"אלפנארה": הקיבוץ הערבי הראשון למוגבלים

הסוציאליזם הערבי מרים ראש. צמוד ליישוב כישורית שבגליל המערבי הונחה היום (ג') אבן הפינה לקיבוץ הערבי הראשון - "אלפנארה" - שיאוכלס בבעלי מוגבלויות מהמגזר הערבי, ויפעל ברוח קיבוצית בדומה ליישוב היהודי הסמוך לו.

"מאז ימי א.ד גורדון לא היה קיבוץ עם כל-כך הרבה מוטיבציה כמו כאן", הצהיר נשיא המדינה, שמעון פרס, שהשתתף בטקס הנחת אבן הפינה. בית הספר "זיו נור" הדמוקרטי היהודי-ערבי שייבנה בקיבוץ החדש, יהיה מבנה אחד מני רבים בקהילה, שתקלוט כ-150 חברים בחמש השנים הקרובות.

"כבר לפני 12 שנה ניסינו להכניס לכאן גם חברים מהמגזר הערבי, והיו משפחות רבות שגילו עניין, אבל זה לא צלח, בעיקר בגלל הבדלי מנהגים ומסורת", אמר ראפע כרים, אחד ממקימי היישוב כישורית ומי שצפוי לנהל את "אלפנארה".

בתווך חלף יותר מעשור, וכישורית הפך ליישוב מצליח המאמץ אליו אנשים בעלי צרכים מיוחדים מעל גיל 21, שמתקשים למצוא מסגרת אחרת, והופכים אותו לביתם ולמקום עבודתם. "בכישורית יש מגוון אטרקציות, החל מהדיר האורגני הכי גדול בארץ, לול מטילות אורגני וגן ירק, וכלה במפעל לייצור צעצועים מעץ, כלביה ובית ספר לרכיבה טיפולית. התושבים עובדים וחיים כאן", מספר כרים. המודל המוצלח הוא שקידם את רעיון הקמת היישוב התאום "אלפנארה".

"שנחיה יהודים לצד ערבים בשכנות טובה"

ביישוב החדש תפעל תפיסה טיפולית-שיקומית דומה לזו המונהגת בכישורית, למעט העובדה שהאווירה ומנהגי החיים יעוצבו על-ידי החברים ואנשי הצוות שיהיו כולם ערבים. "זה מבחינתי מודל לדו-קיום", אומר כרים, "כמה מדהים שדווקא החוליה החלשה בחברה היא שמשלבת ידיים. כנראה שאנחנו לא מבינים הכול, ודווקא לאנשים האלה יש תפקיד שישפיע אינשאללה על האוכלוסייה כולה".

בטקס רב-המשתתפים שנערך היום באתר היישוב המיועד חנכו נשיא המדינה, שמעון פרס, ושר העבודה והרווחה, יצחק (בוז'י) הרצוג, את מבנה בית הספר, שאמור לקום בתוך שנתיים. הנוכחים חתמו על מגילה שטמנו באדמת האזור המיועד לבנייה, ובה ייחלו בין היתר ש"נחיה במשותף יהודים לצד ערבים חיים של שכנות טובה". הנשיא פרס נשא דברים, ואמר בין השאר: "הייתי שולח את כל הנואמים בבית לחם וירושלים לבוא הנה, ולאלה שאומרים שאין פרטנר לשלום - שיבואו הנה ויגלו שפרטנר אפשר ליצור, ולא רק לגלות".

לטקס הוזמנו גם בני משפחות ערביות מיישובי הצפון, שלהן ילדים בעלי צרכים מיוחדים. משרקי מיסאר, תושבת נצרת שהגיעה עם בנה בשארה בן ה-20: "נכון שבמשך כל השנים גידלתי את בני ובתי ששניהם סובלים מפיגור קל עם הרבה גאווה ופתיחות, אבל הדאגה הגדולה שלי היא מה יהיה עליהם אם חס וחלילה יקרה לי משהו. שתי אחיותיהם הבריאות לא יוכלו לדאוג להם, כי גם להן יש חיים, ומקום כזה עם הירק והשלווה שעושה טוב לנפש - זה מה שהיה חסר".

לצדה של מיסאר ישבה נג'יה אבו ראס מהכפר עילוט, שבאה עם בנה שאקר בן ה-27 . אבו ראס, אם לשלושה ילדים הסובלים ממוגבלויות, אומרת כי יהיה לה קשה לשלוח את ילדיה להתגורר ביישוב מרוחק. יו"ר אקי"ם בנצרת, לובנה עומרי, מזדהה עם תחושותיה: "במגזר יש עדיין קושי גדול בקבלת השונה ובהתמודדות עם דרכי הטיפול. יש הורים רבים שחוששים שילדיהם יצאו מהבית, למרות שמקום כזה יוכל לתת מענה למצוקות, והמשפחות יצטרכו לעבור את המחסום".