רודפי הפרפרים
אם תראו חבורה של אנשים מבוגרים, משוטטים בשדה עם רשת פרפרים ומצלמות, נדרכים כשפרפר קטן חוצה את נתיבם ומיד מתחקים אחריו בשיירה נלהבת - אל תקראו למשטרה. בזכות פועלם ומאבקם המבורך הוכרו לאחרונה 14 מיני פרפרים כמינים מוגנים על פי חוק בישראל. על פרפרים בטבע, מחזור חייהם המרתק והקלות שבה ניתן להזמינם אלינו לגינה
כילד גם אני מצאתי בפרפרים את היופי והחופש. בתחילה רק הבטתי, אך מאוחר יותר קיבלתי במתנה רשת פרפרים והתחלתי במלאכת איסופם. בשנות ה-80, בעיר הולדתי קריית מוצקין, עדיין נותרו איים ירוקים שקיימו אוכלוסיות בעלי חיים אשר נכלאו בין רחוב אחד לאחר. בין שבויי בטון אלה התעופפו כמובן פרפרים.
ספריו של יצחק איזנשטיין, אחד מגדולי החוקרים את פרפרי הארץ, שימשו לי מצפן. טיילתי אתם, ובעזרתם איתרתי מינים רבים של החרקים המופלאים הללו. בשנים ההן איסוף פרפרים נתפס כדבר מקובל, ואף בספרו של איזנשטיין "פרפרי ארץ ישראל" יוחד פרק שלם לאיסוף פרפרים וייבושם. עוד בהיותי ילד הבנתי שגורלו של פרפר נחמד אינו אמור להסתיים כשהוא חפון בידי, וכך אחרי זמן מה זנחתי את האוסף, לרווחת אחי הגדול שכינה אותי "רוצח פרפרים".
לאושרי, שנות האלפיים הביאו עמן את טכנולוגיית הצילום הדיגיטלי, שאפשרה לכל חובבי הפרפרים לזנוח את רשתות הפרפרים ובמקום זאת ללכוד את פרפרי הארץ בכרטיסי הצילום הדיגיטלי. אז נשאבתי חזרה אל עולם הפרפרים, וביתר שאת. בזכות הפשטות שבצילום הדיגיטלי נשאבו עוד רבים אחרים, ובמהרה הפך צילום פרפרים לכלי מרכזי בניטור פרפרי ארצנו הנעלמים. כיום, מי שמעוניין לראות פרפרים מבלי לצאת מביתו, יכול לגלוש להנאתו בפורום בעלי חיים באתר הצילום הדיגיטלי של d-spot, שם ימצא תמונות מרהיבות של פרפרי ישראל פרי מצלמתם של חובבי פרפרים רבים.
אגודת חובבי הפרפרים, שנוסדה ב-1983, היא פרי יזמה של קבוצת אנשים ובראשם דובי בנימיני, חוקר נלהב שלזכותו נזקף הספר "מדריך הפרפרים בישראל", הספר "גינת הפרפרים" ועוד פרויקטים רבים שהביאו להעלאת המודעות הסביבתית בכל הקשור לפרפרי ישראל. חבר נלהב וצעיר יחסית באגודה הוא סתיו טלל, אחד מאותם משוגעים שהתוודע אל עולם הפרפרים דרך המצלמה. תחת הדרכתו הצמודה של דובי החל סתיו להתחקות אחר מחזור חיי הפרפרים משלב הביצה ועד ליציאתם מהגולם. מאותו הרגע זנח כמעט לחלוטין את כל נישות הצילום האחרות שבהן עסק, והתמסר לפרפרים. מאז רשם לזכותו כמה תצפיות של פרפרים נדירים באתרים שבהם לא נראו בעבר.
ביום שטוף שמש בחודש פברואר הזמין אותי סתיו להתלוות אליו אל "ביתנו המשותף" – שמורת עין אפק. סתיו למד להכיר בזמן קצר את כל מיני הפרפרים שבשמורה, כשהוא בקשר טלפוני תמידי עם דובי, מדווח לו על כל פרפר חדש שנמצא במקום ועל כל פרח שעשוי לרמז על הימצאותו של פרפר כזה או אחר. וכך, באחת משיחותיי עמו סיפר לי סתיו כי מצא בשמורה את הצמח קדד גדול-פרי. על פי דובי בנימיני, הדבר הצביע על כך שייתכן כי הפרפר כחליל הקדד קיים בשמורה, היות שזחליו ניזונים מעלי מין קדד זה בלבד.
