מה שמאפיין את הרווקות הוא הצורך בסקס פראי
סקס מסוג זה שם את האני העצמי באור הזרקורים, והתחשבות, הבנה ורגשיות מפנים את מקומם להתנפלות וחייתיות. מין כזה הוא בהכרח מסעיר יותר והכי חשוב - הוא לא תלוי רגש
זה זמן רב שאני מקדישה מחשבה לקונספט של חיי רווקוּת. לא להטבות הכרוכות בלישון באלכסון, לא על האפשרות לבחור לבד את המוזיקה ברכב או אפילו לא בחופש הבחירה להיפגש אם מי שבא לי, ובאיזה סיטואציה שבא לי. אני מדברת על האספקט הרחב יותר שמציין גישה לחיים: הרווקוּת כקו מחשבה.
לכאורה נראה שבחירת סגנון החיים בירייה בודדת היא מבחירה חופשית. לכאורה להיות לבד, להתחבק לבד ולריב לבד עם עצמך זאת בחירה דמוקרטית שלך עם עצמך. האומנם? האם באמת הכול בראש? האם אנחנו חופשיים לבחור את הסטאטוס שלנו, או האם הסטאטוס שלנו, שנולד מתוכנו וניזון מהתכונות האישיות שלנו, בוחר בשבילנו האם נצלח בקלות את ים האפשרויות וננחת בחוף המבטחים של זוגיות שלווה? האם התכונות שלנו לא שולטות בנו באופן דיקטטורי ונוקשה, אשר נועל אותנו בלי אפשרות להתווכח, במצב של ניוטרל תודעתי?
חציית הקו מרווקות לחיי שותפות היא לא עניין של מה בכך. בן אדם נכון לחלוק איתו חיים הוא לא בהכרח התשובה, ובבקשה, בבקשה - אל תבקשו שאתחיל לדבר על אהבה. היא אינה פרמטר מספיק לכלום, ושישתקו כל הרומנטיקנים.
אפשר לאהוב עד כאב ועדיין לא להיות מסוגל לצאת מכסא הנהג של הרווקות הקיימת. אפשר ליהנות ממחשבות על זוגיות מפנקת ועדיין לחיות חיי רווק ככל הרווקים. כאמור, רווקות היא קו מחשבה. אנחנו הרווקים חיים בסרט. הסרט הזה הוא הצגה של איש אחד: אנחנו גם המפיקים, גם הבמאי, וגם השחקן הראשי. אין מקום למשקיעים מבחוץ.
לא כל הרווקים אותו הדבר
אין לי רצון לערוך פה הכללות. לא כל הרווקים אותו הדבר, כמו שלא כל הזוגות מתנהלים באופן דומה. עם זאת, נדמה כי יש כמה פרמטרים שמאפיינים את אלה החיים ברווקות מחשבתית.
הראשון היא ביטחון עצמי, בין אם מופרז או בין אם לוקה בחסר. הרווק התל-אביבי הטיפוסי, זה שמחזיק במארזי סוכרזית בדירתו למען כל "כונפאת-דיבעי" שתפקוד את דירתו, חולק את אותה בעיה של היעדר או עודף ביטחון עצמי כמו הרווק הכפרי, המחזיק בחליטת תה טבעית מגינתו, למען כל שוחרת שקט שתפקוד את מיטתו.
רווקה בשנות השלושים שלה, שכבר מזמן הפסיקה לעשות אירובי רק בשביל להרגיש טוב עם עצמה, מתאפיינת בבעיות בביטחון העצמי משלה, בדיוק כמו הרווקה עם הגוף הכי נחשק בחוף צוק. בעיית הביטחון העצמי של כל אותם הרווקים נובעת מכך שהיא שהם/אנחנו/אתם, מתייחסים למילה פשוטה כמשמעה. וכאן יש לי חדשות בשבילכם: ביטחון עצמי הוא בכלל לא עצמי. הוא לחלוטין תלוי בגורמים סביבתיים, ולגמרי מונשם על ידי תגובות חיצוניות.
אם הייתי חיה רק עם עצמי, תאמינו לי, לא הייתי צריכה אותו. הביטחון העצמי הוא ביחס ישיר לסובבים אותנו. הוא נמדד על פי איך שרואים אותנו. וכאן המלכודת.
