חוזרים ללימודים: שלום כיתה ז'
הפעם אי אפשר לספר לו סיפורים. הילד שלכם כבר מכיר את מערכת החינוך ושמע לא מעט על מה שמצפה לו בחטיבת הביניים. הוא ייכנס לשם לבד ואתם תוכלו רק ללוות אותו במבט (גם זה רק אם הוא יסכים) ולהחזיק אצבעות. חוזרים ללימודים: כתבה שלישית בסדרה
עוד מעט הוא יתלה את התיק ברישול על גבו, ימלמל "בי" חטוף שמסתיר התרגשות וילך לדרכו בחטיבה. הפעם לא נוכל ללוות אותו לשער גם אם נרצה ואם במקרה יצטלבו דרכינו סביר להניח שהוא לא יהיה מרוצה מכך. בין חודשיים הפך הילד שלנו לנער חטיבה. אנחנו כבר סומכים עליו - הורים מנוסים המכירים את מערכת החינוך. הוא משדר 'יהיה בסדר' אבל מה הוא באמת מרגיש?
אחרי שדיברנו בכתבות הקודמות בסדרה על הימים הראשונים בגן הילדים ועל ההתחלה המרגשת בכיתה א' - הגענו להתחלה לא פחות מרגשת וודאי לא יותר פשוטה - הימים הראשונים בחטיבת הביניים.
בכיתה א' זרקנו אותו למים, אבל הפעם הוא מודע יותר לקשיי המעבר. הוא שמע סיפורים על המורים הקשוחים, על עומס המבחנים והדרישות ואולי גם על האלימות בחטיבה. בתוך תוכו הוא מבין שהוא נפרד מכל מה שבנה במו ידיו בשש שנותיו הראשונות כתלמיד. בנוסף, הוא מתמודד עם הפתעות גיל ההתבגרות, עובר שינויים ביולוגיים משמעותיים, מרגיש שהמבוגרים כבר לא מבינים אותו ועסוק בבניית הזהות העצמית שלו. למעשה כל הבסיס שלו מתערער. אל תתנו לו להשלות אתכם. בשלב זה הוא עדיין ילד בתחפושת של נער והוא עדיין זקוק לכם בסביבה, במידה.
"לרוב, המעבר מכיתה ו' לז' נחשב קשה יותר מהמעבר מהגן לכיתה א'", אומר ד"ר צביקה תורן, פסיכולוג חינוכי. "כשהילד עולה לכיתה א', יש מודעות גבוהה יותר לכך שהילדים קטנים ורכים וצריך להיות עם יד על הדופק. בכיתה ז' ישנה נטייה גם להורים וגם למערכת החינוך, להתייחס לתלמידים כאל בוגרים ועמידים, אך בפועל, המעבר הזה לא פשוט. בבת אחת הם הופכים להיות הקטנים והחלשים והפערים בין כיתה ט' ל-ז' למשל, הם עצומים, שלא לדבר על יב' (כאשר מדובר על בית ספר שש שנתי). זהו שינוי חברתי מהותי בגיל בו ישנו משקל כבד לשינויים חברתיים ולעיתים הבוגרים מקבלים את החבר'ה החדשים באופן די בוטה".
מעבר לכך, תלמידי ז' מתמודדים לרוב עם קפיצת מדרגה מבחינת הדרישות הלימודיות. "בחטיבה מצפים מהתלמידים ליכולת חשיבה מופשטת וליכולת התמדה. אני מכיר בתי ספר שכבר בשבוע הראשון ללימודים נותנים לתלמידי ז' לוח מבחנים לסמסטר הראשון".
אילו מגמות ניתן לראות על פני שנים?
"כפועל יוצא של העידן בו אנו חיים והתרבות ההישגית והתחרותית, בתי הספר מעלים את דרישות הקבלה. מצד אחד קיים רף כניסה גבוה במקומות בהם יש בחירה ומצד שני, בבגרות עצמה מקלים על מנת להעלות את אחוזי הזכאות. מגמה נוספת היא שההורים לא סומכים על מערכת החינוך ונותנים לילדים שיעורים פרטיים גם כהכנה לחטיבה. הם רוצים שהילדים יעלו לכיתה ז' וישויכו להקבצות הגבוהות. בדרך זו הם בעצם מעבירים לילד מסר שהם לא סומכים עליו".
"הגיע אלי אבא שהוא מדען במוסד להשכלה גבוהה. הבן שלו התקשה במתמטיקה ולאבא היה קושי לקבל את זה. יש לו שני בנים מצטיינים בפיזיקה, מתמטיקה ואנגלית והבן הזה אוהב דווקא היסטוריה וספרות. הם באו אלי בשביל 'לתקן אותו'. אני חושב שהרבה הורים חושבים באופן הזה. יש פחות טולרנטיות והורים פונים לכל גורם אפשרי על מנת 'לתקן' את הילדים".
כיצד יכולים ההורים להקל על המעבר?
"חשוב לזכור שבאופן כללי מעברים נוטים להיתפס כמשהו בעיתי, אבל לרוב, הם מאפשרים לנו לגייס מיומנויות וכישורים שעומדים לרשותנו. הם מחייבים אותנו לפתח 'שרירים' שלא השתמשנו בהם. למשל, שמו אותי בכיתה לא מתאימה לי, לא טוב לי - מה אני עושה עם זה? יש במקומות הללו אפשרות להתפתח ולשקול איך אני יכול לגרום לשינוי. אחד הדברים שעוזרים לנו לקראת התמודדות חדשה זה לזכור את הכוחות והכישורים העומדים לרשותנו וששירתו אותנו בעבר. זהו אחד התפקידים של ההורים במעבר. לתת לילד דוגמאות מהעבר ועל ידי כך להזכיר ולחזק אצלו את היכולות והכישורים שלו".
טיפים להורה הנבוך לילד חטיבה
- לחזור לשגרה הצפויה בשבוע האחרון של החופשה.
- לא להתרגש מקשיים העלולים להתעורר בתקופה הראשונה.
- לשדר לילד ביטחון ביכולת ההתמודדות שלו.
- להבדיל בין עידוד ללחץ.
- להתעניין ולשמש אוזן קשבת: "מה קורה", "איך הולך לך", "אני יכול לעזור במשהו?"
- ליצור קשר רציף אך לא לוחץ עם בית הספר.
- זכרו שהמחנכת פחות נגישה לילדים וישנה חשיבות גם לקשר עם המורה המקצועי.
כחלק מהמגמה הכללית והמפוקפקת של טשטוש הגבולות, אנו נוטים לנכס לעצמנו גם את המעברים וההתמודדויות של ילדינו. אם נעשה מאמץ אמיתי להרפות מהאחיזה הלוחצת ולשחרר אחריות של ממש לילדינו ירווח לכולם – לילד שירגיש שסומכים עליו ויתנהג בהתאם, למערכת שלא תרגיש תחת זכוכית מגדלת וגם לנו ההורים. מצד שני, אל תירדמו בשמירה. כאשר מתעוררים קשיים של ממש, חובתנו כהורים להיות שם בשבילם. החוכמה היא כמובן לדעת להבדיל בין שני המצבים.
