לצ'וסיטה, לאן נעלמת?

לוצ'ו, מקרר אדם, הוא אחד שהייתם רוצים לראות בצד שלכם. איש קולני וישיר, שנוהג עם עין אחת על הכביש ועין אחת תמיד פקוחה על בן שיחו, או יותר נכון להגיד – המאזין התורן. הפעם היה תורו של עוז לשבת לצדו, ולשמוע אותו מחמם את עצמו כשהוא מספר על צפר בינלאומי מפורסם, שחשב לא לשלם לו את מלוא הסכום המגיע לו.

"'בסדר', אמרתי לו", שיחזר באזנינו לוצ'ו כשהוא מנופף בשתי ידיו ומרפה מההגה של הלנדקרוזר השועט, "'רק תחתום לי בספר המבקרים שלי שנסעת איתי'.  המאדר פאקר חתם לי, ואז שלפתי את האקדח", שלף לוצ'ו את האקדח. "כיוונתי לו אותו ישר לחזה", כיוון לוצ'ו את האקדח לחזהו של עוז, "ואמרתי לו 'עכשיו את הכסף, יו מאדר-פאקר'. הייתם צריכים לראות איך הוא שקשק". מי שלא ראה את עוז בשנייה ההיא, לא ראה עוז חורין במופע חיוור מימיו.

האמת היא שלוצ'ו היה נדיב, מצחיק עד דמעות ומספר סיפורים בחסד. הוא גם התגלה גם כמדריך לא רע בכלל. ביום האחרון של הטיול הוא לקח אותנו לגן עדן. חוף פרדיסיו. אגם מים מתוקים רדוד שבינו לבין הים מפרידה רק רצועת חוף ברוחב כמה עשרות מטרים.

בין גלי הים עמדו אינדיאנים ערומים וינקו את חול הקרקעית הרטוב באמצעות משאבות צינור מאולתרות, דמויות בוכנה של מזרק ענק. בתוך החול, גילה לנו לוצ'ו, מסתתרת רכיכה המשמשת כפיתיון מושלם לדייגים. הרכיכה הזאת מסריחה רצח, אבל האינדיאנים מוכרים אותה בסולס אחד לחתיכה, שזה המון כסף. דגים פשוט מתים עליה, ולא רק הם.

על החוף ומעל כל דייג קרקרו עשרות שלצדפים שחורים ואמריקנים, מאות שחפים, חרמשונים קטנים וכמה ביצניות עקודות. במימי האגם עמדו פלמינגוס צ'יליאנים, את האוויר חתכו שחפיות פרואניות ואת המים שיספו הלוך ושוב שני גזרנים. כולם הסתדרו בתור להצטלם.

שלושה צפרים עמדו על החוף ולא ידעו את נפשם. כאמור, זה היה היום האחרון בפרו. חשבנו שכבר ראינו הכל. אבל שום דבר לא הכין אותנו לעושר הזה. לנדיבות של הים והחוף. בג'ונגלים נאלצנו לשחק מחבואים עם טוקאניות וטנג'ירים ביישנים, אבל כאן הסתובבו כל הציפורים טופלס ואפילו עצרו לידינו לבקש אש.

עשרה ימים היינו בדרום אמריקה. ב-18 ביולי יצאנו מהארץ לסאו פאולו, ב-20 נחתנו בלימה אחרי קוויקי צפרות בברזיל, וב-28 כבר היינו על המטוס בדרך חזרה. עשרה ימים שכל אחד מהם עשיר ומרתק יותר ממשנהו. יומן טיול: 

19 ביולי, סאו פאולו , זה לגמרי לא מה שתכננתי

ריק סימפסון לא היה מרוצה. "זה לגמרי לא מה שתכננתי", הוא אמר לנו כשקיבל אותנו בשדה התעופה והוביל אותנו לצ'יינג' הקרוב. "המכונית שלי התקלקלה בדיוק הבוקר, ונאלצנו לשכור רכב קטן במקומה. חוץ מזה אנחנו באיחור, לא נספיק להגיע לכל המקומות שתכננתי. מזג האוויר אפור, ולא, אל תשלוף את הדולרים שלך כאן לפני כולם. זה סאו פאולו פה, איפה אתה חושב שאתה".

