שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קובייה הונגרית
    בספרו "האמיתית" נועץ שנדור מאראי עט חד כסכין בשאלות המהותיות של חיינו, והוא עושה זאת באופן מורכב, כמו קוביה הונגרית מתוחכמת שרק גאוני כתיבה כמותו יכולים ליצור

    כמו בספריו הקודמים, "הנרות בערו עד כלות" ו"גירושין בבודה," כך גם בספרו "האמיתית", משתמש שנדור מאראי במונולוגים שיש בהם וידוי וגילוי סוד. בספריו הקודמים נאמרו המונולוגים ע"י גברים ושיקפו נקודת מבט גברית, כשהנשים נותרו בצל, לא ממשיות, כמו אידיאות בלבד. אבל באמיתית הנשים כבר דומיננטיות.

     

    הספר מורכב משלושה וחצי מונולוגים, ששניים מתוכם של שתי דמויות נשיות: אילונקה, אשתו הראשונה של פטר, שנפרדה ממנו מפני שחשה שאיננו מתמסר באופן מוחלט לקשר ביניהם וכי יש לו סוד אותו הוא נוצר מפניה, ויהודית אלדוזו, המשרתת בבית אימו של פטר, שהיתה מושא אהבתו של פטר ולמענה מרד בחברה הבורגנית בה גדל ובחוקיה הנוקשים.

     

    המונולוג השלישי הוא של פטר, מנהל בית חרושת שגדל בבית שכולו טקסים בורגניים מדוייקים ומגוננים, ואין בו חיים של ממש. את הספר מסיים מונולוג קצר, "אחרית דבר" של אדה, אהובה הצעיר והאחרון של יהודית אלדוזו, שהוא "פרולי" - פרולטריון כמוה, והוא זה שקושר את חוטי המונולוגים הקודמים יחד, כשכל אחת מהדמויות מספרת את זוית הבנתה וראייתה שלה את משולש האהבה הזה, שיש בו, כך מתברר לאט, צדדים נוספים שאולי דוקא הם "האמיתיים".


    משולש רומנטי, בורגנות ומשפחה (אילוסטרציה: ויז'ואל פוטוס)

     

    צלע כזאת היא הסופר לזר, דמות לכאורה משנית. היא צופה, רואה ואינה נראית. היא מעורבת, אך לא מתערבת, ורואה לעומק נשמתן של הדמויות האחרות והחברה כולה. היא מזכירה את תיריזיאס בטרגדיה היוונית. אילונקה, האשה הראשונה, משלימה עם חיי בדידות, מקריבה את חיי המשפחה ואת הצורך באהבה, מפני שאהובה-בעלה איננו לגמרי שלה.

     

    האהבה לא מגשרת על הכל

    פטר מעדיף להיפרד משתי נשותיו, מהראשונה הוא נפרד על אף תכונותיה המושלמות: תרבותית, יפה, עדינה וחכמה, אך לטענתו הבעיה שהיא בורגנית. הוא מורד בחיי הבורגנות והחברה ובוחר לחיות עם יהודית אלדוזו המשרתת, אך נפרד ממנה למרות אהבתו, מפני שגנבה את כספו ושיקרה לו. הפער העמוק בין מי שנולד בורגני ובעל ממון, לבין מי שידעה רעב ועוני - בלתי ניתן לגישור, אף לא ע"י האהבה.

     

    פירוש שם משפחתה של יהודית אלדוזו בהונגרית "המקריבה", ואכן העניים הם אלה המקריבים את הקורבן הגדול ביותר: "...העניים הם הגיבורים האמיתיים היחידים. כל גבורה אחרת היא זמנית או שלא מרצונה, או יהירה. אבל להיות עני במשך שישים שנים ולמלא את כל החובות שהמשפחה והחברה מטילות על האדם ובאותו זמן להישאר הגון, ואולי אפילו עליז ורחום, זו הגבורה האמיתית..." (מתוך המונולוג של פטר, עמ' 203).

     

    יהודית מספרת את המונולוג שלה לאהוב צעיר. היא הצד השני של מטבע המרד החברתי של פטר. היא מורדת במעמדה החברתי ע"י נישואיה לפטר וגניבת כספו. היא מספרת לאהובה הצעיר על הסופר לזר, אליו נמלטה בעת המצור על בודפשט במלחמת העולם השניה.

