התנ"ך, לפי רם אורן

התנ"ך הוא ספר של כולם. הוא נגיש, לרובנו הוא נמצא בארון הספרים באיזה מדף, וכל אחד יכול לפתוח אותו ולקרוא שיעקב אהב את רחל, ושרימו אותו ונתנו לו אישה שהוא לא אהב, או על מרים שאמרה דברים רעים על גיסתה ציפורה. הכל גלוי. לא צריך פרשנים כמו אבן-עזרא או רש"י כדי להבין שאם שרה נתנה את הגר לבעלה, היה שם משהו מורכב.

אבל למרות שהוא זמין כל-כך, מוכר כל-כך ונמכר כל-כך, התנ"ך עדיין לא מובן. האם האנשים שם הם כמונו? האם העובדה שאנחנו יודעים את מי הם אהבו מתירה לנו לשפוט אותם בעיניים אנושית? האם מותר לנו לכעוס על שרה על שהיא גרשה את הגר? האם נכון לרחם על לאה שהתחתנה עם אהובה של אחותה?

יש תשובה. אבל לא אחת. תלוי את מי שואלים. בכל מקרה, בגלל שהתנ"ך הוא הספר של כולם, אין סופר שיכול להכריז עליו בעלות, ובפועל כל אחד יכול לעשות בו כרצונו. לכתוב עליו שירים,

להלחין פסוקים, לצטט, לחבר מדרשים ולכתוב סיפורי אהבה. ואתה לא חייב להיות פרשן או חוקר. אתה יכול להיות כל אחד. אפילו סופר של רבי מכר. אפילו סופר של רומנים. אתה יכול לקחת את שרה, אברהם והגר ולכתוב עליהם סיפור. יש מי שיכעס עליך, ואולי יגיד עליך דברים רעים, אבל עקרונית אתה יכול.

וזה מה שרם אורן עשה. לאחרונה יצא ספרו "מהתנ"ך באהבה", שמקבץ 11 סיפורים מהתנ"ך ועושה עליהם רש"י משלו. נכון שלאחרונה שוטף את מדפי הספרים גל נוסטלגיה לתקופת התנ"ך, אבל מה שאורן עשה זאת אהבה. הוא לקח רק סיפורי אהבה. ערך עליהם מחקר מקיף במשך שנתיים ואז ישב לכתוב אותם. הכל מתבסס, לדבריו, על מדרשים, פרשנויות, היסטוריונים ומחקרים, ובעזרתם הוא נתן לכל סיפור זווית אחרת. אף אחת מהדמויות היא לא הדמות שחשבתם שאתם מכירים. חוץ מהשמות, כמעט כל סיפור חושף עלילה חדשה, שלדבריו נרמזת כבר בקצות המילים בתנ"ך עצמו. אז מה שהוא עשה זה לקח את ה"קצה" ולעשות ממנו סיפור שלם.

"בסיפורי התנ"ך יש עוצמה אדירה. יש שם חומר מדהים, שבכלל לא צריך להפעיל שם את הדמיון", מסביר אורן את הבחירה שלו. "ישבתי עם חוקרי תנ"ך וביקשתי שיספקו לי את כל החומר הקיים מסביב לסיפורים עצמם, כי הטקסט הוא מאוד לאקוני. אין ביטוי לרגשות. הם סיפקו לי כמויות אדירות של חומר ונפתח לפני עולם מלא. הסיפורים שנכתבו אולי לא דבקים בגרסת התנ"ך - כי הפרשנות של חז"ל לא תמיד תואמת את מה שכתוב בפשט".

את מי אהב יעקב?

כשאורן אומר "לא דבקים בגרסת התנ"ך" הוא מתכוון שתתכוננו למשהו אחר. לגמרי. קחו את הסיפור של יעקב ורחל לדוגמה. "מדובר בסיפור אהבה של כל הזמנים", אומר אורן. "אני הלכתי איתו לכיוון קצת שונה, בהתאם לפרשנויות שקראתי. בהמשך חייהם של גיבורי הסיפור, האהבה כבר לא שררה בין רחל ליעקב, אלא בינו לבין אחותה, לאה. רחל נמאסה עליו כי היא היתה קנטרנית ונרגנת, והוא בחר מרצונו לחיות עם אחותה ולפני מותו ביקש להיקבר לידה, וזה מראה על יחסו האמיתי. היא הביאה לו ילדים וזה חיזק את הגבריות שלו".