בחוץ, ליד השאטל של חברת ההשכרה חיכתה אשתו הברזילאית. שכחתי איך קראו לה, בעיקר כי הוא כל הזמן קרא לה "דיר", והיא השיבה לו "דרלינג". ריק הוא אנגלי במקור, ובדרך כלל הם מנומסים נורא, אבל היום כאמור הכל השתבש. וכך הצטופפנו ארבעתנו במכונית הקטנטנה, נסענו לפארק הירקון של תושבי סאו פאולו, וכל הדרך הוא לא הפסיק לקטר.

הוא קיטר כשמבעד לחלון הבחנתי ביונק דבש כחלחל בוהק מרחף עם זנב סנונית ארוך מעל אי תנועה, וקיטר כשנתקלנו בלהקה של קוקיות גוארה, וקיטר כשמעל ראשינו התגודדו הטנג'ירים הראשונים בחיים שלנו.

דאה לבנת זנב שחלפנו לידה בכביש הראשי כבר הוציאה ממנו ממש את כל המרירות. נדמה לי שהוא אפילו קיטר כשהצלחנו למצוא בלב הביצה החביבה עליו את חנקן הנמלים של איזור סאו פאולו, שרק אנשים מעטים זכו לראות. בסוף היום, כשמאחורינו 69 מינים חדשים, ועינינו בורקות, הוא הוריד אותנו מהמכונית והתנצל. "זה לגמרי לא מה שתכננתי. ממש לא".

20 ביולי, לימה, והנה הפינגווינים

21 ביולי, צ'יקלאיו-בוסק דה פומק, יוצאים לדרך

חושך, צרחה צרודה, חושך, צרחה צרודה. שיחים. קוצים. חושך. צרחה צרודה. הטייפ של אדוארדו, המדריך הצמוד שלנו, משמיע את היללה המשונה של הכוס הגמדי הפרואני, ותוך זמן קצר מתייצב המקור על ענף של עץ.

כשיעלה השחר נגלה שעשרות הציפורים אחרות מאכלסות את הסוואנה המדברית הזאת. האתר נמצא פחות משעה נסיעה מצ'יקלאיו, העיר שבמדריכי התיירים מתוארת כבירה התוססת והססגונית של צפון החוף הפרואני, וצפרים ישראלים יגדירו אותה כעזה בואך רפיח.

22 ביולי, חאן-פומאקוצ'ס, בואו של המלך

חמש שעות נסיעה חיכו לנו בין חאן, העיירה בה ישנו, לתחנה הבאה שלנו, חוות ההאכלה של יונקי הדבש סמוך לפומאקוצ'ס. שם, עם הרבה מזל נפגוש בגולת הכותרת של הטיול, ה-Marvellous Spatuletail. נכון, מתקני האכלה הם דבר נורא לא אסתטי בצילום, והם גם נותנים לך הרגשה זולה.

Marvellous Spatuletail (צילום: עוז חורין)

זה לא באמת טבע, תאמרו. לראות ציפור שחורה-ירוקה מבריקה עם שני שוונצים באורך קילומטר בזנב, שנגמרים כל אחד בטיפה כחולה בוהקת נלחמת על הטריטוריה שלה מול שבעה סוגי יונקי דבש אחרים, כל אחד יותר יפה מהשני, ליד צנצנת מי סוכר עם פתחים למטה, זה הדבר הכי מלאכותי שאפשר לדמיין, תוסיפו. ובכן, מי שאומר את זה פשוט לא היה בחוות ההאכלה של יונקי הדבש. ציפורים כאלה יכולות לעמוד על אוטומט של קוקה קולה ועדיין להיראות כמו הדבר הכי טבעי ונכון בעולם.  

