שתף קטע נבחר

הלכות זהירות בדרכים

האם מי שפגע בילד שקפץ לו לפתע לכביש מוגדר "שוגג"? מה דינו של נהג שתוי או עייף ואיך צריך לחשב זמן נסיעה לפני שבת. פרשת "עגלה ערופה" שאנו קוראים השבוע לא מתירה לנו להיות אדישים לתאונות, הרב שמואל אליהו כותב ל-ynet הלכות זהירות בדרכים

פרשת עגלה ערופה היא אחת הפרשות היותר מזעזעות שבתורה. "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" (דברים כא). באים הזקנים של העיר הקרובה לנחל איתן ועורפים שם עגלת בקר. אחר כך הם רוחצים את ידיהם על העגלה הערופה בנחל ואומרים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ".

 

הגמרא במסכת סוטה מסבירה שלנו, כמנהיגי ציבור, יש אחריות לתת אוכל לכל מי שעובר בעירנו. וכיוון שהאדם הזה נרצח ליד עירנו – יש ספק וחשש שהוא עבר פה ולא נתנו לו לאכול ולא דאגנו לו לליווי בדרך. לכן הוא נראה כמישהו מופקר שלאף אחד לא איכפת ממנו. אין לדמו דורשים והשודדים הרגוהו בלי חשש. באים הזקנים ואומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה. שאם זקני הקהל היו באמת מזניחים את האנשים שעוברים בעירם לא לתת להם אוכל והרגשת ביטחון. הם לא היו יכולים לומר שהם לא אשמים ברציחתו של אותו הרוג.

 

עגלה ערופה בימינו

כשנרצחה ילדה בבית ספר בקצרין פנה אלי אדם שכאב מאוד את הרצח וביקש ממני להביא עגלה ולערוף אותה ברוב עם בנהר הירדן ולומר את הנוסח הכתוב בתורה. הוא אמר שלדעתו הציבור יזדעזע כל כך מהעריפה של העגלה הזאת שיבין כי אי אפשר להשאיר את המצב על כנו שכל כך הרבה אנשים נרצחים על דברים של מה בכך ואנו חוזרים לשלוות נפש. משום מה הריגה של עגלת בקר מזעזעת יותר מרצח של נהגים בכביש או של אנשים אלימים בבתי ספר.

  

אחת הסכנות היותר גדולות בדורנו היא תאונות דרכים. בפרשת השבוע מוזכר דינו של רוצח בשגגה שגולה לעיר מקלט לעיר מקלט לכל ימי חייו עד מות הכהן הגדול. האם אדם שנהג ברכב, ופתאום קפץ ילד או מבוגר לרחוב ולא הספיק לעצור ונהרג הילד או המבוגר - האם הנהג הוא בגדר "שוגג", "שוגג קרוב לאונס" או "שוגג קרוב למזיד"? צריך לומר שבדרך כלל זה תלוי במקום.

 

א. כביש בין עירוני – קרוב לאונס. אם בכביש מהיר פתאום האדם רואה ילד או מבוגר על הכביש ולא הצליח לעצור, הרי זה "שוגג קרוב לאונס". שהרי במקום כזה אין בדרך כלל הולכי רגל כלל.

 

ב. כביש בין עירוני ליד יישוב – שוגג. אם זה ברחוב שיש לפעמים יש בו אנשים – אפילו שזה לעיתים רחוקות, זה נקרא רוצח בשוגג והוא גולה לעיר מקלט, אף על פי שניסה לעצור את הרכב ולא עלה בידו.

 

ג. כביש עירוני – שוגג קרוב למזיד. אם זה ברחוב שיש בו אנשים ונסע ובא מישהו לידו והרגו - זה נקרא רוצח בשוגג ואין לו כפרה בעיר מקלט. אע"פ שניסה לעצור את הרכב ולא עלה בידו. שהרי זה מקום שבו אנשים מסתובבים והיה צריך לחשוב שמישהו יבוא מול גלגליו. והיה צריך לנסוע במהירות שיכול לעצור בזמן. ואם זה התנגשות ברכב שלפניו – היה צריך להיזהר בזה לשמור מרחק.

 

אם היה נזק ברכוש ולא נזק בנפש. זה נקרא "תחילתו בפשיעה וסופו באונס". דבר שהאדם התחיל אותו בפשיעה, שנסע מהר מידי, ואחר כך עצר מישהו בפתע פתאום או שקפץ מישהו לתוך הכביש ולא הייתה לו אפשרות לעצור והזיק. זה דבר שנקרא "תחילתו בפשיעה וסופו באונס". וחייב. ולכן מי שנסע בלי חגורות שעבר על החוק. או שנסע במהירות מעל המותר שגם עבר על החוק. בכל המקרים הללו הוא חייב לשלם. ובמקרה של הרג צריך לדון האם זה קרוב למזיד או לא. כדלעיל.

 

מרחק בלימה - מהו אנוס ומהו שוגג?

בהלכות רוצח בשגגה יש הבדל בין דרך ירידה לדרך עליה. מכאן לנסיעה שהיא כמו "דרך ירידה". שטבע המכונית היא לנסוע קדימה מכח התאוצה. חובה על האדם להעריך את הכוח של המכונית שלו ולזרז את עצמו ולתקן את מעשיו. ואם לא עשה כן – יגלה.

 

חובת הנהג בתאונה משולשת – כוח כוחו

כתוב ברמב"ם שם: "נשמט הברזל מקתו והרג - הרי זה גולה. נשמט הברזל מן העץ המתבקע - אינו גולה מפני שאין זה מכחו אלא מכח כחו ונמצא כמו אונס". שאין מוטל על האדם לחשוב כל כך רחוק שמא הברזל של הגרזן יעוף לכיוון העץ המתבקע ויעוף ממנו לכיון האדם הנהרג. שזה נקרא "כוח כוחו" ואנוס. אך בנזיקין אנו יודעים שכוח כוחו בדבר המצוי - חייב עליו.

 

תקלה במכונית או בור בכביש שגרם תאונה

אוטו שלא היה תקין. ודחה הבעלים את הטיפול באוטו בדבר שקשור לביטחון. כגון מעצורים. או צמיגים או הגה וכד'. ואחר כך התפוצץ הצמיג או השתחררו המעצורים. הרי זה כמו דבר שידע בו ושכחו – שגולה. וזה יותר חמור כיון שבסופו של דבר הוא הרגו בידים. אף על פי כן שנאנס לשם כן.

 

וכן אם אדם נתקל בבור בכביש ועשה תאונה והיו בה הרוגים. אם לא ידע מבור זה כלל ולא היה צריך להיות בור במקום זה כלל – אנוס הוא. אבל אם היה במקום שיכול להיות בו בור. הרי זה שוגג וחייב גלות.

 

נסיעה של שתוי או עייף

בשו"ע

(אורח חיים סימן קכח לח) כתוב על כהן. "שתה רביעית יין בבת אחת - לא ישא את כפיו". רביעית יין היא שמונים ושש גרם. דהיינו פחות מחצי כוס קטנה. אם שתה יין בכמות כזו – ראשו לא צלול מספיק לגבי נשיאת כפים. מה דינו לגבי נהיגה?

 

הכלל שלנו הוא שסכנתא חמירא מאיסורא – סכנה חמורה מאיסורים. וגם במקומות שבהם היינו מקילים לגבי איסור, לא היינו מקילים לגבי סכנה. שהרי שבת שהיא חמורא נדחית מפני פיקוח נפש. שאומרים חלל עליו שבת אחת שישמור שבתות הרבה. וכל שכן במקרה זה.

 

כן הדין באדם עייף שנרדם באונס על ההגה והרג באונס. ולכן נהג עייף חייב לעצור בצד במקום לא מסוכן, לשתות או להתעמל. לאכול משהו או לרחוץ את פניו, להתנמנם כמה דקות וכד'. יכול הוא כמובן להחליף בנהג אחר. העיקר לא להסתכן.

 

כהן שהרג בשוגג

בשו"ע (אורח חיים סימן קכח לה) "כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה". מו"ר הרב מרדכי אליהו שליט"א אומר כי אם כהן שתה יין או משקה חריף והרג בתאונה – לא ישא כפיו.

 

נהיגה נינוחה - ואהבת לרעך כמוך

צריך להזהר לא לסנוור באורות גבוהים לא מקדימה ולא מאחורה. לא לחתוך מכונית בעקיפה למרות שאתה יודע שהוא לא יתנגש בך. לא לעקוף תור ברמזור למרות שיש נהגי שמרשים לעצמם לעקוף תור ברמזורים. לכן גם תחסום מכוניות אחרות זמנית או בחניה. יש בזה נוסך לכל גם גזל זמן. וגם בענין חניה צריך לשים לב לא להיכנס לחניה שמישהו אחר התכוון להיכנס אליה. למרות שעל פי הדין החניה היא לא שלו – הוא לא קנה אותה. אבל אל תעשה לחברך מה שאתה לא רוצה שיעשו לך.

 

לימוד תורה בדרך - אל תרגזו בדרך

יקח לו אדם סט של שיעורי תורה לשעות של פקקים. שאם ייתקע בפקק בדרך שלא יתרגז ויזיק לעצמו, אלא ינצל את הזמן ללמוד תורה בנחת רוח.

 

טלפון תוך כדי נהיגה

אסור לנהג להסיח דעתו מהנהיגה. וידועים היום מקרים רבים של אנשים שנפגעו תוך כדי דיבור בטלפון תוך כדי נהיגה. והטוב ביותר לכבות את המכשיר בשעת נהיגה. ואם חייב לענות יתן לאנשים אחרים. או שיענה ויאמר אני בנהיגה. ולא יאמר: לי זה לא יקרה. ודבר זה מוטל כל על המתקשר מביתו ששומע כי חברו נוהג ברכב שיאמר לו אני לא רוצה להכשלך אתקשר אליך אחר כך.

 

לא לנסוע בזמן לחוץ – בערב שבת

מורי ורבי הרב שליט"א אומר: אם רוצה לנסוע בערב שבת מחוץ לעיר, למשל מירושלים לבני ברק, יחשב את זמן הנסיעה בערב שבת כפול מזמן הנסיעה שבכל יום, ולכן אם זמן הנסיעה הוא שעה, יקדים ויצא שעתיים, וכן על זה הדרך. שלא יבא לידי חילול שבת כתוצאה מפקקי תנועה או שאר עיכובים בדרך, ובפרט בעונת הגשמים, וכן כדי שגם הנהג יוכל לחזור לביתו ולא יחלל את השבת.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אביהו שפירא
הרב שמואל אליהו
צילום: אביהו שפירא
תזכורת כואבת. תאונה
צילום: ג'ורג' גינסברג
האם ניתן היה למנוע? עוד תאונה
צילום: ברוך קלאר, דוברות זק"א
צילום: אבי כהן
כבישים אדומים
צילום: אבי כהן
מומלצים