גינאי וחיטמן מבקשים שלא תעצמו עיניים
שיר חדש שבוצע בעצרת "ממשיכים בגאווה" הוא "אל תעצמו את העיניים", שכתבו יואב גינאי ואוהד חיטמן, שגם שר אותו עם אמיר פיי גוטמן. "זה שיר נגד אלימות שנכתב בעקבות רעידת האדמה שקרתה כאן", אומר גינאי. בואו לשמוע
ימים ספורים לאחר פיגוע הירי במרכז האגודה ההומו-לסבית בתל אביב, כתב איש קול ישראל והפזמונאי, יואב גינאי, שיר שמבקש לנער את האדישות ולעצור את גל האלימות המשתלח שגובה קורבנות בנפש. "אל תעצמו את העיניים", קוראים לשיר אותו הלחין אוהד חיטמן, שגם ביצע אותו כדואט עם אמיר פיי גוטמן על במת העצרת "ממשיכים בגאווה", שנערכה היום (מוצ"ש) בכיכר רבין. ככה זה נשמע.
"זה שיר נגד אלימות שנכתב בעקבות רעידת האדמה שקרתה כאן במוצאי שבת שעבר ובה רוצח מתועב הוציא להורג נער ונערה תמימים שבילו במועדון הנוער שלהם", אומר גינאי, "האלימות הזו היא חלק מגל עכור שעובר אותנו בזמן האחרון ובו הורים רוצחים את ילדיהם, אנשים שוכרים בריונים שיכו את מי שאינם מספקים להם עבודה ואחרים יורים בכלבם של שכנם רק כיוון שנביחותיו לא אפשרו להם לישון. אם לא נעצור את זה באופן הכי חריף מיד ועכשיו, לא נוכל לעשות את זה לעולם".
אמיר פיי גוטמן, ששר את השיר, אותו הפיק מוזיקלית הנרי, אומר: "מיד אחרי שקראת את הטקסט היה לי ברור שאת השיר הזה חשוב לי לשיר. התחברתי אליו כיוון שהוא לא מפנה אצבע מאשימה לאדם או גורם ספציפי אלא מדבר באופן כללי על כך שאנחנו חווים פה במדינה דברים לא הגיוניים מבחינת האיום על הביטחון האישי שלנו.
"גם העצרת לא נגד, אלא בעד חיים שפויים יותר והמטרה שלה היא להביע אמפתיה והזדהות של כל שכבות האוכלוסיה שמחשיבות את עצמן כשפויות. מה שקרה בשבת זו חוליה בשרשרת של איבוד כל גבולות המוסר במדינה הזו שבה הורים רוצחים ילדים וחרדים מבעירים עיר שלמה בגלל חניון מטופש. כל אחד לוקח את החוק לידיים ועושה מה בראש שלו. ומנגד, קבוצות במצוקה נלחמות לבדן כמו הסטודנטים שיצאו להפגין בלי לזכות לתמיכה החברתית הראויה או העצרת לגלעד שליט שהיתה אמורה להוציא את כולנו מהבית. האדישות הורגת. זו הסיבה שהמדינה שלנו מתדרדרת ועל כך מדבר השיר. אל תעצמו את העיניים כי אתם מפחדים או כי אין לכם כוח להתעסק בדברים הקשים. הגענו לשלב שבו צריך להוציא את הראש מהחול".
אַל תַּעֲצוֹם אֶת הָעֵינַיִם/ מילים: יואב גינאי, לחן: אוהד חיטמן
צֵל עַל פְּנֵי הַקֶּשֶׁת
שׁוּב שָׁבַר בִּי אֶת הָאוֹר
שֶׁקִּוִּיתִי שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה אִיתִּי
צֵל עַל פְּנֵי הַקֶּשֶׁת
שׁוּב חָנַק בִּזְמַן שָׁחוֹר
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל אָחִי וַאֲחוֹתִי
צֵל כָּבֵד יָרָה בִּי
וּפָגַע בָּאַהֲבָה
שֶׁהֵחֵלָּה רַק לִלְמוֹד אֵיךְ לֶאֱהוֹב
צֵל כָּבֵד דָּקַר בִּי
וְהֶחֱזִיר מִזְּמַן עָבַר
אֶת אוֹתוֹ הַחוֹשֶׁךְ שֶׁקָּדַם לַטּוֹב
אַל תַּעֲצוֹם אֶת הָעֵינַיִם
זֶה לֹא מִקְרֶה שֶׁסְּתָם פִּתְאוֹם קָרָה בָּרְחוֹב
גַּם הַמַּלְאָכִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם
יוֹדְעִים כְּבָר שֶׁמִּלִּים שׂוֹנְאוֹת הוֹרְגוֹת בַּסּוֹף
צֵל רְעוּל עֵינַיִם
שׁוּב מַּכֶּה בְּכָל מָקוֹם
מְבַקֵּשׁ לִיצוּר בִּי חוֹשֶׁךְ לְתָמִיד
צֵל טוֹרֵף בַּקַּיִץ
לֹא כִּיבָּה אֶת הַחֲלוֹם
וְחִזֵּק אוֹתִי כָּל כָּךְ מוּל הְעָתִיד
אַל תַּעֲצוֹם אֶת הָעֵינַיִם
זֶה לֹא מִקְרֶה שֶׁסְּתָם פִּתְאוֹם קָרָה בָּרְחוֹב
גַּם הַמַּלְאָכִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם
יוֹדְעִים כְּבָר שֶׁמִּלִּים שׂוֹנְאוֹת הוֹרְגוֹת בַּסּוֹף
צֵל חָשׁוּךְ אָפֵל
לֹא יַצְלִיחַ לַעֲצוֹר
אֶת הָרוּחַ הַשְּׂמֵחָה וְהַכְּאֵב
לְעוֹלָם שׁוּם צֵל
לֹא יוּכַל יוֹתֵר לִשְׁבּוֹר
אֶת הָאַהֲבָה שֶׁחַיָּה לִי בַּלֵּב
אָז אַל תַּעַצְמוּ אֶת הָעֵינַיִם
זֶה לֹא מִקְרֶה שֶׁסְּתָם פִּתְאוֹם קָרָה בָּרְחוֹב
גַּם הַמַּלְאָכִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם
יוֹדְעִים כְּבָר שֶׁמִּלִּים שׂוֹנְאוֹת הוֹרְגוֹת בַּסּוֹף
צֵל עַל פְּנֵי הַקֶּשֶׁת
שׁוּב שָׁבַר בִּי אֶת הָאוֹר
שֶׁקּיוִוִּיתִי שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה אִיתִּי
