בעל חיים שאבד – למי הוא שייך?
מה יעלה בגורלו של כלב או חתול שאבד לבעליו? חוק השבת אבידה בישראל מתייחס לבעל חיים שאבד כמו כל נכס אחר ומחייב אדם שמוצא בעל חיים ברחוב להשיבו לבעליו או להודיע בהקדם למשטרה על האבידה, אך קיים פער עצום בין המציאות בשטח לבין הוראות החוק
בעל חיים שהלך לאיבוד הוא למצער מחזה שכיח. כולנו נתקלים לעיתים בכלב סובל המחפש בצער אחר בעליו או במודעה שבה מתבקש הציבור לעזור במציאת בעל חיים שאבד. לפי חוק השבת אבידה, בעל חיים שאבד כמוהו ככל נכס אחר שאבד.
לפיכך מי שמוצא בעל חיים ברחוב חייב על פי החוק (חוק השבת אבידה, התשל"ג – 1973) להשיבו לבעליו או להודיע בהקדם למשטרה על האבידה. אם המוצא מילא אחר חובתו ובעלי האבידה לא נתגלה בחלוף ארבעה חודשים, יהיה המוצא לבעליו החדש של בעל החיים. לעומת זאת, אם המוצא התעלם מחובותיו על פי החוק, תהפוך המדינה לבעלים של בעל החיים. לכאורה הוראות החוק הינן ברורות ופשוטות.
האמנם? הבה נבחן את הדוגמא הבאה: לפני כחצי שנה מצא יובל כלב והפך לבעליו החוקי על פי החוק, והוא יוצא עימו לגינה. לפתע הכלב מזהה את דורון, בעליו הקודם, משתחרר מאחיזתו של יובל ורץ בשמחה אל דורון.. האם זכאי דורון לקבל את הכלב לידיו? החוק קובע כי דורון זכאי לפדות בכסף את האבידה (דהיינו את הכלב) מיובל, אם טרם חלפה שנה מהמועד שבו יובל הפך לבעליה החוקי, ובלבד שלא חל באבידה שינוי של ממש.
מי שייך למי?
האם הוראה זו היא הוראה צודקת? לכאורה יש להשיב על שאלה זו בחיוב, שכן מה יכול להיות צודק יותר מלהשיב את בעל החיים לבעליו המקוריים שהתגעגע אליו וכאב את אובדנו. ברור הרי כי בעל החיים ייהנה מחברת בעליו הקודם אשר ידאג למחסורו וירעיף עליו אהבה.
המוצא הישר מתבקש להחזיר האבידה?
מנגד, אין לשכוח את המוצא שהפך לבעליו החדש של בעל החיים. המוצא נקשר אל בעל החיים, מילא אחר צרכיו בשעה שזה היה במצוקה והמשיך לדאוג לרווחתו. כמו כן, גם בעל החיים עצמו נקשר אל המוצא והוא צפוי להתגעגע אליו אם הוא ייאלץ לעבור לחזקת בעליו הקודם.
עינינו הרואות כי הדברים אינם כה פשוטים, אך אין מנוס מלקבל הכרעה בעניין. לשון החוק היא לכאורה מוחלטת, דהיינו, אם הבעלים הקודם דורש כי בעל החיים יוחזר לידיו, המוצא לא יוכל להתנגד לכך.
אני סבור כי יש להשאיר בנושא זה שיקול דעת לבית המשפט. יש לזכור כי אם נחייב את המוצא להחזיר את בעל החיים לבעליו הקודם, עלול הדבר להוביל לכך שבמקרים הבאים אנשים שמוצאים בעלי חיים יעדיפו להמשיך בדרכם מבלי ליטול אותם לחזקתם - דבר שמחד גיסא יקטין את הסיכוי להשבת האבידה לבעליה, ומאידך גיסא לא ימנע את הסבל מבעל החיים שאבד, ואף יגביר את סיכוייו לחלות במחלות שונות.
