פוחדים שיצחקו עליכם? אולי יש לכם גלוטופוביה

תחום המחקר המרכזי שלי הוא האבולוציה של ההומור. כמו בכל תחום מחקר, חוקרים שונים עוסקים בנושא מהיבטים שונים. חקר ההומור אינו יוצא דופן. למעשה, במובנים רבים המחקר בהומור אפילו יותר רב-תחומי מפסיכולוגיה אבולוציונית ומשלב בתוכו חוקרים מכל תחום שאתם רק יכולים להעלות על הדעת (מדעי ולא מדעי).

ישנו נושא ספציפי בחקר ההומור שמקבל תשומת לב רבה בשנתיים האחרונות. הנושא הזה לא קשור ישירות לפסיכולוגיה אבולוציונית, והוא נקרא גלוטופוביה (Gelotophobia). הוא עוסק בפחד שיצחקו עליך.

רוב האנשים נתקלו במצבים שבהם הם חשבו שאחרים צוחקים עליהם. זה יכול לקרות כשהולכים ברחוב וחבורה של אנשים מתחילה לצחוק כשעוברים לידם, או כשנכנסים לחדר ופתאום אנשים מתחילים לצחוק בלי שום סיבה נראית לעין. לאחרונה כאמור מוקדשת תשומת לב מחקרית רבה לנושא המסקרן הזה. מה השורשים של הפחד הזה? האם יש מאפיינים אישיותיים שגורמים לאנשים מסוימים לפחד יותר שיצחקו עליהם מאחרים? האם התופעה הזו מהווה הפרעה פסיכולוגית או שהיא תופעה טבעית לחלוטין? האם יש מדינות שבהן הפחד הזה נפוץ יותר מאחרות?

החוקר הראשון שהתייחס לתופעת הגלוטופביה (גלו משמעו צחוק ביוונית, ופוביה היא פחד) היה מייקל טיטסה (Titze) ובתחילה הוא כינה אותה סינדרום פינוקיו. בתפישתו הראשונית, גלוטופוביה הייתה הפרעה פסיכולוגית, שקשורה לחרדות חברתיות אחרות, בעיקר כאלו שמערבות בושה. חשוב לזכור, שיש נטייה היום לסווג כמעט כל דבר כפוביה אבל אין זה אומר שמדובר בהכרח בהפרעה קלינית. וכיום מקובל להתייחס לגלוטופוביה כחלק מרפרטואר ההתנהגויות האנושיות, ולא במובן הצר הפתולוגי שלה.

כמו כל התנהגות אחרת היא יכולה כמובן להוות בעייה חמורה לאנשים מסוימים ואף להוביל למעשי יאוש קיצוניים. לא מזמן היה מקרה של נער בגרמניה שפתח בירי ללא אבחנה על חבריו לכיתה בגלל שצחקו עליו. רוב מקרי הגלוטופביה אינם קיצוניים כמו המקרה הזה כמובן ובכל מקרה, גם אם אין היא מזיקה במיוחד, הפחד מפני מישהו שיצחק עליכם יכול להעיק ולהוביל לכל מיני תופעות לא רצויות כמו נסיגה חברתית, דימוי עצמי נמוך, פחד משתק לשוחח עם אנשים אחרים וכו'.

כמו כן, יש שונות די גדולה בצורה שבה בני אדם חווים את הפחד הזה, אם בכלל. ככל הידוע, בני אדם הם בעלי החיים היחידים שסובלים מהפחד הזה. אין שום עדויות לגלוטופוביה אצל פרימאטים אחרים, למרות ששורשי ההומור והצחוק נטועים עמוק בעבר האבולוציוני שלנו. גלוטופובים הם אנשים שמנסים להשאר רגועים בנסיבות חברתיות, אבל למעשה הם מתוחים מאוד, רציניים וחוששים מאוד שמישהו יעיר הערה שתתפרש כאילו צוחקים עליהם ולכן מעדיפים להקטין את האינטראקציות עם אחרים, לא לדבר באופן פומבי וכו'.

אנשים שסובלים מגלוטופוביה נוטים לפרש צחוק שנשמע במצבים דו משמעיים כאילו הוא מכוון אליהם. גלוטופובים נוטים אמנם לצחוק ולחייך פחות כשהם בחברת אנשים אחרים, אבל חשוב להדגיש שאין הדבר מעיד בהכרח על זה שהם חסרי חוש הומור. מה שכן, יש קשר בין גלוטופוביה לבין מצב רוח רע, וגלוטופובים נוטים להיות מרוחקים ולא להיות בעלי הומור עצמי.

מה המחקר הגלוטופובי חושף בפנינו? ישנן מספר תגליות מעניינות בנושא. ראשית, לא נתגלו שום הבדלים ממשיים בין המינים. גברים ונשים חווים גלוטופוביה בשיעורים דומים. שנית, לא נמצאה נטייה גבוהה או נמוכה יותר לפחד הזה כתלות בגיל. שלישית, אנשים שאובחנו כדיכאוניים, כסובלים מחרדה, בעלי הפרעות אכילה, אובססיביים קומפלסיביים, בעלי הפרעות אישיות, או כאלו שסובלים מחרדות חברתיות נוטים לסבול יותר מאחרים משיעורים גבוהים של גלוטופוביה.

