זו הודעה מוקלטת: תכף חתונה, ואני משקשקת

"תבחרו חיים. תבחרו עבודה. תבחרו קריירה. תבחרו משפחה. תבחרו טלוויזיה ענקית מזדיינת... תבחרו את העתיד שלכם. תבחרו חיים... אבל למה שאני ארצה לעשות דבר כזה?"

-טריינספוטינג/ ארווין וולש

זו למעשה תמצית התהייה של רנטון בטריינספוטינג, הרואה בפנטזיה הבורגנית מסע ארוך ומשעמם של איסוף מוצרי צריכה, שסופו רקבון הגוף והנפש בעת זקנה. אני מהרהרת בשורות אלה הרבה בשבועות האחרונים תוך שאני תוהה אם אני עושה את הדבר הנכון. האם עכשיו הוא הזמן הנכון עבורנו להתחתן? האם אני בכלל רוצה להתחתן?

בעשור האחרון התחתנו כמעט כל חברותיי, וכבר התרגלתי לנהל איתן שיחות ארוכות על בחירת השמלה, שיר החופה וצבע המפות באירוע. על כל אחד מהנושאים הנ"ל היה להן הרבה מה להגיד, אבל נושא אחד מעולם לא עלה על שולחן הדיונים: רגשות. אף אחת לא סיפרה מה באמת עובר עליה לפני החתונה. על מה היא חושבת, למה היא מקווה וממה היא מפחדת. לכל היותר הסתפקו הכלות לעתיד בקיטורים על מחותניהן העתידיים והבעת חשש שהם ינסו להתערב בחייהן לאחר החתונה. אבל אף אחת לא הודתה בריש גלי כי מעולם לא חשבה שאנשים אלה יהיו חלק ממשפחתה וכי אינה רואה את עצמה מסתדרת איתם בעתיד.

בימים אלה, כשאני בעיצומן של ההכנות לחתונה, אני מגלה שכל השיחות שאני מנהלת סובבות סביב החתונה. מנהלת? תיקון טעות. מתבקשת לנהל. גם אם התקשרתי לחברה כדי לדרוש בשלומה, תמיד אֶשָּׁאֵל על השמלה והתפריט. למעשה, השיחות שאני מקיימת בחודש האחרון הן כה שבלוניות, עד ששקלתי ברצינות להקליט את עצמי מלהגת על סידורי החתונה ולהשמיע את הקלטת למתקשרים השונים בזמן שאני מתקלחת.

למען הסר ספק, אני לא מזלזלת בסידורי החתונה. מדובר בהתרוצצויות לא מעטות, וברור למה הן מעסיקות אותי וכל כלה אחרת במהלך היום. אבל מאוחר בלילה, לאחר שהסתיימו הריצות והשיחות על החתונה עצמה, אני לא נרדמת. אני חושבת על חיינו העתידיים כזוג נשוי ותוהה כיצד, למעט נשמה אמיצה אחת, אף אחת מחברותיי לא לקחה אותי הצידה ואמרה בשקט שמותר לפחד מהיום שאחרי החתונה.

איך לא סיפרתן לי שהסקס כואב בהתחלה?

אנחנו תמיד מדברות על חברות נשית, עמוקה ומשמעותית, אבל ברגעים האלה אני תוהה עד כמה אנחנו מעזות לחשוף את עצמנו בפני חברותינו. מצב זה מזכיר לי את אובדן בתולי. לאחר האקט חשבתי לעצמי כמה מוזר שאף אחת מחברותיי לא סיפרה עד כמה כאב לה. לאחר הפעם השנייה שקיימתי יחסים המשכתי לתהות למה אף אחד לא מספר שהכאב ימשיך עוד מספר פעמים עד שהגוף יתרגל לפעילות החדשה. ואם כבר הגענו לסקס, למה אף אחת מאיתנו לא סיפרה לחברותיה מה היתה המשמעות של קיום יחסי מין עבורה, עד כמה מדובר היה בבחירה שלה וכמה מבחירתה נבע מפחד לאבד את הבחור לטובת בחורה אחרת.