23 ביולי, אברה-פטריציה, מיקסד פלוק

בעמוד הראשון של יומן התצפיות של לודג' אברה פטריציה אייר מישהו בעט, בכישרון רב, ינשופה קטנטנה עם ציציות אוזניים ארוכות ופרועות ומבט תמה. מתחת, באותיות דפוס, הוסיף בהתרגשות: She's on my list, and yours?.

תיחרב אמו הצולעת.

פרנק למברט הזה, הוא עד כמה שידוע למדע הפרואני, היחיד שראה את ה-Long Whiskered Owlet בטבע. זה קרה ב-19.5.2008 אחרי שהוגדרה הינשופונית הזו למדע ב-1976, ומאז שנתפסה בשנת 2007, במסגרת טיבוע בהרי Abra Patricia, ראו אותה בוודאות עוד קבוצה של בני מזל פעם אחת נוספת, בטיבוע שנעשה לא רחוק. ואז בא פרנק למברט, ראה אותה 100 מטר מבקתות הלודג', ומאז - שקט. רק שמועות, צללי עטלפים בחשיכה, והדים חנוקים שמזכירים לרגע את קריאת הינשופית, אבל מתגלים כנביחות הכלבים מהכפר הסמוך. אולי משאית.

לצ'וסיטה , לאן נעלמת? (צילום: Dave Geale)

ה-Long Whiskered Owlet, אחת הציפורים הנדירות בעולם, היא הסיבה העיקרית שבגללה יצאנו למסע הזה. כל הסימנים ניבאו לנו רעות. קבוצה של פנסיונרים אמריקאים דוחים שפגשנו במלון לילה קודם בדיוק חזרה אחרי חמישה לילות בלודג' ולא הצליחה למצוא לה זכר. חודשים על גבי חודשים של תצפיות מפוארות ביומן הלודג' מגרות את הדמיון, אבל כולן מסתיימות במילים: Still no sign of the Owlet. למה גורלנו יהיה שונה?

אבל בינתיים רק בוקר ואנחנו אופטימיים. בדרך לכאן סיפר לנו אדוארדו על המיקסד-פלוקס, הלהקות המעורבות. תופעה משמחת מאוד בג'ונגלים של פרו. קבוצה של ציפורים, אחת יפה יותר מהשנייה, שבוחרות לדלג בין העצים ביחד, בלי הבדל דת, גזע ומין. טנג'ירים בכחול, ירוק, אדום, צהוב. מנקבי פרחים ואוכלי פירות, זוחלי יערות ומסתתרי צמרות, ציידי עצים ונקרונים.

ראית אחת, ממש לא ראית את כולן. מיקסד פלוק כזה בדיוק חיכה לנו בכניסה ללודג'. עד שהוא חלף אותנו הספקנו לאתר ולזהות עוד שישה-שבעה מינים שלא ראינו בחיים. מי יודע כמה נמלטו לנו בין האצבעות. אבל לא נורא, כי הנה בא עוד גל כזה ועוד אחד ועוד אחד.

White-winged Tanager (צילום: עוז חורין)

24 ביולי, אברה-פטריציה, סאן מרטין, היום בו נפתחו השמיים

מסתבר שאדוארדו תפס עלינו טרמפ. חוץ מהינשופונית יש ציפור אחת בקצה איזה שביל באיזור אברה פטריציה, Cinnamon-breasted Tody-Tyrant שמה, שאפילו הוא עוד לא ראה. אז עכשיו אנחנו מתומרנים ללכת ארבע שעות בגשם מזרזף ומעצבן בדרך לציפור הזאת – מצב די מעיק כי מבחינתנו היא עוד ציפור קטנה ודי מעפנה ויש כל כך הרבה מקומות אחרים להיות בהם.

