גולדמאניה

השנה הראשונה שאחרי הנישואים אמורה להיות אחת היפות בחיים. יעל גולדמן (31) מעקמת קצת פרצוף באי נוחות על הקיטשיות שהיא חיה כרגע, אבל מודה באשמה. השוונג הטוב שלה ושל אורי פפר (33), שהתחיל לפני כשנה וחצי, נמצא עכשיו באחד השיאים שלו. חודשיים אחרי החתונה, היא מדווחת על חיים בתוך אושר. לא בסגנון מתפרץ ומשתפך כמובן, אלא באותו אופן עדין ומבוקר שלפיו היא מנהלת גם את החיים ואת הקריירה.

הנוכחות התקשורתית שלה בעשור האחרון הייתה בנויה על גילויים הדרגתיים ואיטיים של מה שהיא יכולה לתת. עם הזמן התברר שלא מדובר רק בדוגמנית מקומית מדהימה עם פני נסיכה אירופיים מושלמים ו־1.74 מטר של גוף אצילי, אלא במישהי שגם מגיעה להצלחה עולמית בתחום. לאחר ותוך כדי אינספור קמפיינים, גולדמן מוכיחה שהיא לא סתם חיננית אלא גם טאלנטית שיכולה להחזיק יפה שידורים ב"אקזיט" המיתולוגית. ב־2005 היא החלה להנחות את תכנית הספורט האתגרי "AXN מאניה" בערוץ הפעולה של "הוט", שבמסגרתה היא צנחה שלוש פעמים (!) ממטוס; בהמשך הפגינה אומץ צופית גרנטי כמעט כשהצטלמה לסדרה "פעם בחיים" של "יס" וחיה בבית משפחת יעקב אלפרון המנוח; ב־2007 שיחקה בסדרת המדע הבדיוני "הנפילים" של "יס" בתפקיד עיתונאית; וב־2008 הפכה לחלק מהתכנית "המופע המוטורי" לצדם של אלי אילדיס והשף חיים כהן; בהמשך גילמה את עצמה ב"חברים של נאור" וכרגיל לא אכזבה; ובמהלך הקיץ האחרון הנחתה בערוץ 24 תכנית יומית בשידור חי מהאולפן השקוף באכזיב.

פדרבוש פינת גולדמן

בעקבות השיחה איתה אפשר להמר שהשנים עוד יובילו אותה לעיסוק בתכנים טלוויזיוניים שהם רמה מעל הלייט. אולי לא הסכסוך הישראלי־פלשתיני, אבל בהחלט החומרים שמיקי חיימוביץ' מתעסקת בהם כשהיא עושה סדרות דוקומנטריות. גולדמן, זהירה ויסודית, לא יוצאת בהצהרות מחייבות בנושא: "אני מעורה באקטואליה, קוראת ומתעדכנת כל הזמן. עוולות מקוממות אותי ואולי יום אחד עוד אעשה דברים בכיוון. אבל אני לא אוהבת לדבר על דברים שלא קרו, אנשים צריכים להימדד לפי הדברים שהם עשו ולא לפי מה שהם מתכוונים לעשות".

חמושה בגישה הרצינית הזו לחיים, היא התגלגלה מבית משפחת גולדמן האקדמאית בקריית אונו אל חיים כדוגמנית־שחקנית מבוקשת. את היסודיות והשאפתנות היא מביאה איתה מהבית. אביה הוא ד"ר לאדריכלות שמלמד באוניברסיטה בקפריסין, אמה עורכת דין, האחות הגדולה ענת סיימה עכשיו תואר שני בהצטיינות בגיאוגרפיה עירונית ולאחות הצעירה תמר יש תואר ראשון במשפטים ותואר שני בגישור. עם האחיות שלה היא מדברת פעם ביום בשיחת ועידה. היא הראשונה מביניהן שהתחתנה אבל שתיהן "בזוגיות יפה", לדבריה. "ענת הכירה את בן זוגה כשעבדה על התזה שלה על חצרות אחוריות בתל אביב. סיפרו לה על החצר המהממת שלו, הם נפגשו והיא נשארה אצלו בחצר. תמר, האחות הצעירה, היא מחושבת, ספורטאית ומצחיקה נורא. היא גם נראית בדיוק כמוני. אבל היא לא תדגמן, זה לא מתאים לה".

בינתיים יעל עומדת בפני עונה נוספת ככתבת של "Y בעשר", ומלוהקת לסדרה "נשות הטייסים" שאולי תתקדם אם הבעיות בערוץ 10 ייפתרו. על הפרויקט החדש הזה היא מעדיפה לא לדבר עדיין ורק אומרת שהיא מאוד מתרגשת ממנו, וקל להבין למה. מפגן המשחק הרציני שלה עוד לפניה, ונראה שמגרה אותה להביא קבלות. "אני תמיד מגיעה מוכנה לעבודה ואין אצלי פדיחות", היא מעידה על עצמה. "מצד שני, בשלב הזה כבר די ברור שאקדמאית אני כבר לא אהיה. לא נראה לי שזה באמת מפתיע מישהו. למדתי תקשורת במשך שנה ב'מכללה למינהל', ולמדתי משחק אצל יורם לוינשטיין במשך שנתיים. תואר זה לא באמת פרמטר חשוב בעיניי, אבל אני תמיד ארצה ללמוד ולהתפתח. אני לומדת עכשיו משחק אצל ערן פסח, מורה שמלי לוי אמרה לי ללכת אליו. הוא גאון".

את מגדירה את העבודה שלך ב"Y בעשר" כעבודה עיתונאית?

"כן. לראיין בכלל, ובג'אנקטים (מסיבות עיתונאים, ד"ד) בחו"ל בפרט. כשיש לך מינימום זמן ואת צריכה לדבר בשפה שהיא לא שלך וגם להביא תוצאות, זאת פחות או יותר האולימפיאדה של התחום. אני מראיינת מספיק שנים כדי להגיד לך שבנישה הזאת יש זילות, וכל מי שיש לו קצת ביטחון עצמי מרגיש בנוח לכוון מיקרופון למרואיין. אבל זה עניין של מיומנות וידע - צריך להרגיש את מי שמולך, לדעת מתי לעצור, מתי את יכולה לעבור את הגבול, מתי המרואיין 'שלך' ואת צריכה להתקדם. לא מדובר רק בחן שלך, זה רק מתחיל שם. היה לי ניסיון גם להעמיק וללמוד תקשורת, אבל שכר הלימוד ששילמתי למכללה היה הכסף הכי מיותר שהוצאתי בחיי. זה לא פתח לי את הראש ולא העשיר אותי. לקנות שלושה ספרים ב'סטימצקי' היה יכול להיות מספק יותר. היחס שם היה מאכזב ולא מפרגן. אני עובדת בתחום וזה כרוך באילוצים, אבל לא באו לקראתי עם מועדי ב'. התישו אותי ולא עזרו, ולא היה לי עניין להמשיך לשנה נוספת. אבל בכל זאת אני שמחה שטעמתי מזה". מ"המכללה למינהל" שמעו את הטענות, והעדיפו לא להגיב.

הצד הנחרץ שלה יוצא שוב כשהיא מדברת על תקופת הלימודים בבית הספר למשחק: "לא ברור לי למה בבתי הספר למשחק בארץ רוצים שתסבלי. אומרים לך 'תשכחי מהכול, מעכשיו יש לך בחיים רק את בית הספר'. הייתי בטוחה שאני אפרח שם, אבל הם סגרו אותי. אין לי בעיה עם יורם לוינשטיין, אני מתה עליו, אבל זו השיטה בכל בתי הספר למשחק בארץ. אני לא יודעת איך שרדתי שם שנתיים, וגם בעבור מיליון דולר לא הייתי חוזרת. לקחתי משם דברים טובים, אבל אני שמחה שזה כבר מאחוריי".

עד כמה את אוהבת לדגמן?

"אני מתה על זה. אני אקום באמצע הלילה לדגמן אם צריך. זה המקום הבטוח שלי ואני יודעת לצאת טוב. אני אדגמן עד שאתקמט ואשמין, וגם אז יהיה פוטושופ", היא מחייכת. "זאת אחלה עבודה ואני לא מתנצלת או מתביישת בזה".

קל להתלבש עם גוף הדוגמנית שלך?

"כביכול אני גבוהה ורזה וזה אמור להיות פשוט, אבל יש בגדים מסוימים שבמשך שנים לא הצלחתי ללבוש. למשל שמלות עם קאפים בחזה - אין לי במה למלא אותם, וזה לא יושב טוב. עד לפני שנה גם לא לבשתי סטרפלס, כי לא היה לי נוח עם זה שזה מבליט לי את הכתפיים. היום כבר יש לי שמלת סטרפלס אחת בארון. עכשיו אני בכלל בתקופה שבה אני אוהבת בגדים נשיים יותר, אבל במקביל אני לא מפסיקה להתפעל מנשים עם שיער קצר. יום אחד אני עוד אעשה את זה".

