שתף קטע נבחר

 

תני גז, השבת נכנסת

השבת מתקרבת ולג'יפ מס' 10 יש פנצ'ר בגלגל הרזרבי - מה עושים? איך נראית שבת קסומה בוואדי עטוף פסגות מושלגות ומה היא עושה לבנות? תמי פרנצס עברה חוויה יהודית במסע מלכות המדבר לשומרות מסורת לאלבניה ומונטנגרו

"מה עשיתי? אני כל כך רחוקה מעולמן, איך אצליח להשתלב? הן תתנה לי בכלל? עד כמה אני שונה מהן בעצם?". מסע "מלכת המדבר" לשומרות מסורת הוא מיוחד ושונה. השוני הרשמי מתבטא בשני דברים: אוכל כשר ושמירת השבת. אבל יש עוד שוני – פחות רשמי אבל יותר משמעותי.  

 

43 מלכות יצאו לדרך. 126 ילדים נשארו מאחור במסע שומרות המסורת של "מלכת המדבר 2009".

 

המסע שלי מתחיל במפגש הקבוצה בארץ, שבועיים לפני היציאה. אני מגיעה ללא צל של מושג מה ואת מי אני הולכת לפגוש. אני יודעת שמדובר במסע של שומרות מסורת - וזהו. המשמעות לא ממש ברורה לי.

 

הנשים הראשונות שאני קולטת בהמתנה עוטות כיסוי ראש. החשש מתחיל להתגנב. כשמתאספות שאר הבנות אני מבינה שמסע שומרות מסורת מכיל בתוכו קשת רחבה של נשים דתיות. ישנן העוטות כיסוי ראש וישנן שראשן מגולה, יש הלובשות חצאיות ויש אפילו הלובשות מכנסיים. פניתי אל אחת הבנות ושאלתי "גם את דתיה"? והיא ענתה שכן. בהמשך למדתי שהגדרת הדתיות היא אישית. יש המקפידות על כל התפילות ביום, יש אשר רק שומרות שבת, ויש שמקיימות מצוות אחרות, כל אחת לפי השקפת עולמה.


הנוף, הג'יפ, הבנות ודגל ישראל. רגע של אושר

 

המלכות שונות בינן לבין עצמן לא רק באופי הדתי שלהן, אלא גם בסטטוס המשפחתי. רובנו אמהות, אך יש גם רווקות. בין האמהות יש נשואות ויש גרושות, יש אמהות לשני ילדים ויש לשישה. יש שהילדים גדולים וכבר הורים בעצמם ואחת אף השאירה תינוקת יונקת בבית וממשיכה לשאוב חלב במסע.

 

"מה רבו מעשיך ה'"

מסע "מלכת המדבר" השנה היה לאלבניה ומונטנגרו. הנופים שגילינו שם הותירו אותנו נפעמות, לא אחת מלמלנו "מה רבו מעשייך ה'" ובהמשך זה כבר הפך לביטוי, "תראו את ה'מה רבו' משמאל". הנופים העצומים, ההרים המושלגים בפסגות, הסכרים העצומים שנבנו, הנהרות הזורמים בכל מקום ומובילים את מי השלגים אל הנחלים. אני מנסה לצלם, אבל זה לא מצליח להעביר את העוצמה של רכס הרים העצום שמעליי ואני למטה בואדי, נושאת עיני למעלה, לא בהכרח אל השמיים אלא פשוט אל סוף הנוף הנושק לשמיים, וגם אני – החילונית – כבר לא יכולה שלא למלמל לעצמי - "מה רבו נפלאותיך ה'".

 

מעבר לאופי הדתי והרוחני של המסע, מה שייחודי לטיול שלנו מתמצה במילה אחת, מרכזית להווי הקבוצה: עמימות. אנחנו לא יודעות לאן נוסעים, כמה זמן עד שנגיע, מה נראה בדרך, מה מזג האוויר הצפוי, באיזה שעה יסתיים היום הזה ובאיזה שעה יתחיל היום הבא. כל שאלה כזו שנשאלה – התשובה הייתה "עמימות". נוסעות, בסוף נגיע. בעזרת השם.


דנה מוצאת קצת פרטיות לתפילת שחרית (צילום: גילת זיוי)

 

כל בוקר אחרי עלייה לג'יפים ובדיקת קשר, נושאת אחת הבנות בקשר את תפילת הדרך ואנו מתחילות את מסע העמימות של היום. בכל הזדמנות שבה יורדים מהג'יפים, אם להפסקות של התפנות ואם להכנת הארוחות בשטח, אחד הג'יפים מפעיל מוזיקה וההווי החברתי נרקם. אז יש כמובן את ה"פיפי דאנס" שמשותף לכל המסעות, מוזיקת שמחה וריקודים, מזרחית ומערבית וריקודים ספונטניים. אבל למסע שומרות מסורת יש ערך מוסף – יש גם ריקודי עם בספונטניות, ושירה רמה של תפילות מלאות הכרת תודה ושמחת חיים.