אבל הנה מתפרץ מבין השיחים תחמס עם זנב ארוך ומפואר לאור יום, והנה שני טנג'ירים לבני כיפה ענקיים שלא ראינו בשום מקום אחר, והנה טוקאנית איזמרגד, והשביל מדהים וההרים גבוהים והנחל שוצף, ובחיים לא היינו במקום כל כך יפה. תודה אדוארדו, תודה C.B Toddy Tyrant, אמנם אתה אכן ציפור מעפאנה אבל הדרך אליך הייתה הדבר הכי מוצלח בכל הטיול הזה.

ובלילה? תסכול גדול. ינשוף קינמון (Cinnamon Screech Owl) התעלל בנו. הוא היה ממש במרחק עשרה מטרים מאיתנו ולא הצלחנו לראות אותו אפילו בתעופה. עייפים ומתוסכלים חזרנו ללודג'.

רגע לפני השינה התאספנו בפינה המרוחקת וניסינו את ההקלטה של הינשופונית. אחרי כמה שניות של שקט, זה בא. אווו חלוש, ואחריו עוד אחד, ואז עוד אחד. הקול היה ברור וחד משמעי. גם הקצב.

אבל הסדרה הזו נקטעה מהר מדי ולא נשמעה יותר. בסיומו של היום הפורה ביותר בטיול שמענו את הינשופונית. הראשונים מאז נובמבר. מגיעה לנו מדליה. אבל איפה, איפה הכלבה.

25 ביולי, אברה-פטריציה, היום בו נפלו השמים

זאת העונה היבשה עכשיו בפרו, והגשם כמעט לא הפסיק לרדת (בעונה הגשומה פשוט אין כמעט). חלק גדול מהצעדות והתצפיות נעשו כשאנחנו מכונסים במעילי סערה, מדשדשים כמו ילדים בשלוליות. זה לא כיף, אבל אדוארדו אומר שגם זה לטובה. שכל גשם כזה, כשהוא נפסק, מעורר מחדש את היער ומוציא את הציפורים לעוד סיבוב של ציד חרקים. הצרה היא שלפעמים הוא לא נגמר. כזה היה ה-25 ביולי. היום בו כמעט רצחנו את אדוארדו על לא עוול בכפו.

פרוש הזעפרן. פלא צהבהב (צילום: עוז חורין)

26-27 ביולי, אברה פטריצ'יה, לימה, לאצ'אי

זמן לחזור. לפנינו נסיעה של עשר שעות, שתהפוך לנסיעה של 14 שעות, כשנעצור בכל מקום כמעט על הכביש ונראה אילו ציפורים פספסנו שם בדרך הלוך. תודה לאל היו הרבה.למחרת בבוקר לוצ'ו שוב אוסף אותנו מהשדה ליום אחרון בפרו. שאלנו אותו על חוף פרדיסיו. אם הוא לא מסוכן, כמו שאמרו. הרי היו שם מעשי שוד של תיירים.

לוצ'ו חייך ומצביע על התא ליד ידית ההילוכים. אף אחד לא יתעסק איתי. יש לי אקדח. הרגתי שלושה אנשים. ואקדח שלוצ'ו הצביע עליו במערכה הראשונה יישלף כאמור עוד 45 ק"מ במעלה הפאן אמריקנה ויגרום לעוז להחסיר פעימה. לא חשוב. מה שחשוב הוא שכשהיום הזה יגמר, נהיה מאושרים יותר ב-59 ציפורים, כולל חרטומית הזרעים הגמדית, אחת הציפורים המשונות ביותר שנתקלנו בהן.

28 ביולי, סאו פאולו, הבריכה, עוד ציפור אחת ועפים מפה

קרועי טיסות והלומי חוויות, מבולבלים בין יום ללילה, אנחנו שוב מתאשפזים לכמה שעות במלון בסאו פאולו, בדרך לטיסה הארוכה והישירה לארץ. עיניים טרוטות מציצות לכיוון הבריכה מבעד לווילון עבה, ורואות שם יונק דבש כחול בוהק עם זנב ארוך של סנונית מרחף ממש ממש ליד. כבר נגמר?