קמים עלינו לכלותינו. מה חדש?
בפרעות תרפ"ט נרצחו 133 יהודים, עשור אחר-כך נרצחו שישה מיליון במלחמת העולם ה-2. וכל זה לפני הקמת מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים וההתנחלויות. ביום השנה, אבי רט שואל האם מעשי הטבח באמת נעשו בגלל ה"כיבוש"?
בימים אלו מציין העולם מלאת 70 שנה לתחילת מלחמת העולם השנייה. בימים אלו מציין העולם היהודי מלאת 80 שנה לפרעות תרפ"ט ולטבח בחברון.
לכאורה - שני אירועים שאין קשר ביניהם. האחד מתרחש באירופה והשני בארץ ישראל, האחד לפני 70 שנה והאחד לפני 80, ואף על פי כן יש ביניהם קשר עמוק ומשמעותי. בשני האירועים הללו את המחיר העיקרי והיקר ביותר שילמו היהודים, ובשני המקרים הללו הייתה זו התפרצות חייתית ובהמית של שיא השנאה האנושית, ובשני המקרים הללו הייתה זו כפיות טובה של המקומיים - שבמשך שנים רבות נהנו משכנותם המבורכת של היהודים עד שהתפרצה מהם השנאה האנטישמית במלוא עוצמתה והביאה אותם לטבוח ולהרוג, לאנוס ולשסף מיליוני יהודים.
בארץ ישראל זה התחיל ביום שישי, י"ז באב תרפ"ט, 23 באוגוסט 1929, כאשר לאחר דרשתו בהר הבית של המופתי חאג' אמין אל חוסייני, יצא המון רב של מוסלמים חמושים בסכינים משער שכם והסתער על השכונות היהודיות מחוץ לשער, משני צידי רחוב הנביאים. באותה התקפת רצח נטבחו 19 יהודים, בתי כנסת ובתים יהודיים נוספים נהרסו ונשרפו.
בשעות אחר הצהריים של אותו היום, לאחר שבמסגדים הושמעו דברי הסתה, החל הטבח ביהודי חברון, טבח שנמשך אל תוך השבת. אלפי ערבים צמאי דם נאספו מצוידים בסכינים גרזנים וקלשונים החלו להתנפל על בתי היהודים בחברון. הם לא חסו על איש ורצחו בעינויים נוראים כל יהודי אליו יכלו להגיע. הרב חנוך חסון, רב הקהילה הספרדית נרצח עם כל בני משפחתו. בן ציון גרשון,הרוקח במרפאת 'בית הדסה', שהגיש עזרה רבה לחולים יהודים וערבים, נהרג בעינויים, לאחר שביתו נאנסה לעיניו על ידי עשרות פורעים. ידי אשתו נקטעו היא מתה בייסורים. כל משפחתו של אליעזר דן סלונים - אשתו, בנו, חותנו ואשתו - נטבחו. הרוצחים עברו מבית לבית וטבחו בלי חמלה, כאשר מנגד עמדו השוטרים הבריטים, רואים את היהודים נטבחים - והם לא מגיבים ולא מתערבים. באותו היום נטבחו בחברון 59 יהודים, ועוד 8 מתו מפצעיהם מאוחר יותר.
מעשי הטבח והפוגרום היו לא רק בחברון ובירושלים, אלא התפשטו גם לתל אביב, שם באזור אבו כביר מבצעים הערבים טבח בארבעה נוסעי מכונית יהודית שעברו במקום.
הקהילה היהודית בבית שאן הותקפה, כך גם הקהילה היהודית בעזה, ובמגדל עדר, בחיפה, בשכם, ברמלה ועכו, במוצא, בהר טוב, בחולדה ובבאר טוביה, בעין זיתים ובצפת, שבה נרצחו 17 יהודים ונפצעו 80.
