שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הג'וקר הדתי
    איך פותרים שני מאמינים ויכוח שהתגלע ביניהם? אפשרות אחת היא להגיע לפשרה, אפשרות אחרת היא ללכת לבית דין, ואפשרות שלישית - שפשתה במקומתנו - היא לשלוף "עשיתי שאלת רב", ולהעמיד את הצד השני במבוכה וללא מוצא

    מכירים את "שניים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי?" בטח מכירים, מי לא מכיר. מדובר במחלוקת האזרחית הקלאסית שעלולה להתפתח בין חברים, שותפים, שכנים או - לצורך העניין - חברים באותו בית כנסת.

     

    ומעשה שהיה כך היה: אי-שם בקהילה מסוימת בצפון, במרכז או בדרום הארץ, זה לא ממש משנה כי המקרה די שכיח, אחזו שניים באותה שבת. שני ילדים חמודים, שאיתרע מזלם להיוולד באותו שבוע, חלקו עקב כך את אותה שבת בר-מצווה. מה עושים? הפתרון המתבקש - "יחלוקו" לא בא בחשבון. שתי המשפחות מכובדות, שומרות תורה ומצוות, מקפידות על קלה כבחמורה - מה הם חילונים? קוראים רק הפטרה או מפטיר? מה יגידו על הילדים אם כל אחד מהם לא יקרא את כל הפרשה+הפטרה?

     

    חככו המעורבים בפרשה את דעתם, והעלו פתרון נוסף - אחת המשפחות תדחה בשבת אחת את אירוע העלייה לתורה. זה הרי לא חקוק באבן ולא כתוב בתורה שחייבים לעלות בדיוק בשבת הראשונה אחרי יום ההולדת, אז אחד יעלה בשבת "דברים" והשני יעלה בשבת "ואתחנן" ובא לציון גואל. יערכו הגרלה, וכך גם תפתר השאלה הסבוכה של "מי יוותר", והאמת והשלום אהבו.

     

    רק מה, בעוד נרשמים הפתקים להגרלה ונדחפים לכובע, שלף אבי חתן הבר-מצווה האחד את כרטיס הג'וקר החד-משמעי שמנצח בכל פעם מחדש. הוא עשה "שאלת רב". הרב אמר שלהם אסור לדחות. הם חייבים לקיים את הבר-מצווה בשבת השנויה במחלוקת. כך נותרה המשפחה השנייה מובסת, ויש לומר גם מושפלת. מצד אחד למשפחה הראשונה יש פסק, והם לא יפרו פסק שניתן להם. מצד שני, אם לראשונים אסור לדחות, למה שלהם יהיה מותר לדחות? גם הם מקפידים וכו' וכו'?

     

    סוף המחלוקת הקונקרטית הזו לא באמת משנה, כי מה שחשוב הוא הטרנד שהולך וקונה לו שביתה במקומותנו - לעשות "שאלת רב". משכיר ושוכר לוחצים יד על מחיר מסוים עבור שכר הדירה, ושבוע אחר-כך מתקשר המשכיר ומבשר לשוכר כי הוצע לו מחיר גבוה יותר, ולכן אם הוא בכל זאת מבקש לשכור את הדירה, יתכבד ויעלה את המחיר גם הוא. אה, והוא עשה גם "שאלת רב" - זה בסדר, מותר לו.

     

    המקרים הללו הולכים ומתרבים, ולא, אין המדובר במצב שבו שואלים את הרב שאלה הלכתית מסוימת שעניינה כיצד לנהוג בענייני כשרות, בהלכות שבת או בדיני אישות. וגם אין המדובר בהליכה משותפת לדין תורה בפני פוסק או בורר, כשמתגלעת מחלוקת "אזרחית" אותה מבקשים לפתור על-פי דין תורה (מה שבהחלט יכלו הצדדים לעשות בכל המקרים הנ”ל, אם הם באמת היו מעוניינים לפתור את הבעיה לפי דין תורה).

     

    מדובר, חברים, ממש בכרטיס גו'קר - פנייה חד-צדדית, בסוגייה שבה בדרך כלל לפונה יש אינטרס ישיר, מבלי לחשוף את זהות הרב שפסק, מבלי מתן יכולת לצד השני לערער על הפסק או להשמיע בפני הפוסק את עמדתו, וראה זה פלא - התשובה גם תמיד עובדת לטובת השואל ולא כנגדו.

     

    נשק לא קונבנציונלי

    אז למה זה כל כך חמור? כי מעבר לכך שזה לא עומד בשום קריטריון של בירור הלכתי ראוי, יש גם פן חברתי משמעותי ביותר. ברור שאין המדובר במקרה שבו אדם דתי מסתכסך עם אדם חילוני, ובפניו הוא מוצא לנכון לשלוף את שאלת הרב - החילוני הרי ינפנף אותו עם שאלת הרב שלו, ויעבור הלאה (ובצדק). לא. תמיד

    מדובר במצב שבו שני הצדדים הם יראי שמיים, שומרי תורה ומצוות, ולכן הכלי הזה הוא נשק לא קונבנציונלי. האדם שמולו נשלף הגו'קר, לא ממש יכול להתנגד. מה, הוא יערער על "שאלת רב" שעשה חברו?

     

    עכשיו הוא בעצם תקוע. או שהוא מקבל על עצמו את ה"פסק" המפוקפק שניתן כנגדו במעמד צד אחד לבעל אינטרס על ידי אדם לא ידוע המכונה על ידי המנפנף בו "רב", או שהוא מעז להיראות כאדם שלא מקבל על עצמו מרות של תלמידי חכמים, כופר בדין תורה וכו'. ומכאן, מעמדו בקהילה יכול רק להתדרדר.

     

    אז כל עוד אנשים עשו "שאלת רב" בעניין איזה שם להעניק לרך הנולד, או איזה רכב לרכוש, שיהיה להם בכיף. לא בדיוק צורת החיים שאני בוחרת בה, אבל בסדר. אך ברגע ש"שאלת רב" הופכת להיות קרדום לחפור בה לצורך הפקת אינטרסים אישיים, זה פשוט בזוי. ואת זה אני יודעת גם בלי לעשות שאלת רב.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מי ישלוף את שאלת הרב?
    ומי יעלה לתורה?
    צילום: לע"מ
    מומלצים