רק אני פלוס ארבעה גברים. דיווח טרי מהשטח
הלכנו אני, מיסטר, שני חבריו הטובים ובן זוגה של חברה ששוהה בחו"ל לקרוע את העיר. ובי נשבעתי, אחת ולתמיד אפצח את הגנום הגברי, לא פחות
ברביעי שעבר יצאתי ל"ערב בנים". החלטתי שלהתאבזר בארבע חברות על עקבים גבוהים זה הכי "עשור שעבר". לעומת זאת, לבלות בחברת ארבעה גברים טובים בהחלט יכול להלהיט את הרוחות בערב קיצי מהביל של אוגוסט.
כך הלכנו אני, מיסטר, שני חבריו הטובים ובן זוגה של חברה ששוהה בחו"ל לקרוע את העיר. ובי נשבעתי, אחת ולתמיד אפצח את הגנום הגברי, לא פחות.
על מה הם מדברים? התרגשתי כל הדרך אל האוטו. סוף סוף אשמע ריכולים עסיסיים על נשים, הבטחתי לעצמי בקול שני, נחושה להיטמע בקהל, להסוות את עצמי עד שאבלע ברקע, אהיה טבעית כמו תפוז בסלסילת פרות, כמו חבר מושחת בכנסת. אני אהיה אחת מכולם, רק לערב, רק לרגע. אתיימר להבין גברים. אולי אז יפסיקו לצקצק לעברי חדשות לבקרים "את כזאת בחורה", בעודי חוככת בדעתי אם מדובר במחמאה או שמא בעלבון.
לאסוף את יניר, בן הזוג של מ', היה התפקיד שלי, כיוון שהמיסטר הפרטי שלי הגיע בנפרד למפגש, היישר ממוסד לימודיו, שאינו רחוק ממקום הבילוי. כבר כשאספתי את יניר, אותו אימצנו לבילוי כדי שלא יהיה לבד, הבחנתי בשינוי. כשיניר נכנס לאוטו הוא לא נשק ללחיי בעליצות כמקובל, אלא הושיט לי יד חמימה במעין ספק לחיצת יד ספק טפיחה משונה. אחר כך המהם "מהההה?" ארוך ומחויך, כמו שואל לשלומי ומאשר ששלומו טוב גם יחד. "הכל טוב?", אמרתי גם אני, מנסה לשאול ולענות בו-זמנית ובזאת הסתכמה שיחתנו עד שהגענו ליעד.
פילסנו את דרכנו בין ההמון שצבא על הפאב, עד שפגשנו במיסטר ושני חבריו הטובים. מלבד האיחוד המרגש בין מיסטר וביני, יניר החליף את אותה טפיחה רבת-משמעות עם שאר הגברים שבחבורה, והם בתגובה טפחו על גבו בחזרה. אחר כך התקדמנו אל עבר השולחן שהזמנו מבעוד מועד. התיישבנו על כסאות גבוהים והזמנו כוסות בירה. הרגשתי אחת מהחבר'ה.
אני אמרתי "וכדורגל משחקים 90 דקות!"
כצפוי, דיבורים על כדורגל לא איחרו לבוא. חבר x מלמל למיסטר דבר מה על הקבוצה שחבר y אוהד, יניר זרק ש"העונה לא משהו". מיסטר נאנח, חבר y גנח. ואני? אני אמרתי "וכדורגל משחקים 90 דקות!".
דממה.
"כן, ורד", מיסטר מעודד אותי ומלטף את ראשי, כמו ילד שזקוק לחיזוק חיובי, בעוד שני חבריו מביטים בי בחמלה. אני כבר יכולה לקרוא את הכתוביות שרצות להם בראש: " חמודה זאת, מנסה להשתלב. לא הולך לה, אבל היא מנסה, יאללה נחייך אליה בקטנה, על ההשתדלות".
חוסר הנעימות נשכח חיש קל, שעה שהבירות מוגשות אל שולחננו ואנחנו מקישים כוסות ומייחלים "שיהיה סופ"ש מוצלח". ככה, בלי מניירות ונאומים. אחר כך משתלטת על החלל שתיקה משונה. פשוט לוגמים באיטיות, חובקים את הכוס הצוננת בשלל זוויות. ואקום של מילים אליו נשאב בליל המילים של הקהל הפוקד את הבר.