 

המסע שעוברות הבנות הוא גם אישי. נמצאת איתנו אשת רב שהיא בעצם חוזרת בתשובה, ויש "מתחזקת" שבאה מעולם חילוני לחלוטין וגילתה את העולם הדתי וכעת עוברת מסע בפני עצמה לגילוי העולם הדתי וזו בעצם אחת ממטרותיה כשהצטרפה למסע. מצטרפת למסע גם בחורה שעלתה לארץ לפני שש שנים, שירתה בצה"ל ולא מגדירה עצמה כדתיה אלא כיהודיה. את אורח החיים שאנו בארץ מגדירים כדתי, היא מגדירה כ"יהודי". ויש בינינו אחת שהשתחררה מעגינותה וחוגגת עכשיו את עצמאותה, יש אמהות לילדים עם מגבלות ששגרת חייהן היא סביב הטיפול באותם ילדים והן הגיעו לכאן כדי לשבור את השגרה ולטפל קצת בעצמן.


המדריכה ענת פוגל מראה את המסלול (צילום: תמי פרנצס)

 

עכשיו פנצ'ר? השבת נכנסת

בוקר שישי התחיל עם השכמה ב-03:50 לפנות בוקר, לקראת הפלגה במעבורת מביירם צורי לקומאן. עוד לפני ההפלגה הבנות פוצחות בריקודי עם סוערים על סיפון המעבורת, בעוד חלקן מתפללות כל אחת לעצמה. האור כבר עולה כשיוצאים להפלגה. זו הזדמנות ראשונה להיות קצת מחוץ לצוותים ואנו מתחילות להתוודע אחת לשניה. הבנות שולחות ברכות שבת שלום הביתה בדרך מיוחדת. לאחר ההפלגה המשכנו בנסיעת השטח, כשהמוטו שלנו הוא רכב מחכה לרכב. בשעות אחר הצהריים עולה ההתרגשות לקראת שבת. ודווקא אז משהו חייב להשתבש.

 

ג'יפ מס' 1 חטף פנצ'ר. ג'יפ 10 שמאחוריהן נשאר לסייע בהחלפת הגלגל ושאר הבנות ממשיכות ליעד להקים מאהל, להכין את סעודת השבת, להתקלח ושאר ההכנות לקראת שבת.

 

המלכות בג'יפים 1 ו-10 שומרות על קור רוח, מזדרזות בהחלפת הפנצ'ר ומקוות להדביק בהקדם את שאר הצוותים, אבל כשהן מגלות שגם גלגל הרזרבה אינו תקין מתחילה להתגנב הספק שלא נספיק להגיע לפני שבת. הבנות עורכות ספירת מלאי של האוכל שיש להן ותוהות אם יספיק לעריכת השבת כאן, על שבילי הדרך.

 

פלמור, המדריך המקומי, עולה רגלית מבין סבך הצמחיה ומגיש לבנות גלגל נוסף, אותו הן מחליפות במהירות וממשיכות למחנה. נדמה שזה הסוף - אבל עכשיו פנצ'ר נוסף, הפעם לג'יפ מס' 10. הפעם לא מחליפים, אין זמן, המחנה קרוב וכך גם השבת. ממשיכות בנסיעה זהירה אל המחנה. זהו, הגענו. החשכה כמעט יורדת. מקלחת והיערכות אחרונה.


הבנות מאחלות שבת שלום למשפחות בבית. את התמונות שלחנו ביום שישי בטלפונים הסלולריים שלנו (צילום: שרון טסלר)

  

מרוב שנחפזנו לקראת השבת לא הבחנו ביופיו של המקום אליו הגענו – Theth, ואדי מקסים שאת הפסגות המקיפות אותו עדיין מכסים שלגים. את כל יופי הבריאה הזה גילינו רק למחרת  בשבת בבוקר.

 

ערב שבת, הדלקת נרות בצוותא כל אחת נושאת תפילה בליבה ויש שמשתפות ונושאות תפילה בקול לשובו של גלעד שליט בשלום. נטילת ידיים וסעודת השבת מתחילה. תפילות וברכות וכמובן מזמורי שבת, חוויה מדהימה ומרוממת גם לבנות שחווית השבת בנכר עם זרים ולא בבית עם המשפחות גורמת להזיל דמעות געגועים מהולים בהתרגשות.

 

וגם אני, שחוויה כזו זרה לי שבעתיים, בוחנת בתשומת לב כל פרט קטן ומוקסמת. צוות תורן כבר ערך שולחנות ופיזר שירוני שבת לבנות. הקסם מתחיל – תפילות, דברי תורה, חלות, ואווירת קדושה באוויר. את הערב אנו מסיימות בשירה קצבית ושמחה שמוביל צוות 8 (הינוקות) בצד מזמורי שבת שקטים ומרגשים שמובילות בוגרות הקבוצה. כל אחת מוצאת את מקומה. אפילו אני.


