פוליטיקה באינטרנט: דף הבית בידינו

"אל תהיה אדיש", מתרות אותיות באדום בוהק על רקע מסך שחור. נגינת פסנתר נוגה נשמעת ברקע והתמונה מתחלפת לגדרות תיל בשחור לבן. גדרות התיל נעלמות ועל המסך מופיעה תמונתו של דב שילנסקי, שאומר: "אני נזכר בימים של לפני השואה".
ברקע נשמע נאום של היטלר המעלה קונוטאציות וצמרמורת בלתי נמנעת, שבמעבר חד מעבירה את המתבונן לצילום של ערפאת נואם כשהמון פלסטיני זועק: "בדם ואש נפדה את פלסטין". המצלמה חוזרת לשילנסקי: "כששונאי ישראל מאיימים אנחנו נשמיד אתכם, תאמינו שהם מתכוונים לזה". נגינת הפסנתר מתגברת וסרטון הווידאו מציג את תמונת הילד מהשואה שמרים את ידיו בכניעה. שעון חול מופיע בתמונה. המוזיקה הופכת שוב קצבית אך קולו של הקריין נותר חמור: "אבל היום הכל אחרת. ישראל מדינה חזקה עם צה"ל חזק ואיכות חיים גבוהה".

הלהיט הנוכחי של הימין

מפחידון הווידאו של עמותת "אנחנו על המפה" הוא הלהיט הנוכחי באתרי הרשת של הימין בישראל. הלשון שנוקט בה הווידיאו אינה חריגה בקרב אתרי הימין בומיוחד זה הקיצוני. המשוואות החזרת שטחים - שואה, ליברליזם - התאבדות עצמית, ייאוש מול שביב תקווה וקלישאות - משוואות החוזרות על עצמן ברוב אתרי האינטרנט של הימין בישראל.
מעניין לגלות שהימין הישראלי, על גווניו השונים, שמאמיניו מתלוננים תדיר על שקולם לא נשמע בזרם המרכזי של התקשורת, גילה אך לאחרונה את כוחו של האינטרנט כמדיום חלופי להפצת רעיונות. בהשוואה לאתרי השמאל, אתרי הימין רבים יותר ומעודכנים יותר. ייתכן מאוד שיש לכך קשר ישיר עם תוצאות בחירות 99', אך נכון ליולי 2000, "הרחוב" של האינטרנט הישראלי שייך לימין.
בהתייחסות לשחרור השבויים הלבנונים בהתערבות בג"ץ, נכתב באתר "קריקטורות, קומיקס והערות פוליטיות": "השחרור בוצע ברוח חוק היסוד החדש: חוק יסוד חופש המחבל וחירותו. בכל מקרה, אהרון ברק הוא היהודי האחרון שיגורש מישראל. הערבים יצטרכו אותו - לגירוש היהודי". ב"מילון" שמובא באתר אפשר ללמוד ש"שלום של אמיצים" זה בעצם "הסכם של מתאבדים" ושלטון החוק זה שלטון השלום. אגב קריקטורות, הכלי הזה נפוץ מאוד באתרי הימין. רובם מפרסמים קריקטורות בוטות, על גבול השיטנה, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.

"כל האמת" על קלינטון

האתר "שנית גמלא לא תיפול" מביא קול קורא של אנשי מילואים, תושבי יש"ע, שפונים אל ממשלת ישראל בבקשה לחזק באופן מיידי את יחידות ההגנה המרחבית המורכבות מתושבי הישובים, לצייד אותן בנשק מתאים ובמערך לוגיסטי ורפואי, לקראת ההכרזה על המדינה הפלסטינית. אפשר לקרוא באתר על "קמפ דיוויד – חורבן הבית השלישי", המספר את "כל האמת" על "קלינטון הנשיא המושחת ביותר בתולדות ארה"ב", "רב המרצחים ערפאת" ו"העלוב מכולם, ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק", ועוד אמירות מאמירות שונות שגם עמודי האינטרנט אינם סובלים.
אתר "האיחוד הלאומי" הוא מעין "פורטל ימני קיצוני" שמציג את פניהם זקופות הקומה של רחבעם זאבי, בני אילון וצבי הנדל על רקע תכול לצד דגלי ישראל ולקול מנגינת התקווה. המבקרים יכולים לעיין במצע האיחוד הלאומי או להמשיך לגלוש לאתר מולדת, בו אפשר לצפות בדבריו של גנדי בווידאו, ובמפה של "מכת ברק להסדר הקבע".
אתר "חרות - התנועה הלאומית" עדכני ביותר, וכולל "הספד" של מיכאל קליינר לחאפז אל אסד, דיונים בפרשת השבוע, מאמר שמכתיר את ערבי ישראל כ"כפויי טובה", וחדשות בדואר אלקטרוני, לטובת אלו שרוצים להיות עם היד על הדופק.
אתר "זו ארצנו" מקדם את ספרו של משה פייגלין, "במקום שאין אנשים". שם אפשר לקרוא פסקי דין נבחרים ממשפטים שנוהלו נגד ראשי הארגון ולשמוע מבחר מפינותיו של פייגלין בערוץ 7. גם באתר "מנהיגות" מככב אותו פייגלין. שם אפשר לקרוא מאמרי מערכת ועדכונים על משמרות המחאה של "זו ארצנו".