     

    לזר, שאינו בורגני ואינו פרולטר, הוא בסופו של דבר האהוב האמיתי. הוא אינו שייך לשום מעמד חברתי אלא למילים, לתרבות, ודעיכתו היא דעיכתה המטאפורית. הוא חף ממוסכמות חברתיות צבועות, אינו שייך למאומה ולכאורה אינו צלע במשולש האהבה אילונקה-יהודית-פטר.

     

    יהודית אלדוזו, שצברה רכוש ומעמד, עוזבת את הונגריה שלאחר המלחמה בחיפוש אחר הסופר הגולה שנעלם. היא מתחקה אחר עקבותיו ומוצאת אותו רק לאחר מותו בבדידות ובאלמוניות. פטר עוזב את הונגריה, ורק לבסוף, במונולוג הקצר של אדה, אנו מבינים שפטר, שויתר על חייו, עקב אחר יהודית וידע את כל פרטי חייה. 

     

    אילונקה, האשה הראשונה, אף היא מוותרת על מושא אהבתה וצופה בו מן הצד במפגשים אקראיים מעטים. למעשה, כל הדמויות נעות במעגלי בדידותן, חסרי יכולת להחלץ מתוכן ומהקונפליקט התמידי של מוצאן. הן נוגעות זו בזו לרגע, ושבות למסלולן העקר.


    הזיתים הם התרבות

    בנוסף, כל אחת מהדמויות משתוקקת אל משהו או מישהו שאינו מושג: אילונקה כמהה לחיי אהבה עם בעלה שאינו רוצה בה, פטר משתוקק למשהו אמיתי ואחר המתגלם ביהודית אלדוזו ה"אמיתית" יותר מהחברה הבורגנית בה הוא חי, יהודית אלדוזו משתוקקת להשביע את הרעב שחוותה בתקופת עוניה, ולזר הסופר משתוקק לזיתים ממולאים - שלא ניתן להשיגם בתקופת המלחמה, והם מייצגים באופן אירוני את התרבות שאבדה עם חורבנו של העולם.

     

    על אף שהספר מכיל מונולוגים מצויינים ואמינים מפיהן של נשים, עדיין ניכרת תפיסת עולם גברית ומפלה הרואה בנשים יצורים רגשיים מדי. "רק גברים נשיים זקוקים להיות נאהבים", טוען פטר באוזני אשתו הראשונה. עוד סימן למצבן העגום של נשים היא התייחסות נוספת של פטר לאופיין של נשים המנסות תדיר למכור את עצמן, כי מה כבר נותר להן לעשות, כשהמקצועות החופשיים סגורים בפניהן באירופה.

     

    אמירה מסוג זה מקוממת ואינה רלוונטית כיום, כשנשים משמשות בכל מקצוע חופשי כרצונן, על אף שהדרך עדיין

    ארוכה ונשים רבות מוכרות עצמן, אם בפועל ואם מנסות בכל מחיר למצוא-חן.

     

    מאראי לועג לבורגנות המנסה לגונן על עצמה מפני הכאוס, באמצעות טקסים אינסופיים עד שהיא מרוקנת את החיים מתוכנם האמיתי. הוא לועג לתפיסה הרומנטית הקובעת כי יש רק אמיתית אחת ויחידה, הוא בז למהפכות החברתיות שאחריהן, כך הוא אומר מפיו של לזר, הכל נותר כשהיה: העשירים נותרו עשירים, העניים נותרו עניים.

     

    כמו כן, מאראי מחדד ומעמיק את התובנות שנגע בהן בספריו הקודמים; הוא נועץ עט חד כסכין בשאלות המהותיות של חיינו. מהי תרבות, מהי האהבה, מהי הנפש האנושית, והוא עושה זאת באופן מורכב, כמו קוביה הונגרית מתוחכמת שרק גאוני כתיבה כמותו יכולים ליצור.

     

    • "האמיתית", שנדור מאראי, מהונגרית: מרים אלגזי, כתר, 367 עמודים

     

    • אסתי ג. חיים, סופרת ומחזאית. בין ספריה: "רקדנית שחורה בלהקת יחיד", "חיינו השניים", "מחר יקרה לנו משהו טוב" ו"שלושתם" 

     

    • לכל הכתבות לחצו כאן

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים