שתף קטע נבחר

סיפור הפרברים: הדבר האמיתי מגיע לישראל

ההפקה שנחתה השבוע בישראל במסגרת סיבוב הופעות עולמי שמציין יובל למחזמר הכי אמריקני שיש, היא חגיגה שעושה כבוד לארבעת המאסטרים שיצרו אותה. היינו בחזרות

ההפקה האמריקנית של "סיפור הפרברים" נחתה השבוע בישראל ומי שפספס אותה בברודווי או בווסט אנד, יוכל לתפוס אותה בתל-אביב. ההפקה, שמציינת את חגיגות היובל של אחד מהיהלומים הבוהקים בתולדות המחזמר האמריקני, היא הדבר האמיתי. על הבימוי ושחזור הכוריאוגרפיה מנצח הרקדן והכוריאוגרף, ג'ואי מקנילי, פרוטז'ה של ג'רום רובינס, מארבעת המאורות הגדולים החתומים על המחזמר הזה.

 

"סיפור הפרברים" נולד במוחו הקודח של רובינס בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת. הרעיון היה לייצר גרסה מודרנית ל"רומיאו ויוליה" של שקספיר. את השנאה התהומית בין המשפחות בוורונה החליף רובינס במתח בין כנופיות רחוב בפרברי ניו-יורק כשברקע סיפור אהבה בין נערה יהודיה לבחור קתולי.


טוני ומריה, סיפור אהבה (צילומים: מרב יודילוביץ') 

 

רובינס התקשר למלחין והמנצח לנארד ברנשטיין וביקש ממנו להצטרף לפרויקט. ברנשטיין צרף מצדו את המחזאי ארתור לורנץ וביחד החלו השלושה לעבד את הרעיון למחזה. בקיץ 1955 הצטרף לחבורה סטיבן סונדהיים וביחד גובשה העלילה שהפכה בסופו של דבר לסיפור אהבתם הבלתי אפשרי של מריה מפורטו-ריקו וטוני, אמריקני ממוצא פולני.


אמריקה. החלום הגדול

 

"הלב הוא הקסם של המחזמר הזה", אומר הבמאי והכוריאוגרף ג'ואי מקנילי, "יש בו כל כך הרבה תשוקה בעבודה, בדמויות, באופן שבו מסופר הסיפור.

זו המוזיקה של ברנשטיין, שמגלמת בתוכה את הנשמה של העבודה. זו הכוריאוגרפיה של ג'רום רובינס, שנשארת מהממת גם אחרי 50 שנה. רובינס יצר תנועה על-זמנית המספרת את סיפורן של הדמויות ויש כמובן את ארתור לורנץ, שכתב מחזה עשיר על גזענות ותרבויות מתנגשות שנכון גם להיות. זה סיפור שיכול להתייחס לכל חברה, גם לפה. הוא נכון לכל מקום שאליו מגיעים מהגרים ונוצר חיכוך".

 

לידתה של ההפקה הנוכחית היתה בשנת 2000. הפרמיירה החגיגית נערכה בבית האופרה לה סקאלה במילאנו. בין השאר עצרה ההפקה גם באולם השאטלה בפריז ובווסט אנד בלונדון.

 

"זו אחריות לשמר את המורשת האדירה הזו", אומר מקנילי ובאופן כללי מדגיש כי השינויים מול ההפקה המקורית מינוריים. "לא שינינו דבר מבחינה מוזיקלית וגם בכוריאוגרפיה, למעט נגיעות קלות שמטרתן להכניס קצת אש, לא נגעתי", הוא אומר. השינויים המשמעותיים הם בתפאורה, בתלבושות ובעיצוב התאורה.


מלחמת כנופיות בין מהגרים פורטוריקנים לילידי אמריקה

 

"זו בכל זאת הפקה שעלתה לראשונה על הבמה בשנת 1957. הרגשתי שאני צריך להביא את הסיפור הזה לדור חדש. לא לשנות, אבל לעדכן את הלוק כדי שאנשים יוכלו להתחבר לתחושות שהסיפור הנפלא הזה מעורר. גם סגנון המשחק יותר טבעי ורגשי".

 

מקנילי, שעבד עם רובינס בשנות ה-80, מספר כי החוויה צרובה עמוק בתוך הזיכרון שלו. "זו היתה כיתת אמן. בית ספר לחיים", הוא אומר, "רובינס עבד דרך דמויות. הוא בנה מצבים בתנועה ולא תנועה דרך מצבים.

כמו שצייר חייב להבין את הצבע, לרובינס היתה הבנה עמוקה בחומר שאיתו הוא עבד. הוא הכיר את הרקדנים שלו. הכיר את הגוף. הוא הבין לחלוטין את המרכיבים המרכזיים של העבודה שהם מעבר לתנועה. הוא הצליח לייצר מסע רגשי-פסיכולוגי באמצעות התנועה".

 

עד כמה אתם, הרקדנים שלו, הייתם שותפים לעבודה? כשהוא הגיע לסטודיו התנועה היתה מובנית או שנוצרה בחלקה עליכם במהלך החזרות?

 

"העבודה של ג'רום רובינס מאוד מובנית אבל זה לא מפחית ממקומו של הרקדן בתוכה. אני תמיד משווה את זה לספרי צביעה של ילדים. ג'רום היה מגיש לנו בסטודיו את הדימוי, קווי המתאר של התנועה. התפקיד שלנו היה למלא את הצבעים".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"סיפור הפרברים". אהבה בת יותר מ-60
צילום: מרב יודילוביץ'
לאתר ההטבות
מומלצים