מחקרים שנעשו ממש לאחרונה מראים שגלוטופובים המעוניינים להתגבר על הבעיה יכולים לעשות כן באמצעות טיפול פסיכולוגי התנהגותי. גלוטופובים לא שונים מאחרים באינטליגנציה שלהם אבל מעריכים את עצמם כפחות אינטליגנטיים מאחרים. זה כנראה קשור לנטייה של גלוטופובים להיות בעלי הערכה עצמית נמוכה באופן כללי, כמו גם חשש כללי שהם אינם מוערכים דיים על ידי אחרים. מבחינה אישיותית, גלוטופובים נוטים להיות בעלי אישיות מופנמת ונוירוטית.

עדיין לא ממש ברור למה אנשים מסוימים מפחדים יותר שיצחקו עליהם יותר מאחרים. בניסיון ללמוד מהם הגורמים לגלוטופביה התמקדו החוקרים באם הפחד שיצחקו עליכם קשור לחוויה קשה של לעג מהעבר. המחקרים בנושא הזה חצויים. יש כנראה קשר כזה אבל התמונה מורכבת יותר. אנשים שסבלו מהצקות בעבר, בעיקר בילדות, חווים רמות גבוהות יותר של גלוטופוביה.

במחקר אחד, התבקשו הנבדקים לחשוב על האירוע המשפיל ביותר שבו מישהו צחק עליהם וכמה אינטנסיבי היה הלעג כלפיהם. ככל שהאינטנסיביות של התחושה הסובייקטיבית של הלעג הייתה גבוהה יותר, כך הנחקרים פחדו יותר שיצחקו עליהם. מתברר שככל שתחושת הבושה והגועל מהאירוע היו גדולים יותר, כך הפחד מזה שיצחקו עליהם היה גבוה יותר. עם זאת, הקשרים הללו נמצאו במתאמים בינוניים ואינם מספרים את כל הסיפור.

כמו כן, לא מצאו קשר בין תחושות פחד, כעס או עצב מהאירוע שבו צחקו על הנחקרים, לכמות הפחד מזה שיצחקו עליהם. עם זאת, אלו שלקח להם זמן רב יותר להתאושש מהארוע הזה סבלו יותר מגלוטופוביה.

תופעה גלובלית

מחקר רחב היקף שכלל משתתפים מ-76 מדינות, החל מפיג'י וכלה בארגנטינה, חשף כמה ממצאים מעניינים. ראשית, אנשים חווים גלוטופוביה בכל מקום בעולם, בלי קשר לגילם או מינם. תושבי המדינות הסקנדינביות, שידועים ברמת החיים הגבוהה שלהם ומדורגים תדיר גם בצמרת טבלאות האושר העולמי, חווים רמות נמוכות של גלוטופוביה. מדינות כמו ארגנטינה, מלזיה וגאנה מובילות את הרשימה ותושביהן פוחדים הכי הרבה שיצחקו עליהם.

באופן כללי, מדינות אסיה חוות רמות גבוהות של גלוטופוביה בהשוואה למדינות המערב. יתכן שהדבר קשור לנורמות וערכים תרבותיים השונים במדינות הללו, אם כי לא ברור איך זה מתקשר לגלוטופוביה.

לגלוטופוביה יש שתי תופעות "אחיות" שגם הן מקבלות לאחרונה תשומת לב מחקרית. אלו הן גלוטופיליה (Gelotophilia) - ההנאה מזה שאחרים צוחקים עליכם, וקטגלסטיזם (Katagelasticism) - ההנאה מלצחוק על אחרים. גלוטופילים הם כל אותם אנשים שאין להם בעייה להשתטות בפומבי, ואפילו להפך, הם שואבים הנאה רבה מתשומת הלב הציבורית ומחפשים דרכים שונות לעשות צחוק מעצמם. תחשבו על כל אותם אנשים שמעלים קליפים ליוטיוב שבהם הם עושים שטויות, נתפסו במצבים מביכים, או סתם בעלי התנהגות גמלונית (לפני יוטיוב היו תוכניות טלביזיה רבות כגון פיספוסים).

אנשים שסובלים מגלוטופוביה נוטים להיות במתאם הפוך עם גלוטופיליה. במילים אחרות, טבעי שאנשים שפוחדים שיצחקו עליהם לא ישאבו הנאה מזה שצוחקים עליהם, אם כי המתאם רחוק מלהיות מושלם והוא בסביבות 0.5. זה אומר שהתופעות הללו קשורות אחת לשנייה אבל אחת היא לא ההפך מהשנייה. לעומת זאת, אין שום מתאם בין גלוטופוביה לבין קטגלסטיזם.

זה ממצא מעניין, כי אפשר היה לחשוב שאנשים שמפחדים שיצחקו עליהם ייטו לא לעשות את זה לאחרים אבל נראה שאין זה כך. יש אנשים שפוחדים מאחרים שיצחקו עליהם אבל אין להם בעיה לצחוק על אחרים. בנוסף, יש מתאם חיובי בין גלוטופיליה לקטגלסטיזם. אנשים שנהנים שצוחקים עליהם נהנים גם לצחוק על אחרים והדבר כנראה קשור לאישיות מוחצנת ולפתיחות לחוויות חדשות.

המאמר התפרסם בבלוג של ד"ר גיל גרינגרוז , אנתרופולוג אבולציוני המלמד באוניברסיטת ניו-מכסיקו