למען שובו של ביבי

בניגוד לעבר, ניכר שפעילות הימין באינטרנט אינה נחלת הימין הקיצוני בלבד. למשל, לאחרונה עלו כמה אתרי אינטרנט שפועלים למען שובו של בנימין נתניהו לפעילות פוליטית. האתר של הפורום הישראלי למען בנימין נתניהו שם לעצמו מטרה להשיב את ראש הממשלה לשעבר לראשות המדינה ולהוכיח שהתקשורת נוקטת כלפיו במוסר כפול. אתר "תקומת הימין" קורא לביבי "להתעלם משוחרי הטרף ולחזור לעם". האתר של תומכי נתניהו מביא מיטב מציטוטיו העדכניים (באנגלית) ולוחם "לחשוף" את ההערכה הרבה שלה הוא זוכה בקרב הציבור הישראלי.
מפתיע לרעה האתר הרשמי של "הליכוד", שכל מרכולתו היא תמונות של אריאל שרון, אהוד אולמרט ומאיר שטרית, לקראת ההתמודדות על ראשות הליכוד בפברואר 99'.
בניגוד לאסוסיאציה שמתעוררת, אתר "קול העם" אינו ביטאון קומוניסטי כי אם "ביטאון עצמאי לחשיבה אקטואלית", שמבקר את מחדליה של הממשלה, לשיטתו, ובאתר "הימין" אפשר לקרוא מאמרים נבחרים על האמנה הפלסטינית והאנומליה היהודית", ולטובת חובבי הפרוזה, "סיפור דמיוני על סופה של מדינת ישראל". אם בכל זה אין די, אפשר לקנח באתר "המרכז לפיקוח על השפעת השלום", שמציג דו"ח מיוחד על ספרי הלימוד ברשות הפלסטינית.

השמאל מנומנם – גם באינטרנט

נדמה כי רוב אתרי השמאל באינטרנט קפאו במאי 99'. במובן זה, האינטרנט מצלם בדיוק את מצב הפעילות הפוליטית ברחוב הישראלי: לאחר בחירת ברק, השמאל שקע בנמנום ונשאר בבית, וגם באינטרנט אינו פעיל. מגמה זו לא מאפיינת את ציבור בוחרי השמאל בלבד אלא גם את נבחריו.
באתר "אהוד ברק" הזמן קפא במאי 99, בעת סיור ברק בבקעת הירדן. כנראה שמאז לא אירעו במדינה דברים מסעירים ששווים עדכון באתר. במהלך הביקור באתר מומלץ לעיין ב"עיקרי תוכנית ברק לישראל טובה יותר", לשם תזכורת מאירת עיניים.
באתר "ישראל אחת" נרשמה רגרסיה חריפה יותר. בדף הבית של האתר מופיע קישור שבור ל"שקר היומי של ביבי", שורת "המסר היומי" ריקה, משום מה, ובמדור החדשות מופיע מכתב נרגש שממוען לאיציק מרדכי, המפציר בו שיסיר מועמדתו מהמירוץ לראשות הממשלה.
לעומת זאת, תנועת "גוש שלום" עושה שימוש מועיל ברשת. האתר עדכני ביותר וניתן לקרוא בו הודעות לעיתונות על תמיכתה של התנועה בחלוקת ירושלים ובנסיגה לקו הירוק, כמו גם מאמרים של אורי אבנרי.
האתר של "חד"ש" מציג מידע מועט אך עדכני, נגד מדיניות הקווים האדומים של ברק ולוח זמנים של פעילויות התנועה.
גם ל"התעוררות", התנועה נגד חוק טל יש אתר נאה משלה, ובו אפשר לקרוא מידע על החוק, על פעילות התנועה מכתב ההתעוררות ולתרום.
"חופש" הוא אתר ותיק שנלחם בכפייה הדתית ומציע מידע מגוון ומועיל לכל אלו שחוששים מכפייה דתית.
אתר מרצ אינו מעודכן והחדשות האחרונות בו הן מחודש מרץ 2000 - הודעה מתפרסמת באתר תחת הכיתוב "בשל עבודות שינוי באתר לא יפורסמו חדשות מרצ בזמן הקרוב".
אתרי שמאל רבים כלל לא עולים כלל או שלחליפין, שהציגו מידע לא רלוונטי עם קישורים שבורים ותמונות שמזכירות נשכחות.
למשל אתר מפלגת המרכז מציג את יצחק מרדכי, ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, אתר "בלי חשבון" מגזין הקיטורים של ישראל מציג מהדורה אחרונה מעודכנת מאוגוסט 99', ואתר "מימד" כלל לא עולה.
התנועה למען איכות השלטון בישראל מציעה אתר עדכני ומידע מגוון, ואפשרות לחתום על עצומה נגד חוק טל.
אם בעצומות עסקינן, אתר "עצומה" מציע רעיון שמאוד מתאים לאופי הישראלי: פורטל של עצומות, שבו אפשר להצטרף לעצומה בכל נושא או לפתוח עצומה חדשה, החל מעצומה הקוראת להגביל את זמן הכהונה של ראש עיר ועד עצומה נגד האנטנות הסלולריות בערים.