שמחתי לטייל עם סתיו, הצעיר ממני בשנים, שאך מהידע שצבר בתקופה קצרה כל כך צבר ידע רב, וניתן ללמוד ממנו המון. צעדתי מאחוריו ומאחורי אלכס עוז, חברו לאגודה ולצילום הפרפרים. הם חיפשו נרגשים את כחליל הקדד, כשאני מאחוריהם, לא בדיוק קונה את סיפור הכחליל שהרי הוא לא נצפה כאן.
כשהשניים פתחו בריצת אמוק תוך כדי קריאות "כחליל הקדד!" נזכרתי במהפך של מנצ'סטר יונייטד על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות בשנת 1999. אז, רגע לפני שהגרמנים עמדו להניף את הגביע, הצליחו האנגלים לעשות את הלא ייאמן וקבעו מהפך בתוספת הזמן. כמוהם, לא ידעתי את נפשי מאושר.
כחליל הקדד נחשב לנדיר במונחים ישראליים, במיוחד בשל היותו מונופגי (ניזון מפירות ומעלים של מין צמח אחד בלבד), דבר המגביל את תפוצתו לתפוצת הצמח קדד גדול-פרי. כך מוצא עצמו כחליל הקדד שבוי בבתי גידול מבודדים זה מזה, ועל כן הייתה ההפתעה רבה כשהתברר שנותרה אוכלוסייה שלו בשמורת עין אפק. סתיו דיווח מיד לדובי בנימיני על התגלית המרעישה.
חפש את הנקבה
אך לא חייבים לתור אחר צמח נדיר כדי לאתר פרפר נדיר. ברגע שהעקרונות הבסיסיים נלמדים ניתן בקלות לאתר זחלים וביצים של פרפרים שונים, ובעיקר את אותם המינים אשר קשרו את גורלם עם מינים ספציפיים של צמחים, כמו למשל פרפר נימפית הסרפד שמטיל לרוב את ביציו על צמח הסרפד.
נמפית הסרפד
כשסיירתי עם סתיו בשמורת עין אפק מצאנו בוגרים רבים שהתעופפו מעל שדות הסרפד ומדי פעם צללו כשחפים רעבים מעל הסרפדים ונבלעו בין עליהם. הדרך הטובה ביותר למצוא את הביצים של הפרפרים היא על ידי מעקב אחר הנקבה. בשעה שהנקבה מטילה את הביצה היא מנמיכה עוף ונראית כמו מתלבטת אם לעגון על אחד העלים, ואז רגע לפני שהיא ממשיכה במעופה היא מקפלת את פתח הביב מטה ומטילה ביצה אחת. על פעולה זו חוזרת הנקבה עוד עשרות פעמים. מאוחר יותר נמצא בין עלי הסרפד גם את הזחלים.
כך ניתן גם לראות בשמורה את הדנאית ההדורה, מטילה את ביציה על צמח החנק המחודד שגדל בקרבת מקורות מים; את ביציהם של פרפרי לבנין הצלף בין עליו של צמח הצלף הגדל על חומות המצודה הצלבנית, ואת הזחלים של נימפית החורשף בין עלי החלמית - וכך עוד מינים רבים אחרים.
זוג דנאיות הדורות בהזדווגות. הזכר (למעלה) נבדל מהנקבה בכתם נוסף, רביעי, ממנו הוא מפריש פרומון הקורא לנקבות להזדווגות
נמפית החורשף
כל שדרוש לחובב הפרפרים המתחיל הוא עבודת בית ולאחריה עבודת שטח מקדימה, שבה יאתר את הבוגרים והצמחים הפונדקאים. יש לציין שאיסוף הזחלים בטבע אסור בתכלית, לכן חובבי הפרפרים שמבקשים לצפות בהתגלמות הזחל ובקסם הבריאה בשעה שזה מגיח מהגולם כדאי שיביאו את ההר (או את המצלמה) אל מוחמד או את הפרפרים לגינת הבית.
