כל חתן וכל דפקט

כמו שאני מתיישב לכתוב על "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", עולה בדעתי שאין שום תרגום עברי סביר לתת־ז'אנר שהוא משתייך אליו. איך בדיוק תתרגמו Buddy Movies? סרטי חבריקו? או הביטוי Bromance, שהאמריקאים מדביקים בעשור האחרון לכל קומדיית־אחווה־גברית. איך תעברתו "סרט קומי שמשלב בין Brother ל־Romance" - קומדיה אחמנטית? אחירומן? אחמדיה? אין, זה לא נוסע. מצד שני אנחנו מדברים פה על סרט בשם The Hangover שנקרא בעברית כמו שהוא נקרא בעברית, אז לפחות אנחנו לא לבד בקטע של האבד בתרגום. ואם כך, הבה נתפשר על הניסוח הבא: "בדרך לחתונה" נכנס ישר לפנתיאון של קומדיות העל חבר'ה־מאת חבר'ה־בשביל החבר'ה.

ראיתם את "פאנדנגו", הבאדי־מובי הנשכח מ־1985 בכיכובו של קווין קוסטנר? כי אם כן - ואם אתם יודעים מה טוב - אז כל מה שאני צריך להגיד כדי לשכנע אתכם להשקיע בכרטיס זה ש"בדרך לחתונה" הוא "פאנדנגו" מודרני. אם אין לכם מושג על פאנדנמה אני מדבר, אז "חבר'ה שיוצאים ביחד במכונית שהולכת ומתפרקת למסע רווי אלכוהול שיעבור עמוק במדבר ובסופו תהיה או לא תהיה חתונה" הוא תקציר שתופס לגבי שניהם.

"יש לי משלוח לאנסטסיה מיכאלי"

החבר'ה של "בדרך לחתונה" הם בראדלי קופר בתפקיד הגבר שמסרב להתבגר (בפאנדנגואית: קווין קוסטנר), אד הלמס בתור החננה בלי החיים (בגלגול הקודם ג'אד נלסון), ג'סטין ברתה כממזר המסכן שאוטוטו מתחתן (ב־85' זה היה סם רובארדס), וזאק גליפיאנאקיס בדמות המוזר שלא ממש ברור מה הקטע שלו (שדרוג של צ'אק בוש בתפקיד דורמן, שמאבד את ההכרה בתחילת "פנדאנגו" ומוצא אותה שוב רק בסופו). שיהיה ברור, אין לי מושג אם הבמאי טוד פיליפס והתסריטאים ג'ון לוקאס וסקוט מור התכוונו לקרוץ ל"פאנדנגו", קיבלו ממנו השראה או לצורך העניין ראו אותו בכלל, אבל אי אפשר להתעלם מהדמיון. וזה בסדר גמור: רימייק לא רשמי לאחלה סרט שאף אחד לא זוכר זה דיל לא רע, מה גם שה־240 מיליון דולר ש"בדרך לחתונה" הכניס עד כה בארצות הברית בלבד מהווים מעין פיצוי על הבצורת הקופתית שהיתה מנת חלקו של אביו הרוחני.

את "בדרך לחתונה" אפשר לראות כמשל על גבריות מסורסת - כלומר, יש לנו כאן פיטר פן אחד, חנון שפוט־כוס אחד ותכף־מתחתן־סופנית אחד שמבלים סרט שלם בניסיון להבין מה עבר עליהם בלילה ההוא בווגאס שבו דחפו להם סם אונס - אבל עדיף לראות אותו בלי לזיין את המוח עם משלים. במקרה כזה מתגלה קומדיה פרועה אבל לא פרועה מדי, עם לב גדול אבל לא רך מדי - תמהיל קלאסי לתקופה שבה המודל לבאדי־מובי מוצלח ומצליח הוא "סופרבאד" של ג'אד אפאטו. בכלל, יש כאן עוד מאותו דבר טוב שהתחיל בעשור שעבר בסרטים של קווין סמית, ושוכלל בעשור הנוכחי אצל אפאטו ועושי דברו: שילוב בין בדיחות קקי־פיפי לרגעי אחווה גברית נטולת ציניות, בין דמויות משנה מופרכות (חכו שתראו את הגנגסטר הסיני עם הדיבור של המתרומם) לדמויות ראשיות כל כך אמינות וברורות שהן גורמות לך להרגיש כאילו ביססו אותן על החבר'ה שלך־עצמך. זה אשכרה הגל החדש של הקומדיה האמריקאית, ואיזה יופי לראות שהוא אשכרה סוחף את העולם.

זה, אתם מבינים, בדיוק הקטע עם "בדרך לחתונה": זה שמגיע לו. בקיץ שבו "רובוטריקים 2" ו"הארי פוטר המון" עושים ארגזים של כסף, איזה כיף שהסרט הכי רווחי של העונה - הסרט שהביא הכי הרבה תשואה על התקציב שלו, 35 מיליון דולר זעומים, שזה בערך כמה שעלו כותרות הפתיחה של הרובואוחתם - הוא גם מהיותר טובים שיצאו במהלכה. בחיי, זה צדק פואטי שכמעט מפצה על המיני התקף פסיכוטי שחוויתי במהלך הסימפוניה השנייה לרובוטריק ולתזמורת של דיאלוגים מחורבנים. אני רק מבקש להדגיש שכתבתי "כמעט".

בדרך לחתונה עוצרים בווגאס, בבתי הקולנוע שעדיין לא הפכו לסניף של H&M 

DVD

וואי, איזה צ'ופר: פעמיים קופולה.

את "השיחה" אתם בטח מכירים; הרי הסרט הזה מ־1974 - השנה שבה קופולה

 הביא לנו גם את "הסנדק 2", ושיהיה בריא על זה - הוא מהמותחנים הגדולים של העשור הגדול ביותר של הקולנוע האמריקאי. לא מצלצל לכם? אז ב־15 מילים או פחות, ג'ין הקמן הוא בלש פרטי שיותר מדי האזנות סתר עושות לו להתחרפן. ובשלוש מילים של צביקה פיק, כמה זה טוב.

• השיחה, השכרה ומכירה, 69.90 שקל
  

כן, כוס אמק, "אחד מהלב" זה מחזמר. אבל הוא מהמחזמרים האלה שמותר

 לגברים לראות - כמו "כל הג'אז הזה" ו"שיקגו" ו"קברט". וחוץ מזה, הצילום הוא של ויטוריו פאקינג סטוררו והמוזיקה היא של טום פאקינג ווייטס ועל כל זה מנצח פרנסיס פאקינג קופולה. אז תפסיקו לשחק אותה גברים שרואים רק סרטים של גברים ופשוט תביאו אותו הביתה.

• אחד מהלב, השכרה ומכירה, 69.90 שקל