הרווקים הנצחיים לא נשארים רווקים כי זה מרגיש כמו מסיבת אפטר ביער בן שמן. בסופו של יום, חלק נכבד מההישענות על הסטאטוס הקיים נובע מחוסר איזון של הביטחון העצמי ובדרך שאנחנו רואים את עצמינו, בין אם הפרזנו, או בין אם לא הערכנו נכון.
לא מגיע לי DD הררי ומפנק?
גורם משותף נוסף לכל ברי מחשבה "רווקתית" הוא חוסר מיצוי. זו אותה התחושה שזה אף פעם לא מספיק, ואם לבחורה שאני שוכב איתה עכשיו יש קאפ C חצוף ושובב בחזייה, אז לא מגיע לי גםDD הררי ומפנק?
התחושה כי אם פגשתי בחור שהוא טוב אלי ומגובש בדעתו, אז לא מגיע לי שיהיה גם ספונטני להפליא, בטעם שוקו? הרווקים שבינינו לא ממצאים את הקשרים אליהם הם נכנסים, מפחד לאבד את האפשרות לבדוק זוויות נוספות בחוץ, וכנגזרת - אנחנו לא באמת ממצים את הפוטנציאל לצאת מהסטאטוס הקיים.
הגורם השלישי ישמע רדוד לרבים מאיתנו, אם כי, לעניות דעתי, הוא אחד החשובים. מה שמאפיין את כל החושבים באופן רווקתי הוא הצורך בסקס פראי, חסר מעצורים ובלתי תלוי.
תגידו מה שתגידו, סקס מאהבה וסקס חייתי מנותק מכל מחויבות רגשית הם שונים, והשני לאו דווקא נופל מקודמו בחשיבותו. סקס פראי, שמוגש על ידי קריין לא קבוע, הוא בהכרח מסעיר יותר, גשמי יותר, ומרכיבו הכי חשוב - הוא לא תלוי רגש.
סקס מסוג זה, שם את האני העצמי באור הזרקורים, והתחשבות, הבנה ורגשיות מפנים את מקומם להתנפלות, חייתיות והעצמה אישית. הליבידו כ"כוכב נולד" - נהנה בסקס מסוג זה מאותם פינוקים אליהם זכתה נינט טייב בשיא פריחתה: מהפריפריה למרכז, מיצוי היכולות על ידי שחרור הזדמנויות ופתיחת דלתות לעולמות אחרים. ועוד פעם, ועוד פעם.
אני רווקה. לא ממורמרת ולא מדחיקה
אז אם הילד עולה על גלגל ענק של סיפוק יצרים בלונה-פארק של החיים, איך לעזאזל מורידים אותו משם? זה מוכח באופן לא מדעי, אבל לגמרי אמין, כי הסקס הכי טוב שהיה או יהיה לך בחיים לא יגיע מזה שליבך יבחר לאהוב. זה בדוק. ולצערי, זה לא התערבותו הגסה של מרפי בעניין, אלא כימיה בהמתית פשוטה. השחרור העצמי שמאפשר לנו לחזור לקדמת דנא ולהיות חזרזירי מין ,לא מתאפשר כשרגשות אנושיים המאפיינים אהבה משתלטים עלינו.
אז זהו, ככה שמעתי בכל מקרה. אני אישית לא מכירה את הסוגיות האלה. מה פתאום? אני, אישית, רווקה. לא ממורמרת ולא מדחיקה. לא מניפה את דגל הפמיניזם אבל גם לא נרשמת לערבי בינגו עם מיטב הנוער של שנות השבעים. לא לחוץ לי עדיין. באמת שלא.
אבל דקה לפני שאני מתפנה לטפל בך אהוב יקר, אני צריכה לפתור כמה סוגיות שיש לי עם עצמי. אני והביטחון העצמי שלי מסוכסכים קשות מזה שנים. פעם הוא מנצח, ופעם ידי על העליונה. אני, כמובן, פועלת אך ורק מתוך הצורך למיצוי מקסימאלי של כל מצב אליו אני נקלעת.
וסקס, אני? אני? חה! הצחקתם אותי.... את זה שאנחנו חיים בסרט כבר אמרתי?....
