אני בטיול הכי מדהים, אבל מת מגעגועים אליה
הקשר בינינו התחיל קצת לפני הנסיעה שלי לדרום אמריקה. טיול שכל כך ציפיתי לו, אבל עכשיו אני סופר את הימים עד שאחזור
היא בכלל חשבה על זה בתור סטוץ, אני פסלתי את האופציה הזו. וגם את זו של קשר רציני. בכל זאת בדיוק יצאתי מקשר ארוך, ובעוד חודש אני בורח לחו"ל. חיי הרווקות מעולם לא נראו מפתים יותר. הייתי צריך להקשיב לחברי הטוב א', שאמר לי שאני בחור של קשרים רציניים. לי לקח עוד חודש להפנים את זה.
כמעט שנה שלמה חלפנו זה על פני זה. כמה סמסים מל"ג בעומר האחרון ייזכרו לטובה כהתכתבות הראשונה שלנו. סמסים. גאון מי שהמציא אותם. ואת פייסבוק, שהיה את הכר לשיחה הראשונה האמיתית בינינו. מי כתב את הסיפור הזה לעזאזל? ספילברג? לא, זה טוב מדי והזוי מדי בשבילו בו-זמנית. אחד הדברים המלהיבים בקשר הזה הוא שאנחנו כתבנו אותו בעצמנו.
הסמסים גרמו להבין שהפוטנציאל בינינו שואף לאינסוף
היא אמרה אחר כך שהסמסים האלה גרמו לה לחשוב שזה יהיה סטוץ לא-רע. היא חשבה שאני מניאק, כזה שטוב לסטוץ, אבל לא לקשר רציני. מזל דגים מניאק? לא צריך להיות אסטרולוג כדי להבין שמשהו פה לא מסתדר. האמת היא שלי הסמסים גרמו להבין שהפוטנציאל בינינו שואף לאינסוף. במשך שבועיים התקשורת היחידה בינינו היתה רק בסמסים. קל לדמיין מה זה עשה לחשבון הפלאפון שלי, קצת קשה יותר להבין מה זה עשה להערכה שלי אליה. הערכה אמרתי? אולי התכוונתי להערצה. וזה, למרות סמס יחיד ששלחה עם שגיאת-כתיב וייזכר לדיראון עולם, דווקא מצידה. אני כבר כמעט שכחתי ממנו. כמעט.
היא מהבנות שהן ידידות של כולם. מאלה שכולם נדלקים עליהן. מיחידות הסגולה שאפשר להגיד עליהן שאולי הן חמודות מדי. בהתחשב בכך, לא מפתיע שגם אחרי שבועיים של סמסים עלתה בקרבי התהייה "מה יש כאן באמת?". יכול להיות שהאינטואיציות שלי מפשלות כל-כך, ובעצם סתם רק נחמד לנו להתכתב? לא סביר. מצטער לנפץ פה מיתוס, אבל יש גם בנים עם אינטואיציות חדות. ולפעמים בנות, אתן לא כאלה קשות לקריאה. לשמחתי, תהיותיי נרגעו לאחר שני לילות רצופים בהם דיברנו במשך שעות. ובהחלט לא הייתי מסרב לשני לילות נוספים איתה לפני שהמראתי.
שני הלילות האלה סללו את הדרך לקבוע פגישה במוצאי שבת. יכול להיות שהיא זו שהעלתה את ההצעה להיפגש? יכול להיות שזו אפילו לא היתה הפעם הראשונה שהציעה שניפגש? עוד נקודה לטובתה. אולי אפילו עשר. כמה מפתיע שאיכשהו קרה שנפגשנו כבר בשישי. נשארתי אצלה לישון. החוויה של לגרד את עצמי מהבית שלה בשביל לחזור הביתה לארוחת הצהריים המשפחתית תיזכר כאחד הדברים הקשים שעשיתי. וזה עוד כשידעתי שאראה אותה שוב עוד באותו ערב.
איך זה שבתוך פחות מיממה נתפסתי כל-כך חזק?
אני לא מאלה שנקשרים מהר מדי. אז איך זה שבתוך פחות מיממה נתפסתי כל-כך חזק? שלושת השבועות שאחרי אותו סוף שבוע היו ללא ספק מהטובים בחיי. זכורה במיוחד נסיעה מפוקפקת באוטובוס מעפולה להרצליה בעשר בלילה במוצאי שבת בשביל לבלות איתה כמה מהשעות הקטנות של הלילה. מעולם לא הייתי שלם כל-כך עם נסיעה כה מפוקפקת, ויצא לי לחוות נסיעות אוטובוס מפוקפקות בחיי. גם כאלו בהן הנהג עוצר במשך שעה וחצי בעיירה נידחת כדי לתקן פנצ'ר ומנסה להוציא את הגלגל עם מקוש (זה לא קרה בארץ, למי שתהה).
באותם שלושה שבועות התאהבתי יותר מאי-פעם. הייתי משווה את זה לזכייה בפרס הגדול בלוטו, אבל לא בטוח שזכייה בלוטו יכולה לספק כל-כך הרבה אושר. מוזר לי שדווקא את התקופה הזו אני בוחר לתאר בכל-כך מעט מילים, אבל אני חושב שזה נובע מכך שאת הדברים הכי טובים בחיים אי אפשר לתאר בכתב, גם לא בעל-פה.
ואז הגיע תאריך הטיסה. נראה שבגלל לחץ הזמן שקדם לטיסה שלי לא היה לי יותר מדי זמן להרהר בעניין. וזה לא שלא ניתחתי את המצב מכל זווית אפשרית. וזה שלא היתה פרידה סוּפר-מרגשת. ומיותר לציין את העובדה שהחלטנו לחכות זה לזה חודשיים וחצי. אבל נראה שאי אפשר באמת להבין את ההרגשה הזו בלי לחוות אותה. מצד אחד אתה עושה את הטיול שחיכית לו כל-כך הרבה זמן וממש נהנה ממנו, מצד שני, אתה יודע שהדבר הכי מדהים בעולם מחכה לך בארץ. אה, כן, וחוץ מהאוכל של אמא, גם החברה שלך נמצאת שם. וכל המיילים, הסמסים והשיחות בסקייפ עוזרים, ותמיד מעלים חיוך ענק על הפנים, ועם זאת הם רק מחריפים את הגעגועים.
כבר עברו שבועיים, כמו שכתבה לי בכותרת המייל האחרון ששלחה. אם מישהו היה אומר לי שאספור את הימים בטיול הזה לאחור, הייתי צוחק לו בפנים. אם מישהו היה מציע לי שזה יקרה בזכות העובדה שאכיר את הבחורה המדהימה ביותר בעולם ואהיה באמצע קשר שעולה על כל דמיון, לא הייתי מהסס לרגע.
לא פשוט. אני נמצא בטיול שחלמתי עליו כל-כך הרבה, ובארץ מחכה לי הבחורה שאני רק מחכה לחזור ולראות אותה. ולגעת בה. וכן, חודשיים וחצי זה לא-מעט זמן. ומצד שני הם כלום לעומת מה שהיה לנו בחודש שקדם להם, או לעומת מה שיהיה אחריהם. אז קצת אופטימיות והרבה שיחות ליליות בשביל לשמוע את הקול שלה כשהיא מתעוררת, בשעות שהוא הכי חמוד, עושות את העבודה בינתיים. והיי, עוד פחות מחודשיים ואנחנו יחד, לכמה זמן שרק נרצה.
אני אופטימי.