בסך הכל בפרעות תרפ"ט נרצחו 133 יהודים ונפצעו 339. תחשיב קצר מגלה שמכיוון שבאותה עת גרו בארץ כ-150,000 יהודים בסך הכל, הרי כמות הנרצחים שווה לכמעט פרומיל מהאוכלוסייה היהודית. לצורך הפרופורציה, והבנת האפקט הפסיכולוגי, זה כאילו שהערבים היו טובחים היום בערך שבעים אלף איש חלילה.
עשר שנים אחר כך, פורצת לה מלחמת העולם השנייה, על כל השלכותיה ונגזרותיה, מותירה אחריה את אדמת אירופה חרוכה ועקובה מדם, וספוגה בדמו של שליש מהעם היהודי - שישה מיליון.
"הכיבוש" משחית?
עד כאן העובדות ההיסטוריות שעליהן אין חולק, אלא שבצד העובדות המצמררות הללו - יש צורך להוסיף עוד כמה הערות, תובנות ונקודות למחשבה. למשל - ששנת 1929 היא 19 שנה בכלל לפני הקמת מדינת ישראל, ושלושים ושמונה שנים לפני מלחמת ששת הימים, מה שמעלה את השאלה - הרי אז עוד לא היה ה'כיבוש המשחית', ועוד לא היו התנחלויות, ומחנות פליטים, ונוער גבעות, ומאחזים, וגדרות הפרדה ומחסומים ועוד כל מיני הסברים כביכול למה טובחים אותנו. וכל זה קורה לאחר עשרות ומאות שנות שכנות טובה, ושיתוף פעולה וכבוד הדדי...הרי מלחמת העולם השנייה והשואה פרצו עוד לפני הקמת המדינה, וההתנחלויות ושאר הגורמים המזיקים לשלום העולמי והמזרח תיכוני, ועוד הרבה לפני 'הכיבוש', ולאחר אלף שנות היסטוריה יהודית די מפוארת באירופה, עם תרומה לחברה, לקהילה, לאירופה ולעולם בכל תחומי ומקצועות החיים.
וכמו בשיר על הילדה בשמלה אדומה ושתי צמות שעמדה ושאלה - למה? גם היום, שבעים ושמונים שנה אחרי, אין לנו את הזכות להתחמק מהתשובה, או לכל הפחות מהחובה לנסות ולחפש אותה.
אולי הפסוקים שפתחו את פרשת השבוע 'כי תבוא', מזכירים שכבר אז, היה 'ארמי אובד אבי', שההגדה של פסח אומרת עליו שהיה יותר גרוע מפרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים והוא רצה לאבד את הכל. אולי הפסוקים הללו, המתארים את הגעת העם היהודי אל ארצו ומולדתו, ואת הבאת הביכורים מראשית פרי האדמה נותנים כיוון והסבר.
כנראה שזה לא עניין של 'שטחים כבושים' או מציאות פוליטית כזו או אחרת. הרבה הרבה לפני 'השטחים הכבושים' ועוד בכלל לפני שקמה המדינה הם כבר טבחו בנו.
אולי כי הם 'הריחו' שהנה העם היהודי מתחיל לחזור לארצו, הנה שוב יהודים זורעים וחורשים וקוצרים בארץ ישראל ומתחילים לראות וליהנות מביכורי ומראשית פרי האדמה. הנה מתגשם לנגד עיניהם הפסוק מפרשת השבוע - "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש", וכשהם הבינו שההיסטוריה מתחילה לשנות כיוון, והבנים מתחילים לחזור הביתה, מייד התעוררו כל כוחות הרוע והרשע בארץ ובאירופה כדי לנסות ולקיים 'אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד'.
שבעים ושמונים שנה לניסיון לעצור את הגלגל היהודי, המתגלגל לארצו ומולדתו. שבעים ושמונים שנה לגילוי הלא מפתיע, עד כמה כוחות רוע ושנאה מתפרצים מאלו שהיו 'שכננו הטובים' אתמול, ובן רגע הפכו לגדולים ולשפלים שבשונאינו.
מלחמת העולם השנייה. אושוויץ
צילום: איי פי
חומות בירקנאו
צילום: ערוץ 10
מומלצים
