דיגמנתי לו את שמלות המיני הכי סקסיות שלי
אבל הוא לא יזם. אז תפסתי אומץ, ניגשתי והתיישבתי מולו. החלטתי לפתות אותו. , "אני אוהבת חזה שעיר", אמרתי לתוך עיני הדבש שלו. מה, רק לגברים מותר? סיפור למבוגרים
כבר הערב השני שאני מבקרת שם והוא לא שם עלי, אפילו לא מעיף מבט על הרגליים שלי, כאילו אני שקופה, וככל שהוא מתעלם - כך אני רוצה אותו יותר. האדישות שלו מדליקה אותי, אני חושקת בו, משתוקקת אליו, מחכה לחיוך קטנטן, מחווה, משהו. איך הוא עומד בפני קסמיי? איך הוא לא מרגיש את הלב שלי דופק? למה תנועות הגוף שלי לא מזיזות לו?
דיגמנתי לו את שמלות המיני הכי סקסיות שלי, ישבתי שם וניסיתי להעביר לשפתיים הנהדרות שלו הודעות מוסוות מהשפתיים שלי, לשלוח קרינה טלפטית לתוך הראש המתולתל שלו, אולי איזושהי קרן פנימית מהלב שלי תיכרך על התלתל הסורר שעל מצחו, והוא ירים את עיניו ויסתכל לתוך עיניי, יחדור לראשי וירגיש את המוח הגועש שרוצה אותו.
אבל לא עשיתי כלום. ציפיתי שהוא יעשה, שהוא ירגיש מה אני רוצה, שהרצון שלי יעשה אותי נחשקת בעיניו. שמשהו חיצוני בי ימשוך אותו להתחיל איתי: פיסת ירך חשופה, תנועת אגן, נצוץ בעין, שפתיים על כוס דקה מזכוכית, ישבן חמוד, ידיים עדינות וחושניות.
והוא לא יזם, גם כשתפסתי אומץ והסתכלתי ישר לתוך עיניו הוא לא ראה אותי, המבט חלף דרכי כאילו אני אחד מהרהיטים הקבועים של המקום ולא בשר ודם עם רגשות, מחשבות, תשוקות, ואהבה למילים מלטפות.
עירית התיישבה מולי ואמרה לי להפסיק עם מבטי העגל שלי, שאני בושה לכל המין הנשי, שהוא אידיוט שלא מבין שיש לי לב של זהב ומוח של איינשטיין, שהוא דפוק ושפן, שזו שמתפלשת עליו ומנשקת אותו כל הזמן היא שרלילה אמיתית, שהבר מלא בנהדרים שרק מחכים לרמז קטן ממני, שאני מבזבזת את החיים שלי ללא תכלית ובלי סיכוי.
האדרנלין סער בתוכי
ואז החלטתי לפתות אותו. מה, רק לגברים מותר? ניגשתי והתיישבתי מולו, והשרלילה הסתכלה עלי נדהמת, וגם הוא, ובעצם גם אני. הכנסתי את ידי לתוך חולצתו וליטפתי את חזהו השעיר, מתענגת לרגע. "אני אוהבת חזה שעיר", אמרתי לתוך עיניי הדבש שלו.
קמתי וחזרתי למקומי. הכל כעת השתנה. עשיתי מהלך, כעת הוא מבחין בי, והשרלילה בלחץ. נראה מה הצעד הבא. האדרנלין געש בתוכי.
עירית היתה המומה ולא אמרה מילה, ראיתי שהיא מסתכלת עלי בהערצה. היא שילבה את ידיה בחזקה, מחכה שהעולם יתרסק. גם אני חיכיתי למשהו דומה.
הוא לא יכול להתעלם, לחשתי לעצמי, פגעתי בגבריות שלו, הוא חייב לעשות משהו, אחרת הוא ייראה כמו סמרטוט. ולי אין מה להפסיד, אפילו תשומת לב שלילית שווה יותר מהתעלמות מוחלטת.
