מתאבלת על האהבה מבעוד מועד, שלא אופתע

כמה מסובך זה לאהוב. כמה קשה. ידעתי כמה שמחה יש באהבה, שלווה ורוגע וחיבוק. ידעתי כמה התרגשות יש בהתאהבות, ידעתי את חרדת ההתחלות, רעד הפסיעות הקטנות. ידעתי כמה כאב יש בפרידות, ידעתי את החמוץ של האכזבה, את הצורך למלא בתפוחים את החלל שנפער בבטן, ובתמרים להמתיק את כל השאר. למדתי על מה שר רמי קליינשטיין. ידעתי בכי עד אובדן חושים, עד ספק סחרחורת ספק עלפון. ידעתי כאב מפלח בחזה כמו סכין שמבתר צלעות. ידעתי להיות שיכורה, ידעתי להיות מפוכחת מדי, מפוכחת שבא להקיא, מפוכחת שרוצה לבעוט מתוכי את כל האיברים הפנימיים, ולייחל לשלווה אינסופית, כזו שמוצאים רק באחרית הימים. לא ידעתי מהו כאב באהבה קיימת, חיה ונושמת. כאב מעתיק נשימה. מחליש, מרדים ומערפל. כאב שאני רק רוצה להירדם אבל לא יודעת שינה מהי. כאב של חוסר אונים, כאב מבולבל, כאב אחר. כאב מאוד מאוד כואב.

כמו מת שפוסע לקבר, אני שואלת אותו אם טוב לו איתי

אני מכירה גם את הקול הזה, האינטואיציה שלי כשהיא מדברת, קול פנימי, מדויק, רוצה להכחיש ולא יודע כיצד. אני מכירה את האיתותים הדקים שלה, דברים שרק היא יודעת, ואני מקשיבה. כמו רוח לילה. היא שורקת לי אזהרה, שלא יבוא לי בבום, שאהיה חזקה, ואני מתאבלת מבעוד מועד, כמו נבואה שמגשימה את עצמה. כמו מת שפוסע לקבר, אני שואלת את הנוכחי אם טוב לו איתי. צורות שונות יש לשאלה הזו, אבל התוכן הוא אותו התוכן, מלא חששות, חוסר ביטחון וידיעה פנימית שהוא לא יגיד כן, ולא יענה ב-לא, ובכל זאת אני אדע טוב, כמה לא טוב בעצם. פרוצדורה כזו.

כבר שבועיים שהקול הזה חוזר על עצמו, בא ברעש, בא בחדות. אבל הפעם קצת אחר. בפעם הראשונה אני שומעת את גברת אינטואיציה שלי באה אליי, דווקא כשאני אוהבת. אוהבת אפילו מאוד. והכל מתבלגן. "תלכי!" אני רוצה לגרש את הגברת, מרה שחורה מאיימת. מראה של חוסר ביטחון, כמו משקפת דברים שלא רוצים לראות, מראות קשים של בחילה וחלחלה. אני מסתכלת, והעיניים הופכות שקועות מלילה ליום, מיום ליום. כמו קערות מרק חמות, מעלות אדים, בוכות דמעות. ואני זולגת שבועיים, מתאדה במהירות, מתפרקת לחלקיקי בת אדם שפעם היתה בה שִמחה ועכשיו יש בה ואקום שמאיים לבלוע קודם כל אותה.

עד עכשיו הוא היה לי כמו חלום מתוק. מבולבלת הייתי מקיצה משינה ולא מבינה אם אני חיה חיים של מישהי אחרת, אלה לא החיים שלי בעצם. פעם ראשונה חלום, פעם שנייה הזיה, פעם שלישית - מציאות.

מצחיק איך שאני חולמת סיוטים בלי להירדם

לא יכולה לדמיין חיים אחרים בלי מי שנכנס לי אליהם לפני כמה חודשים. אבל כבר שבועיים הכל בי מתהפך, הוא הופך לחלום אחר. אירוני איך שבלי לראות אותו אני מרגישה אותו הכי טוב: מתרחק, מתרחק, כמו לא היה. כמו זיכרון שנמחה. כמו לא יהיה יותר. זה הופך סיוט. מצחיק איך שאני חולמת סיוטים בלי להירדם.

בשקט של הלילה אני שומעת בראשי מחשבות מתרוצצות, איך שהוא חושב לשחרר. ואני מפחדת, רק שלא יוותר. כשנישק אותי נולד בינינו קסם, אני מקווה שהוא עדיין זוכר. כמו נבראתי לך של שלמה ארצי, פגשתי אהבה לא מוכרת לי, לא מזוהה, מתערטלת. בגינו של קסם מצאתי עצמי נאבקת, מוותרת. מוותרת על כל הרשימות, על כל הציפיות, על כל מה שנראה שככה צריך להיות. ומרוויחה אהבה, או כך לפחות נדמה לי, זה הרגיש כמו אמבטיה חמה. שלא יוותר לי עכשיו, אני מוכנה לצאת למלחמה.

אני כבר לא מפחדת להרגיש, להעז, לטעות. מאוהבים עושים טעויות. אני רוצה שיעזור לי לתקן את כל הדפוסים המקולקלים שנטמעו בי בשנים של קשרים קצרים, פרידות חפוזות, עוד לפני שיכולתי ללמוד מהי זוגיות. עכשיו אני מוכנה לתת את כל כולי, יותר משנתתי אי פעם, להתאבד על מזבח שמקדש את האהבה שהעזתי להאמין בה, סופסוף מוחשית. זה רק לא יקרה בן לילה, אני רוצה שיבין.

רק שיבין אותי. אני מוצאת בי רצון שייתן לי עוד קצת זמן ללמוד אותו, שיטפס איתי ביחד, גם אם זה יהיה לאט. שלא ישאיר אותי במורד, שייתן לי להוכיח לו שאני שותפה ראויה לעלות איתה את ההר, לנשום אוויר פסגה, שלא יחפש בת לוויה אחרת, שלא יבחר לבד. רצון, כמעט תחינה. לעזאזל, יש פה עדיין אהבה.

איך מתנהגים? זה לא בא עם הוראות

אני מחפשת את המילים המדויקות לומר לו, אתה האהבה הראשונה. אני לא מכירה את הטעם. אני לא יודעת איך אוכלים, בנגיסות קטנות. אני עוד טועמת. איך מתנהגים? זה לא בא עם הוראות. אם יחזיק לי את היד, אני מבטיחה שלא אברח, שאתן את כל כולי, הכי אמיתית. הכי מציאותית. הכי קטנה, הכי גדולה. אני. פשוט. פשוטה, אחת שמודה שגם אם זה לא בסדר, אני צריכה חיזוקים בקשר. אני, פשוט אני. בלי צורך למצוא חן, להיות יפה מדי, שנונה מדי, מעניינת מדי, בלי כל אלה. מי שאני, בחורה שמתלכלכת במייק-אפ וחוטאת בלרצות במה. אם ירצה – יוותר. אני לא מבטיחה להמשיך לנשום במקרה כזה. ואם יישאר, אני מבטיחה להילחם, בלי נשק, בלי שריון, עירומה וחשופה, רק ככה, כמו שעושים אהבה.