מרגיש לי אחר. בשלב זה של יציאה, במגרש הביתי שלי, עם חברותיי, העניינים נראים שונים בתכלית. אני רגילה לשמוע על הצרות של חברה אחת עם הקבוע, איך היה לאחרת בדייט הפרוע ומה אירע לשלישית תוך פירוט מדוקדק עוד מתחילת השבוע. אילו הייתי מסובה לשולחן עם ארבע נשים, מונה המילים היה מסתחרר מרוב פעילות. ואילו בשולחן המרובע הזה, תרתי-משמע, בו זורם הטסטוסטרון כבירה והבירה כטסטוסטרון, נאמרו בעשר הדקות האחרונות שלוש מילים, וגם הן היו: "אז איפה המלצרית?".
איש לא משתף אותי בחוויות סקסואליות מרנינות
את אף אחד לא מעניינת העובדה שמחלצותיי היקרות נקנו בסייל של סוף עונה, אף אחד לא מספר לי בפרוטרוט דברים השמורים על פי רוב למעמד ספת הפסיכולוג ואיש לא משתף אותי בחוויות סקסואליות מרנינות, כמצופה.
"אתם יכולים לדבר על בנות", אני מפצירה בהם. "תעמידו פנים שאני לא פה". אבל החבורה שלפניי סוערת ומרטיטה בערך כיונית לוי בעודה בוצעת לשניים קרקר ועליו גבינה 1% שומן. לחבר x חברה מתוחזקת היטב עוד מימי התיכון, עד שהדבר התוסס היחיד בחייו כרגע הוא הבירה המבעבעת מולו. חבר y יצא עם בחורה נורמלית בפעם האחרונה ערב המילניום ומאז הוא עסוק בלברור אותן על סמך פגמים אזוטריים, כנראה נתלה בסיינפלד על תקן הגורו לענייני יחסים. ואילו יניר - החברה שלי ושלו שוהה בחו"ל חודש אחד בלבד, אבל מבטו מאז כה מדוכדך, ודומה שדבר לא ישיב לו את שמחת החיים או הרצון לנהל שיחה, פרט לחברתי שתשוב עם פקט סימבולי של טובלרון מיתולוגי.
"מה, כלום?" אני לא מרפה, מנסה ניסיון אחרון. החבר'ה שותקים. חבר y מכחכך בגרונו. ידעתי! הוא הולך לספר סיפור מסמר שיער על גמדה ג'ינג'ית שוודית ששמר בלבו עד עתה.
"האמת, יצאתי עם מישהי השבוע", y לא מאכזב. "וואלה", אומר מיסטר ויניר מתעניין: "איך היה?".
"סבבה, אחי, נראית בחורה לעניין, בינתיים זורם". חיוכים מוחלפים מסביב לשולחן, וכך גם נושא השיחה.
קצת פרטים עסיסיים, משהו? איך היה, איפה, מה, למה, כמה?
רגע, רגע! אני ממאנת להאמין. זהו?. זה כל מה שנאמר עליה? שהכל זורם איתה? מה פשר הביטוי הזה בכלל? קצת פרטים עסיסיים, משהו? איך היה, איפה, מה, למה, כמה? - נאדה. הבחורים האלה סיכמו בשני משפטים וחצי נושא שיכל לפרנס בקלות לפחות שני ערבים מהנים עם הבנות, לא ייאמן!
בדרך חזרה מיסטר ואני מקפיצים את יניר לביתו וממשיכים אליי. "נהנית?", הוא שואל, ואני מהנהנת בסגפנות בראשי, מקמצת במילים, כפי שלמדתי על בשרי היטב הערב. אני לא מתארת את רגשותיי, בלי מסקנות ובלי לקחים מרובי מילים. "היה סבבה", אני אומרת לבסוף ומחניקה פיהוק שהסתנן ברגע לא מתאים.
מגיעים הביתה, ומיסטר שוכב פרקדן על המיטה. עוד רגע והוא נרדם. אני יוצאת למרפסת ומטלפנת לחברה. "איך היה?" היא שואלת אותי. "אל תשאלי", אני מדווחת לה, מרגישה איך בן-רגע משתחררות ממני כל אותן מילים אבודות.
אין, אני כזאת בחורה.
הרגשתי אחת מהחבר'ה
צילום: jupiter
מומלצים