יחד עם זאת, ההכרעה העומדת בפני בית המשפט שיידרש לעניין אינה פשוטה. על בית המשפט להביא בחשבון מגוון שיקולים כגון: עוצמת הקשר בין בעל החיים למוצא, הזמן שחלף מאז האבידה, וטובת בעל החיים.
בעל חיים שאבד אינו חפץ
לבתי המשפט בארץ טרם נקרתה ההזדמנות לדון בסוגיה, אולם בארצות הברית קיימים פסקי דין בנושא. נזכיר מקרה אחד שבו קיבל בית המשפט את תביעתה של מורגן, שהכלב שמצאה וגידלה למעלה משנה נלקח ממנה על ידי בעליו הקודם לאחר שאיתר אותו אצלה.
באותו מקרה, עם מציאת הכלב ניסתה מורגן לאתר את בעליו ופרסמה ברבים ואצל הגופים הרלוונטיים מודעות עם פרטי הכלב.
בית המשפט הביא עובדה זו בחשבון בהכרעתו, וקבע כי אם מתברר מהעובדות שהמוצא נקט באמצעים סבירים למציאת בעליו של בעל החיים, ודאג לרווחתו במשך תקופה סבירה, הרי שיש להעדיף אותו על פני הבעלים המקוריים.
מעניין לציין, כי במקרה הנידון בית המשפט דחה בהכרעתו את עקרון טובת בעל החיים, המנסה לקבוע אצל מי מהנצים ייטב לבעל החיים להישאר, בשל הקושי ביישום העיקרון בנסיבות הקיימות, והעדיף את מוצא הכלב על פני הבעלים הקודם.
עם זאת, קיימים פסקי דין אחרים בהם הגיעו בתי המשפט לתוצאה שונה - עובדה הממחישה היטב את הקושי הקיים בהכרעה בסוגיה.
יתגעגע אל בעליו הישנים והחדשים?
בין אם נעדיף את המוצא ובין אם נעדיף את הבעלים הקודם, אין ספק כי חוק השבת אבידה זקוק לעיון מחודש. התייחסות אל בעל חיים שאבד בצורה דומה לנכסים שונים שאבדו חוטאת לאמת ומתעלמת מהעובדה שבעלי חיים, כשמם כן הם, יצורים חיים השונים באופן מהותי מחפצים הנתונים לבעלותנו, עד כדי כך שבעליהם האוהבים אותם רואים בהם בני משפחה לכל דבר ועניין.
לשם השלמת התמונה נזכיר עוד שני נושאים בחוק השבת אבידה המצריכים התייחסות של המחוקק. ראשית, כפי שציינו החוק מורה כי אדם המוצא בעל חיים חייב להודיע למשטרה על האבידה. בפועל, הודעות על האבידה נמסרות לעמותות למען בעלי חיים, לתחנות הסגר וכיוצא באלה. הפער בין המציאות בשטח לבין הוראות החוק מחייב אפוא את שינוי החוק.
שנית, על פי החוק המדינה יכולה להפוך לבעלים של בעלי חיים שאבדו. יחד עם זאת, בחוק או בתקנות לא נקבע מה ייעשה באותם בעלי חיים שהפכו לרכוש המדינה. יש לזכור כי בעל חיים שאבד נמצא בטראומה וסבלו רב, אם החוק יאפשר לבצע ניסויים בבעל החיים שאבד, יהיה בכך כדי להגביר את הטראומה והצער שבעל החיים חווה וזאת בניגוד להגנה על בעלי חיים עליה אנו מצווים.
עו"ד יוחננוף, מוסמך במשפטים מאוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספר "דיני בעלי חיים" הסוקר את יחס המשפט אל בעלי החיים במגוון תחומים. המאמר "בעל חיים שאבד – למי הוא שייך?" התפרסם בכתב העת החדש "חיות וחברה"
לפנייה לכתב/ת 