לא רק בשמורה - גם בגינה
מי שיש לו גינה יכול להפוך אותה בקלות לגינת פרפרים, על ידי הבאת צמחים פונדקאים אשר מושכים אליהם פרפרים כמעט באופן מידי, כמו למשל הפיגם המצוי. צמח זה מהווה מגנט של ממש לפרפרי זנב הסנונית היפהפיים. על פי ניסיוני, זהו גם הצמח הנכון למעקב לכל חובב פרפרים מתחיל.
ראשית, נקבת זנב הסנונית נראית בבירור כשהיא מטילה ביצים צהובות ומעוגלות על עלי הפיגם. לאחר כמה ימים מגיחים הזחלים הרעבים. הקפידו שהפיגם שאותו אתם מזמנים לגינתכם יהיה עשיר בעלים, כיוון שבזמן קצר מאוד מסוגלים הזחלים בתיאבונם להפשיט את הפיגם מעליו. בראשית דרכם כל גודלם הוא כשני מ"מ וצבעם שחור, אך במהרה עוטה גופם כותנת פסים ירוקה מעוטרת פסים שחורים ועליהם נקודות כתומות המשוות להם מראה ליצני. בנוסף, בשעת סכנה שולף הזחל מעורפו באופן רפלקטיבי בלוטת מזלג כתומה המדיפה ריח דוחה להרחקת טורפים. בלוטה זו מזכירה במעט לשון נחש ותורמת גם היא למראהו המיוחד.
כשהם מגיעים לגודל של כארבעה ס"מ מתגלמים הזחלים, ואז חשוב לשים עין, כיוון שהזחלים נוטשים את הפיגם ומחפשים אתר ראוי להתגלמות. לפני כשנה התגוררנו אשתי ואני בבית הוריה בשל מעבר דירה, ולכן אספתי את עציצי הפיגם מהגינה הריקה אל דירת ההורים. שתלתי כמה מקלות בפיזור מסביב לצמח, והנחתי כי כל הזחלים ימצאו את המקלות האלה כראויים להתגלמות.
לפני התגלמותו הזחל נאחז בקוריו על המקל אשר עליו בחר להתגלם, ונראה כמטפס סנפלינג מיומן. לאחר שעות, כשבא הרגע, פושט הזחל את עורו כנחש וחושף את הגולם. התהליך נמשך שניות, ולפעמים הדבר נראה כקסם – רגע אחד הזחל בעמדת התגלמות ורגע אחרי הוא מגולם. רבים מהזחלים מצאו פינות נחבאות על קירות הבית כנוחות יותר להתגלמות, וכך במשך כמה ימים הקיצה חמותי בבוקר בבוקרו של יום כשפרפרים ממתינים לה שתפתח את דלת הבית ותשחרר אותם מכלאם הזמני.
קלף מנצח נוסף הוא הצמח כובע הנזיר, אשר את זרעיו אפשר להשיג בכל משתלה ואף לאסוף מגינות השכנים. בתוך זמן קצר תתמלא גינתכם בריחם החריף של העלים, ועם קצת מזל גם בפרפרי לבנין הכרוב אשר יטילו ביצים על עליו של הצמח. בכל מקרה, אם הלבנין לא שיתף פעולה עם גינתכם, קחו את העלים והוסיפו לסלט, טעמם החריף יעשיר את הסלט וכך גם פרחיהם אשר יוסיפו יופי של טעם.
בנוסף לצמחים הפונדקאים כדאי לשתול צמחי צוף. למשל, פרחי הנענע בגינתי מושכים שישה מינים של כחלילים, ושיחי הלנטנה והוורבנה מושכים מינים רבים של לבנינים ונימפיות. בשיטוט פשוט באינטרנט ניתן למצוא אתרים רבים העוסקים בהקמת גינת פרפרים, אך מי שרוצה להעמיק כדאי שירכוש את ספרו החדש של דובי בנימיני "גינת הפרפרים", שם סביר שתמצאו תשובה לכל שאלה.
כמו ציפורים - פרפרים נודדים
הערצת הפרפרים אינה רק בשל מראם האקזוטי. מחזור חייהם מעניין לא פחות. אמנם מרבית הבוגרים חיים חמישה ימים עד חודש (בהתאם למין), אך קודמים להם כל שלבי ההתפתחות, משלב הביצה ועד הגיחם מן הגולם, תהליך שיכול להימשך גם כמה חודשים באם הפרפר עובר דיאפאוזה (תרדמה) באחד השלבים.
