האחד במאי

כשהבמאי ריצ'רד לונקריין יצא מהקרנת הבכורה של סרטו החדש "האחד והיחיד" בפסטיבל ברלין, הוא התקשה להסתיר את שביעות רצונו ואת התרגשותו מהתגובות החמות. "לקח לי עשר שנים להרים את הפרויקט הזה", סיפר לונקריין כשנפגשנו בברלין. "גיוס המימון היה תהליך מורכב, ועשיית סרטים היא מסע קשה. 'האחד והיחיד' היה אחד התסריטים הגדולים שהסתובבו בהוליווד - כולם רצו לקרוא אותו, וכולם חיבבו אותו - אבל אף אחד לא רצה לעשות אותו, כיוון שאין בו סקס, אלימות וקלישאות. רק בזכות נכונותה של רנה זלווגר להופיע בסרט, הכל התאפשר".

"האחד והיחיד", שמגיע לבתי הקולנוע אצלנו בסוף השבוע, השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין שנערכה לפני כחצי שנה. עלילתו מבוססת על זיכרונות הנעורים של ג'ורג' המילטון, השחקן הכי שזוף והכי מלוקק בהוליווד. המילטון התפרסם בזכות הופעתו בסרט הערפדים "אהבה מנשיכה ראשונה" ובסדרה "שושלת", ובזכות חיי האהבה הסוערים שלו, שכללו רומן עם אליזבת טיילור.

המילטון. דווקא חיבב את הסרט (צילום: Gettyimages imagebank)

"האחד והיחיד" מתמקד בשנות הנעורים של המילטון, ימי שנות ה-50 – אמו, ליידי דרומית אופטימית, מפונקת ומנותקת מהמציאות נוטשת את בעלה המוזיקאי הבוגדני (אותו מגלם קווין בייקון), שהיה חתום על להיט אחד: "האחד והיחיד". האם רוכשת מכונית פאר ויוצאת עם שני בניה לטיול ברחבי ארצות הברית, כשבדרך היא מקווה למצוא בעל חדש ועשיר. הסרט מתאר את הרפתקאותיהם של השלושה ואת הקשיים שבדרך.

הסרט שלך, "האחד והיחיד" יכול להציל את הקריירה של רנה זלווגר. היא כבר מזמן לא עשתה תפקיד כזה מוצלח.

"אני לא חושב שהקריירה שלה זקוקה להצלה. אני יודע שהיא גאה בסרט שלנו. השואו ביזנס הוא עסק מאוד אכזרי – לאישה הזאת יש כזה כשרון, וכאלה יכולות וכישורים, והיא ראויה לתגובות חמות. כולנו חושבים שזה קל להיות כוכבת קולנוע, אבל למעשה זה מאוד קשה. רבים מהכוכבים אמנם מאוד עשירים, אבל הם צריכים לוותר על כל כך הרבה דברים בחיים שלהם, כמו למשל ללכת ברחוב. זה ממש כמו לעשות עסקה עם השטן.

עם רנה זלווגר. "משוגעת במובן הטוב" (צילום: Gettyimages imagebank)

"רנה מאוד אמיצה ביחס שלה לסלבריטאות שלה. אין לה שומרי ראש, והיא משתדלת להיות מחוברת למציאות. זה גם קשה מאוד להתמודד עם ביקורת תמידית ועם החיים תחת זכוכית מגדלת. בהתחלה אומרים לך שאתה נראה נפלא ושאתה משחק נהדר, ואז פתאום מישהו אומר לך: 'האמת? היום אתה נראה על הפנים. שתית יותר מדי?'"

אז נהנית מן הסתם לעבוד איתה.