ריקודי עם סוערים בכל הפסקה והזדמנות (צילום: תמי פרנצס)

 

שבת בבוקר, יום יפה. גם באלבניה

בבוקר שבת אנחנו מתעוררות אל הנוף המרהיב שפספסנו ערב קודם ונפעמות מכל כיוון שנישאות העיניים. אנו ממשיכות לחורשה מוצלת, שם מתחילה תפילת השבת. את התפילה מובילות שתי חזניות המסע – מירב מרשימה את כולן בתפילה בעגה התימנית. פלו, העולה חדשה שלמדה קריאת טעמים בניכר, קוראת לפי העגה האשכנזית. השילוב והקיצוניות של שני הסגננות מרגש. את התפילה חותמת דנה - צעירת הבנות שמגשימה חלום פרטי שלה ושרה את שיר הכבוד "אנעים זמירות".

 

בהמשך הבוקר אנו יוצאות להליכה של שבת ומטפסות קלות אל עבר נחל בו זורמים מי שלגים מרעננים. תחת עצים עבותים אנו מתיישבות, תחילה שותקות, מתייחדות עם השקט, הטבע, המחשבות ואפילו עם בורא עולם ואז פוצחות בשירה סוחפת ומרגשת שהופכת לתחרות שירה בין הבנות.

 

אנו יורדות חזרה למחנה, אוכלות חמין של שבת שעמד על הפלטה מאתמול. אחר הצהריים מתוכננת פעולה שמעביר צוות 8: פעולת חלומות. "פעולה קצרה וקלילה" הן מבטיחות. בפתחה דבר תורה שמעבירה ענבל על פרשת השבוע – פרשת עקב, המחבר אותנו אל המשימה. הבנות מתבקשות לשתף בחלום אותו הגשימו או מקוות להגשים. מה שהתחיל כפעולה חביבה הופך במהרה לארוע טעון ומרגש שנמשך שלוש שעות (עד צאת השבת) בו כל אחת מהבנות משתפת מנימי נפשה ומספרת סיפור אישי קשה ומרתק. את האווירה המרגשת מתבלים גם סיפורים מצחיקים – והדמעות זולגות, מעצב ומצחוק. בתום הפעולה מתכנסות הבנות להבדלה אותה מעבירה אשת הרב שאיתנו.


משכשכות רגליים באחד האגמים הקרירים (מאוד!!) במונטנגרו 

 

סיכומה של השבת הוא העמידה מלכת והעצירה מנסיעה, שמאפשרת לקיים שיחות קצת יותר עמוקות, אחת על אחת ובקבוצות קטנות. שמירת השבת היא הייחוד של מסע שומרות מסורת, היא המאפשרת את ההפוגה הזו. להוריד את הרגל מהגז,

להוריד הילוך, לשלב ל-4 low ולתת לשבת להוביל אותנו בשקט וברוגע לחלק השני של המסע. המסע שאחרי השבת שונה מהמסע שלפניה. 

 

בעקבות השבת המיוחדת שלנו, כל אחת יצאה עם משהו. לא בטוח שכשיצאנו לדרך המטרות היו ברורות, והנה עכשיו כל אחת הבינה, תפסה והגדירה לעצמה למה אני כאן ומה אני רוצה לעשות הלאה.  

 

יום ראשון בבוקר: השכמה קצת מבולבלת. למען הגילוי הנאות אתוודה שלקחתי על עצמי את ההשכמה, כיוונתי שעון ונכנסנו לשקי השינה. כשהשעון צילצל, השכמתי את צוות 9  וצוות 6 שהיו אמורות להיות צוותים תורנים באותו יום. לאחר שקיפלנו את האוהלים שלנו, התחלנו להעיר את הבנות. אחת הבנות הסבה את תשומת ליבנו שאנחנו מקדימות בשעה. שכחתי להעביר את השעון מזמן ישראל לזמן אלבניה. אז בהזדמנות זו, אני מבקשת סליחה מצוות 9 וצוות 6 על כך שאת שארית הלילה ההוא בילינו בג'יפ מכיוון שהאוהלים שלנו כבר היו מקופלים. כעבור שעה צילצל שוב השעון, הערנו את הבנות והמשכנו במסע העמימות שלנו.  


הצוות הזוכה: איילה, דנה, ענבל והדס ברגע ההכתרה (צילום: תמי פרנצס)

 

ביום האחרון בוחרות הבנות בהצבעה חשאית את הצוות המנצח שיזכה לצאת למסע גם בשנה הבאה. הצוות הזוכה הוא צוות הינוקות שלנו, צוות הצעירות הרווקות: ענבל, איילה, הדס ודנה. כולנו מתפללות שעד לשנה הבאה כבר יצאו למסע הדבש שלהן – כבחורות נשואות. כל בנות "מלכות המדבר 2009" מבטיחות לבוא לרקוד ולשמוח בחתונות שלכם.  

 

צילום: איילה דדון

 

  • לכתבות נוספות ממסע "מלכת המדבר 2009" - לחצו כאן

פורסם לראשונה 19/08/2009 23:52

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גם כשהג'יפ התקלקל הבנות לא הפסיקו לרקוד
צילום: גילת זיוי
זה לא ג'ק. החלב השאוב
צילום: תמי פרנצס
המילים מיותרות – הפנצ'ר של ג'יפ 10
צילום: תמי פרנצס
מומלצים