דיאפאוזה משמעותה שכדי שהמין יצליח להתקיים בתנאי אקלים קשים, כמו קור או חום, עליו לעבור תרדמה. יש מינים שעוברים תרדמה בשלב הביצה, ואחרים בשלבי הזחל והגולם ואף בבגרותם. התרדמה יכולה להימשך גם חודשים, והיא מסבירה את הופעתם של פרפרים ביום שמש חורפי. פרפרי זנב הסנונית ולבנין הכרוב למשל, עוברים דיאפאוזה בשלב הגולם וצצים כמו משום מקום בימים חמים במהלך חודשי החורף, ודי להם בכמה ימים כדי להטיל ביצים ולהבטיח את הדור הבא. דיאפאוזה אצל פרפר בוגר נדירה יותר, אך כל צלם פרפרים מתחיל יודע שהדרך הטובה ביותר לצלם פרפרים היא בשעות הבוקר המוקדמות, אז הפרפר אינו זז ממקומו. למעשה זהו גם סוג של דיאפאוזה.
נקבה של סטירית משוישת על צמח פיגם
נמפית הבוצין
דרך נוספת להתמודד עם תנאי אקלים משתנים, שדי בה כדי לסגוד לפרפרים, היא יכולתם לנדוד. מינים רבים של פרפרים יוצאים אל מסע נדידה של מאות קילומטרים ומפתחים מהירויות של עד 50 קמ"ש כאילו היו חסידה, אך "נדידה וקוץ בה", רק מעטים מסיימים את המסע, וגם אז הם נראים כאילו נפלטו ממכונת כביסה לאחר שלב הסחיטה. בשל תוחלת חייהם הקצרה, רובם מתים בדרך, אך לא לפני שהזדווגו והטילו ביצים. צאצאיהם ימשיכו בנדידה כנראה בזכות צופן גנטי שירשו מהוריהם.
רבות מן הדנאיות ההדורות מגיעות אל שמורת עין אפק בחודשי הקיץ מדרום הארץ. בתחילת החורף כשהטמפטורות יורדות הן נודדות דרומה, ממש כמו הציפורים, לכיוון אפריקה. בחורף האחרון, שהיה חם במיוחד, הצליח מין זה לשרוד בשמורת עין אפק וייתכן שאף במקומות נוספים בארץ.
כמורה לשל"ח המטייל לא מעט עם תלמידיו, לא אחת אני מוצא עצמי מספר לתלמידיי את המשל על הילד והפרפר. בדרך זו אני מנסה להתמודד עם סירובם של הדרדקים לשבת על הקרקע, או עם מחאתם הבלתי פוסקת על החום הכבד או הקור המשתק, על הזבובים הטורדניים ועוד כהנה וכהנה.
המשל מספר על ילד שצפה בפרפר המנסה להגיח מן הגולם, אך מכיוון שתהליך הבקעת הגולם נמשך זמן רב, נכמרו רחמיו של הילד ובעזרת מספריים קטנים שהיו ברשותו "יילד" את הפרפר. לצערו גילה הילד במהרה כי בשל התערבותו כשלו כנפיו של הפרפר מלהיפתח ובתוך זמן קצר הוא מת. הנמשל ברור, ככל שנורגל להקלות ופינוקים, כך דרכנו בעולם עתידה להיות קשה יותר. להבדיל, הפרפרים בארצנו אינם מפונקים, כל שהם מבקשים באמצעות השגרירים הרבים באגודת חובבי הפרפרים הוא שנקצה להם מעט שדות ושטחים פתוחים לעופף בהם, את השאר הם כבר יעשו בעצמם.
- למעוניינים להצטרף לאגודה - פנו דוא"ל: parpar4u@gmail.com
- תודה ענקית לד"ר רחלי שוורץ, מראשי אגודת חובבי הפרפרים, על העזרה והייעוץ המדעי.
- את כל התמונות בכתבה צילם אלון מאיר - עוד המון תמונות שלו תמצאו כאן.
- הכתבה התפרסמה בגיליון אוגוסט של הירחון "טבע הדברים"
לפנייה לכתב/ת 