הייתי רוצה שמישהו יגיד לי שזה בסדר לפחד

כשהייתי רווקה הסתכלתי בקנאה על חברותי המצויות בזוגיות. כמה פשוט ונפלא להיות מאוהבת. אבל כשהיה לי חבר הבנתי שאף אחת לא סיפרה לנו על אי ההבנות הפוטנציאליות, על הריבים ועל הפשרות. כולן ניסו לעזור לי למצוא חבר, אבל אף אחת לרגע לא חשבה לתאר את האתגרים הכרוכים בניהול חיי זוגיות. אולי תגידו שאני מגזימה ושאף אחד לא היה צריך לספר לי כלום: לא כיצד מתנהלת מערכת זוגית, לא על הכאב הכרוך בקיום יחסי מין בפעם הראשונה ולא על הפחד מחיי הנישואים. אולי באמת כל אחד מאיתנו צריך לגלות בעצמו את הדברים האלה ולחוות אותם על בשרו, שכן אין חוויה של האחד דומה לחוויה של האחר. אבל איפשהו, בשעה שתיים לפנות בוקר, הייתי רוצה שמישהו יגיד לי שזה בסדר לפחד. שזה טבעי לדמיין לא רק איך ייראו ילדינו המשותפים, כי אם גם איך ייראו ויכוחינו העתידיים.

ספרו לי איך התמודדתן עם החלטות הרות גורל

הידיעה שסקס יכאב לא היתה מונעת ממני לעשות את זה. ההבדל היחיד הוא שלא הייתי מודאגת מכך שאולי משהו בי לא בסדר. הידיעה שמערכות יחסים אינן מתמצות בכך שעכשיו יש לך בן זוג להיתלות על כתפו בציבור לא היתה מונעת ממני לעשות את כל מה שעשיתי בשנים האחרונות. כלומר, לצאת, להכיר ולהתאהב. להפך. הידיעה הזו היתה יכולה לגרום לי לבחור את בני זוגי בתבונה ולא להסתמך על קריטריונים שהיום אני יודעת שאינם מחזיקים מים. הידיעה שחיי הנישואים אינם פיקניק תמידי על גדות הירקון לא תמנע ממני להתחתן, אבל היא תסיר חששות רבים מליבי. אז ספרו לי.

ספרו לי איך התמודדתן עם החלטות הרות גורל לאחר החתונה, כיצד נראה הריב הראשון והאם הוא היה שונה מכל ריב אחר לפני החתונה. אני מבטיחה לא לבטל את האירוע. רק להגיע אליו שקטה יותר, בידיעה שהפחד שאני חווה משותף כמעט לכל חתן או כלה ערב חתונתם.

ולך, יקירי -

בחרתי בך. בחרתי בזוגיות, בארוחות משפחתיות אצל שני הצדדים, בכביסות, בכלים בכיור, בשניצל ופירה. בחרתי בבית עם כלב וילד או שניים, בסלון 1+2 עם שולחן קפה, טלוויזיה ודי.וי.די. בבהייה בסדרות טלוויזיה שלא מעניינות אף אחד חוץ מאיתנו ובשיחות על כל נושא אפשרי, עמוק אל תוך הלילה. בחרתי בנסיעות על קטנוע, בחרתי בבר שכונתי, במנוי לעיתון ובעוגיות לשבת.

בחרתי את העתיד שלי. בחרתי שהוא יהיה איתך. אני משקשקת מפחד. אני לא נרדמת בלילות ומקווה שנהיה בסדר. שלא נריב על שטויות, שלא נריב על דברים רציניים. שלא נגיע למצב שבו אנחנו בכוונה מרגיזים זה את זה רק כדי "לנצח" בוויכוח. בחרתי בחיים איתך. ולמה שאני ארצה לעשות דבר כזה? כי למרות כל הפחדים שלי, חיים אתך הם הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לדמיין עבורי.