שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    היכל המזרח

    דודו אהרון הוציא רק שני אלבומים, וכבר ממהר להופיע בהיכל התרבות. אהרון, וגם משה פרץ, מתחילים גל של זמרים-יוצרים במוזיקה הים תיכונית שלא תלוי באותו קומץ כותבי שירים. אחרים, כמו זהבה בן, צריכים ללמוד להעיז ולחבור ליוצרים אחרים. דעה

    צעד גדול. מדי

    צריך הרבה תעוזה ואומץ כדי להחליט לפתוח קופות בהיכל התרבות בתל-אביב אחרי שהוצאת שני אלבומים בלבד. דודו אהרון עושה זאת בימים אלה, ומעורר בכך מחלוקת בתעשיית המוזיקה הים תיכונית. מצד אחד יש שיגידו שמדובר בחוצפה ישראלית בריאה, אבל אולי זה מעשה שנובע דווקא מיהירות?

     

    לאייל גולן נדרשו למעלה מעשר שנים כדי לפתוח את היכל התרבות, וגם אז הדבר נעשה בניגוד להמלצת המנהלת שלו, שחששה מהפסד כספי כבד. גם קובי פרץ היסס - למרות ההצלחה המוכחת ואהבת הקהל - לפני שהגיע למקומות גדולים כאלה. אבל אהרון החליט שהוא קופץ למים העמוקים עוד לפני שלמד לשחות.


    ראוי שילמד ממרגלית (צילום: דור מלכה)

     

    אהרון הוא אמן ויוצר מוכשר מאוד, בכך אין ספק. בלהיטיו "אהבה ראשונה", "יש לי רק אותך" ו"לא דומה", הוא הוכיח יכולת כתיבה והלחנה שיעמידו אותו, בעוד כמה שנים, בשורה הקדמית של הזמרים והיוצרים בארץ. אבל בשלב זה בקריירה שלו, הוא עדיין לא מוּכר ומוכן מספיק למעמד מסוג זה. אמן שפותח קופות בהיכל התרבות צריך לעבור כברת דרך מסוימת, להיות בעל רפרטואר רחב שממנו יבחר בפינצטה את השירים איתם יופיע. במקרה של אהרון, הוא ייאלץ לשיר את כל השירים שהקליט עד היום על מנת להחזיק מופע שלם.   

     

    ראוי שדודו אהרון ילמד מאמנים כמו חיים משה, יואב יצחק, מרגלית צנעני, פיני חדד ומושיק עפיה. כל אלה, שיש להם טיפה יותר ניסיון ורקורד, עדיין לא מעזים לעשות את הצעד שהוא עושה. למה? כי הם מכירים במציאות. הם יודעים שלא כולם אייל וקובי פרץ, ושלא כל מי ששר מוזיקה מזרחית יכול אוטומטית למלא מקומות כאלה.

      

    לא מספיק שם טוב

    אמן שעובד על אלבום חדש חייב לשים מול עיניו תמונה של שני אמנים בולטים שיובילו לאותה מסקנה. שלומי סרנגה מהכוון החיובי וזהבה בן מהשלילי.

     

    סרנגה הבין את המציאות וידע שאם הוא מעוניין לבלוט, במיוחד באלבום בשפה העברית, הוא חייב לחדש ולהעיז. הוא יצר, יחד עם יוני בלוך ודיקלה, אלבום מעולה שהוכיח שלא צריך להיות יוצר שמזוהה עם הז'אנר על מנת להביא תוצאות טובות ומקוריות.


    זהבה בן. מי ראוי לחמם את מי? (צילום: רונן אקרמן)

     

    ומהעבר השני: בחודש שעבר הוציאה זהבה בן סינגל חדש, שנעלם במהירות שבה נעלמו כל הסינגלים הקודמים שהוציאה בשנים האחרונות. זאת למרות שאת החדש יצר צמד 'דוסול' עטור הקבלות.

     

    הסיבה ברורה: לזמרת כמו בן, הרדיו וקהל המעריצים לא עושים הנחות. יש ממנה דרישה בסיסית לאמירה שונה וצליל מקורי, והם לא מוכנים לקבל את אותו שיר בוורסיה אחרת בכל פעם מחדש. הדבר החשוב ביותר שכל אמן יכול ללמוד מהמקרה של זהבה הוא שאת כל הסינגלים האחרונים שהוציאה, כתבו ויצרו כותבים מהשורה הראשונה, ולמרות זאת הם כשלו. הלקח: שם מפורסם הוא לא ערובה להצלחה, ובסופו של דבר כל שיר נמדד באיכותו הוא.

     

    לו הייתי מנהלה של בן, הייתי פונה לאמנים כמו מיכה שטרית, סגיב כהן, יהודה פוליקר, עובדיה חממה ואהוד בנאי ומבקש מהם שיפיקו לה את האלבום הבא. איכויות כמו שלהם, בשילוב עם הקול של בן, יכולים לנפק את אחד האלבומים הטובים ביותר שלה. שילוב מנצח יכול להיות לבן עם עמיר בניון, אלא שככל הידוע הוא כבר לא עובד עם נשים.

     

    בן היא זמרת ענקית עם היצע שירים ענק ומרגש. מספיק להאזין לאלבומי האוסף שיצאו לה במהלך השנים כדי להבין עד כמה מדובר במבצעת הכי מפוספסת שלנו. הדבר העצוב הוא שהיא כעת תלויה בחסדיו של דודו אהרון, שצפוי לארח אותה לכמה שירים בודדים בחודש ספטמבר בהיכל התרבות. בעולם מתוקן וצודק, ובעיקר עם ניהול נכון, זה היה אמור להתבצע בדיוק להפך.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שי רוזנצוויג
    פוליקר. איכות כמו שלו תוכל להזניק את זהבה
    צילום: שי רוזנצוויג
    סרנגה. תוצאות טובות ומקוריות
    דוד עדיקא
    לאתר ההטבות
    מומלצים