"אין לי מילה רעה אחת להגיד על האישה הזאת. היה תענוג לעבוד עם רנה. מהרגע הראשון שנפגשנו במלון בלוס אנג'לס, הסתדרנו מצוין. רנה היא משוגעת, במובן הטוב של המילה. כמו שאני משוגע. היא גברת אקסצנטרית ונפלאה, וההתנהגות שלה היא פשוט תענוג. היא התייחסה ללוגן לרמן ומארק רנדל, שני השחקנים שגילמו את הבניה, כאילו הם היו ילדיה בחיים. היא עשתה זאת גם בצורה מקצועית – כדי להכיר אותם טוב יותר, היא בילתה איתם ואף נסעה איתם לטיולים בסוף השבוע, עד שהם למדו לחבב אותה".

יצא לך לפגוש את ג'ורג' המילטון? איך התרשמת ממנו?

"פגשתי אותו רק פעם אחת. היה דיבור שהוא יתארח בסרט, אבל זה לא הסתדר בגלל לוחות זמנים. וגם אם זה היה מתאפשר, הייתי מעדיף לוותר על כך - הרגשתי שהופעת האורח שלו תהיה גימיק שרק יפריע לסרט".

מה הוא חשב על "האחד והיחיד"?

"הוא חיבב אותו".

כל ההתחלות קשות

לונקריין בן ה-63 נולד באנגליה ולמד פיסול. בהמשך פנה ללימודי קולנוע. הוא עבד ב-BBC, וגם התפרנס מבימוי פרסומות. בעוד שבטלוויזיה הוא שקד על פרויקטים איכותיים ואף שיתף פעולה עם היוצר האגדי דניס פוטר, הרי שדרכו הקולנועית לא הייתה מלהיבה בתחילה.

"האחד והיחיד". הפעם המבקרים התלהבו

"אחד מסרטי הראשונים היה 'Full Circle' ב-1977", הוא נזכר. "בעקבות ההצלחה של 'מגרש השדים', התבקשתי לעשות סרט אימה, אני הייתי צעיר, תמים ולא מנוסה, והסכמתי. מיה פארו, כוכבת הסרט, רצתה שזה יהיה מותחן פסיכולוגי, וזה סיבך את העניינים. זה היה סרט כל כך מורכב, ששנה אחרי שעשיתי אותו, אפילו אני לא הבנתי אותו. לאחרונה, מישהו בצרפת כונן בפייסבוק עמוד מחווה לסרט הזה, ויש שם ניתוחים שלו, ודיונים איך תנועות המצלמה משקפות את העצבות של מיה".

ב-1995 ביים לונקריין עיבוד ל"ריצ'רד השלישי", מחזהו הנודע של שקספיר. הוא מיקם את העלילה באנגליה של שנות ה-30, של המאה ה-20. מאז לונקריין זיגזג בין הטלוויזיה להפקות הוליוודיות, כמו הקומדיה הרומנטית "ווימבלדון – אהבה בלבן" (2004) עם קירסטן דאנסט ופול בטאני והמותחן "הפריצה לרשת" (2006)

עם האריסון פורד, שנקטל בצדק על ידי המבקרים. ללונקריין יש הרבה מה לומר מה לומר על ההתקפות שספג בעקבות "הפריצה לרשת".

"המבקרים נוטים לשכוח שגם בסרטים גרועים מושקעות כמויות עצומות של אהבה ואכפתיות. הייתי שמח להאמין שהמבקר ימצא דרך לומר משהו חיובי גם על סרט רע. כי בדרך כלל יש משהו חיובי גם בסרט שנכשל. אני בהחלט מתבאס ומתעצבן ממבקרים מתנשאים. זה מכאיב לי. למשל במקרה של 'הפריצה לרשת', שקיבל ביקורות גרועות, ולמעשה לא היה סרט רע. חלק מהאנשים חשבו מהסיבות שלהם שהאריסון לא התאים לסרט. בסך הכל זה היה סרט מבדר, שהתאים לבילוי יום שישי. לא היו לי יומרות בסרט הזה, ולא היה לי כוונה להביע מסר או אמירה. רציתי רק להראות כמה קל לשדוד בנק, אם אתה יודע איך לעשות זאת".

• לכל כתבות הקולנוע