהודית בכ-2,000.
ההבדל העיקרי בין הפלשמורה לבין הטיגראים הוא מיקומם הגיאוגרפי. בני הפלשמורה הם יהודים שהתנצרו מאז אמצע המאה ה-19 לא כתוצאה מכפייה, אלא בשל לחץ חברתי וכלכלי ורובם מרוכזים באזור הבירה אדיס אבבה. בני הטיגראי (על שם המחוז בו הם מתגוררים) חיים בצפון אתיופיה באזור הגובל באריתריאה ובסודן. מידת יהדותם של הטיגראים אינה ברורה.
לטענת רבים בקהילה האתיופית, במחוז טיגראי חיה בימים אלה קהילה גדולה המורכבת מ"אחים של", "דודים של", "הורים של" ישראלים רבים החיים בארץ עשרות שנים. לדבריהם, הרשויות אינן מכירות בקבוצה זו ואף אינן מוכנות לשלוח נציגים כדי לבדוק את זכאותם לעלות לארץ במסגרת "חוק השבות".
"אין צדק. אם לא רוצים כאן יהודים, אז למה ממשיכים לעודד עליה מצפון-אמריקה וממדינות בריה"מ לשעבר?" אמר ל-ynet גורם בסוכנות היהודית. "אני רוצה להאמין שזה לא בגלל צבע עורם. העולים מאתיופיה רוצים את קרוביהם בארץ. מי שלא יהודי - שלא יעלו, אבל שיבדקו את זכאותם. למה מתעלמים?"
יו"ר "התארגנות יוצאי טיגראי", הרב אברהם שי, אמר: "התחלנו להתארגן עקב חוסר המעש של משרד הפנים. יש לנו קרובי משפחה שנותרו מאחור ללא שום סיוע ואיש לא מתייחס אליהם. כולם יהודים וחלקם נותרו מאחור ב'מבצע משה'. חשבנו שמשרד הפנים יסייע לנו, אבל ראינו שלא כך הדבר. כעת, אנחנו מנסים לפעול בעצמנו כדי לגרום למדינה להעלות אותם".
"מדוע מונעים מאיתנו להתאחד?"
שי יעקב, בן 45, עלה ארצה בשנת 1982. הוא שירת בצה"ל, התחתן וכיום הוא מתגורר בערד עם אשתו וחמשת ילדיהם. אלא שחמשת אחיו ואמו של יעקב נותרו באדיס אבבה. "באמצע העליה סגרו את השערים. אין מי שיעזור ליהודי טיגראי לעלות ארצה. פניתי למשרד הפנים אבל איש לא עוזר שם".
לדברי יעקב, אביו נפטר לפני שהספיק לעלות ארצה ואמו, שהמתינה שנים לעליה, אינה בריאה דיה לעלות כעת. "אמרו לה לחכות בתור והיא המשיכה לחכות. יחד איתה מחכים גם האחים שלי. חצי ממני בישראל, והחצי השני באדיס אבבה. אולי, בעזרת השם, מישהו במשרד הפנים יראה את האור והאחים שלי יעלו".
ליג'לם סלמון, תושב באר-שבע בן 62, עלה ארצה בינואר 1982 יחד עם משפחתו הקרובה. מאחור נותרו שתי הדודות שלו ובני הדודים. "הם כולם יהודים אבל נשארו מאחור. זו אפליה. אנחנו באנו דרך סודן, כמו יציאת מצרים, דרך נחשים וחיות טורפות. אבל פה בארץ עושים אפליה בין יהודי אתיופיה. אני מרגיש כאילו אני נטרף בידי חיות. אמרו לי שהם נוצרים, אבל הם לא", סיפר סלמון. "מדוע אנחנו לא יכולים להתאחד עם בני משפחתנו?"
"אני כואבת את חסרונם של האחיינים, של אמא שלי ונכדיה", סיפרה לאה שאטו, בת 48, שעלתה בשנת 1983. "סבא שלי היה רב גדול, אבל עם הזמן הכריחו את אחותה של אמי להתנצר. הם עדיין יהודים ורוצים לעלות ארצה, אבל לא יכולים. אני לא מבינה איך אפשר להשאיר את האנשים האלה, שהם יהודים לכל דבר, מאחורה. אנחנו מוכנים לקלוט אותם, הכל מוכן עבורם בארץ.
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "שני נציגים של המשרד נשלחו לאזור גונדר כדי לבדוק את זכאותם של בני פלשמורה לעלייה. על-פי הנחיית שר הפנים, אלי ישי, הם יבדקו גם את נושא זכאותם של הטיגראי".
לפנייה לכתב/ת 