הוא קם גבוה ורחב, והשרלילה נתלתה עליו. הוא ניער אותה, רצה להחזיר לעצמו את הכבוד הגברי. הוא עמד מעלי, ענק והורס, מסתכל על שדיי הקטנים דרך מחשוף שמלתי. לרגע השתעשעתי במחשבה שגם הוא יחדיר יד, אבל ידעתי שהוא לא יכול, לו זה אסור, שזה יתרון הנשים מול הגברים.
התענגתי על המשחק שלא ידעתי איך ייגמר
ואז הוא החדיר את ידו, ואני קפאתי. לא הספקתי להרגיש כלום, כי הוא מיד הוציא אותה, ולא הייתי בטוחה אם הוא חייך אלי או רק עיווה את פניו. הוא לא אמר מילה וחזר למקומו ליד השרלילה, שכעת נראתה כועסת ודחויה.
ישבתי רועדת, ועירית מולי מתאפקת לא להתפרץ בצחוק. זה הזכיר לי סרטים ישנים של לורל והארדי, שכל אחד בתורו מועך עוגת קרם לתוך פני חברו, והחבר סופג את העיסה בהשלמה כנועה ומחכה בסבלנות לתורו לתקוף. כעת תורי, אמרתי בליבי, חשה עדיין את מגע ידו על השד השמאלי שלי.
הרגשתי שצריכה להיות הסלמה בפעולות האיבה והתענגתי על המשחק שלא ידעתי איך ייגמר. בשלב הבא הרהרתי להחדיר יד שם ולבדוק את הציוד, נראה לי די חוקי אחרי מה שהוא עשה לי. אבל לא רציתי שהוא יחדיר את ידו מתחת לשמלתי, יש גבול. והוא ישב וציפה וכעת עיניו התמקדו בעיניי, סוף סוף הוא ראה אותי.
קמתי, והשרלילה הסתכלה עלי בתיעוב. הוא נדרך, ואני גועשת ומוחי ריק ממחשבות. נשקתי אותו על שפתיו, החדרתי את לשוני, והוא הגיב, נסחף איתי ושפתיו רכות וקשות כאחד. חתכתי בלי רצון, מכריחה את עצמי להינתק, להחזיר שליטה, להמשיך במשחק.
כעת אני הייתי היוזמת, הגבר, ואני רציתי אותו
חזרתי לעירית, והיא לחצה את ידי מתחת לשולחן. הרגשתי כאילו אנחנו שתי קבוצות שמתחרות על האליפות, ועירית היא האוהדת השרופה שלי. ההיגיון חזר והשתלט לי על המוח, הייתי קרה ומחושבת, מכלכלת את צעדיי הבאים, מנסה לנצח במשחק לא מוגדר שמטרתו עלומה, שוכחת לגמרי את תכלית פעולותיי.
הוא ישב רציני ללא חיוך והסתכל לתוך עיניי, חודר לתוכי. כמעט ראיתי את הגלגלים במוחו מסתובבים. התור שלו הגיע, ואני החלטתי לתקוף ראשונה ולא לתת לו הזדמנות להגיב. התיישבתי מולו והסתכלתי לתוך עיני הדבש שלו.
כעת אני הייתי היוזמת, הגבר, ואני רציתי אותו, את גופו ונשמתו. אחזתי בידו וראיתי שעיניו מתרחבות בהפתעה. "בוא איתי!", פקדתי. הוא קם, ואני הולכתי אותו בין השולחנות לשירותי הנשים. הוא היה הכלבלב שלי, יכולתי לעשות בו כרצוני והוא ציפה שאעשה בו כרצוני.
ושם בשירותים, ליד החרסינה הלבנה והנערות המסתודדות והמצחקות, הכל התחלף לי. לא רציתי כלבלב, רציתי שהוא ירצה אותי. רציתי שהוא ייגע בי, שיידבר אלי, שיזום. רציתי להיות רכה וכנועה ומתמסרת, רציתי גבר.
טמנתי את פני בחזהו והוא ליטף את שיערי. "מצטערת", אמרתי לו, ואני לא יודעת אם הבין.
חזרתי לעירית מנצחת ומנוצחת. מחר אחזור ונתחיל משחק חדש, מחר הוא יקבע את הכללים, ואם הוא חכם ורגיש - הוא יינצח.
האימייל של רגליים