גם סיפור דוד ובת-שבע זה לא בדיוק הדרמה שאנחנו רגילים לשמוע. אורן: "הסיפור האמיתי הוא בין בת שבע למיכל בת שאול. מיכל, היא האישה הזנוחה והלא נאהבת, שעשתה הכל כדי לזכות באהבתו של דוד, והוא בז לה והתייחס אליה הכי גרוע שאפשר ומנע ממנה ילדים. דוד העדיף את בת שבע המניפולטיבית והאסרטיבית. זו למעשה טרגדיה של אהבה נכזבת. היתה לה אהבה אובססיבית לבעלה, שלא שם עליה. לא היה לה רגע אחד של נחת".

אורן בחר להסתכל על הדמויות בתנ"ך כמו שאתם מסתכלים על השכנים שלכם. בעיניים מפוכחות וקרובות. אף אחד מהם הוא לא הירואי, אף אחד מהם הוא לא קדוש.

"כשיורדים בתנ"ך לרמה של האנשים ולדרמות החברתיות, מגיעים לרבדים אחים לגמרי. אני עושה האנשה לדמויות מהתנ"ך שלמעשה ניהלו מערכות יחסים כמו כולנו. יש להם שמחות ואהבות - חלקן בלתי אפשריות, כמו האהבה של אליעזר ורבקה, שזה סיפור אהבה שאני מאוד אוהב. אהבה בלתי אפשרית בין עבד לבת אצולה. יש מדרש על כך שיצחק ביקש לבדוק את בתוליה של רבקה כי הוא חשד במערכת היחסים ביניהם. אברהם שילח את עבדו לחופשי כי הוא לא רצה לראות אותו בסביבה.

אורן אינו מתמקד בתקופה היסטורית, כל מה שהתנ"ך מציע הוא לוקח. סיפורי אהבה מתקופת האבות, מתקופת המדבר, מהתקופה שבני ישראל ישבו בארץ ומתקופת הגלות. תמצאו אצלו את נעמי שניסתה לשנות את מעמדה באמצעות כלתה היפה, רות. את הסריס האומלל שאהב את אסתר המלכה אהבה בלתי-אפשרית ולבסוף הוצא בשל כך להורג. ואת הקינאה של מרים באחיה, משה.

סיפור אהבה עצוב

המשותף לכל האהבות הללו הוא שהן לא אהבות שמחות. "בינינו, רוב האהבות הן עצובות, אין הרבה נחת בסיפורים האלה", טוען אורן לזכותו. "אולי רצו ללמד את הקורא שכל מה שהוא מחוץ למסגרת הוא אסור. שאדם חייב להיות נאמן לאשה שלו, ואהבות שהן גדולות מהחיים הן לרוב טרגיות. אנשים אהבו תמיד. התנ"ך מביא לנו אנשים שאהבו בכל עוצמת הרגשות שלהם, אבל כמו בחיים שלנו - זה לא תמיד הסתדר".

אורן, כמו שהבנתם, לא מחפש סוף טוב ולא פוחד מביקורת. "אני חושב שספרים מהסוג הזה עושים חשק לחזור לתנ"ך, ולכן אני חושב שהם תורמים המון. כילדים, רובנו לא אהבנו תנ"ך כי

הוא כתוב בשפה ארכאית. אני כתבתי את זה בסגנון עכשווי, והשתדלתי לא לרדת נמוך. גם מה שהתבקש לצבוע סקסי לא הייתי צריך, כי הסיפורים מאוד חזקים. בניתי את הסיפורים כפי שחכמינו פרשו אותם.

"הכל מעוגן וקיבל את אישורם של שני חוקרי תנ"ך שאיתם עבדתי. כל הסיפורים שלי מעוגנים במדרשים ועם זאת מקבלים תפנית. אני גאה בהם כי עד היום כתבתי סיפורי אהבה מהדמיון, אבל סיפורים כאלה לא הייתי יכול להמציא. אני מניח שיהיו כאלה שזה יהיה להם קשה, אבל הרוב יאהבו אותם כי הם שופכים אור חדש על הפרשיות הללו. קיבלתי ביקורות מחרדים שלא התחברו לספר וחשבו שהיה לי אסור לקחת את שרה ולהפוך אותה לבשר ודם, כי היא אחת מהאימהות אבל זה בגלל שהם שבויים בקונספציה שאבד עליה הכלח. יש דרך אחת לקרב את התנ"ך, וזה להפוך אותו לאנושי. אי-אפשר לדבוק בכל מילה כי המון דברים סתומים. הבעיה היא שיש כאלה שלא מוכנים לשום תזוזה".