איך עוד מתבטאת התקופה הנשית שלך?

"התחלתי ללמוד לבשל. עד היום לא היה לי תנור ועכשיו החלטתי להתמודד עם כל מה שהרתיע אותי בעבר: בשר ודגים. הכנתי לאחרונה פלפלים ממולאים. זה לא בא לי בקלות כי גדלתי בבית שלא בישלו בו. אמא שלי פשוט בשלנית גרועה. אבל עוגת הבראוניז שהכנתי בשבוע שעבר יצאה נהדר. לא בזכותי, בזכות המתכון".

לאוכל יש מקום נרחב בחיים שלך?

"בשנתיים האחרונות הפסקתי להגזים. אני לא אוכלת ג'אנק פוד ומנסה להיות ידידותית יותר לגוף שלי. למזלי יש לי הורים רזים. החולשה שלי היא הדחף למתוק אחרי ארוחות, אבל הבנתי את הטריק: אני ארד לפיצוציה ואקנה ארטיק כשאני צריכה, אבל אני לא אכניס מתוקים הביתה".

קצת כמו לאלף נמר

החיבור לאורי פפר, שחי כ־12 שנה בלוס אנג'לס, הִתרשֵת שם כשחקן ועדיין מחזיק בבית בעיר, הופך את החיים המשותפים שלהם למה שגולדמן מכנה "חיים של סוכני מוסד. יש לנו שתי זהויות, שני בתים, שתי מערכות חברים ושתי שפות". השניים יצאו לדייט רק שנה וחצי אחרי שהכירו באופן רשמי. פפר, שסבר שיעל היא הבחורה הכי יפה שיש, היה נחוש לארגן את הדייט הזה ומאז הם לא נפרדו. למרות הקסם שגלום בחיים על קו ת"א־L.A, גולדמן מסרבת להסתנוור: "לוס אנג'לס היא לא המקום שהכי מדהים בשבילי לחיות בו, זו עיר שאי אפשר לגלות אותה ברגל. היא לא מוכרת לי כמו ניו יורק, וזה לא מקום כיפי לתייר המתחיל. אבל אנחנו גם מטיילים כשאנחנו טסים לשם, היינו במקסיקו ובסן פרנסיסקו. החברים בעיר הם החברים של אורי, אני עדיין לא בניתי שם מערך חברים משלי, אבל זה בסדר".

השהייה שם והעובדה שאורי הצליח לקבל תפקידים לא עושות גם לך חשק?

"זה נראה לי מאוד מסובך", היא שוב זהירה, "זו לא השפה שלי ויש שם אלפים שמתמודדים על תפקידים. אני ממש מעריצה את הישראלים שהצליחו להיכנס לתעשייה בהוליווד. בפעם האחרונה ראיתי בעיר פוסטרים של איילת זורר עם טום הנקס, ופשוט הרמתי את הסלולרי וצילמתי. אני כל כך גאה בהישגים שלה, בלי טיפת ציניות. זה מאוד קשה, צריך להיות ממש ממוקד מטרה. בכל מקרה, זה לא החלום שלי להיות עכשיו שחקנית באל־איי, אל תתבלבלי".

אין שום דבר מוזר בעובדה שפפר וגולדמן הכה יפים, מוצלחים, פופולריים ומוכשרים החליטו להיסגר זה על זה, אף שיכלו לספק הרבה אקשן לחיים שלהם ושל קוראי המגזינים כרווקים. אך מסתבר שהעיתונאים הצליחו להרגיז אותה לא מעט גם בנושא הזה. בעוד היא יצאה לפני כן עם מיכאל הנגבי ועוד שורה של בחורים שלא משתייכים לביצה המקומית, השם שלו הוצמד לפניה ל(קחי נשימה עמוקה): מיכל ינאי, נועה תשבי, דניאלה וירצר, ורד פלדמן, אפרת בוימוולד ורונה־לי שמעון. השאלה החוזרת איך דווקא היא הצליחה להתחתן עם מי שיצא עם לא מעט בחורות מצליחות ויפות לפניה, היא שאלה מטרידה ולא במקום בעיניה. ובצדק.

מה בכל זאת עובד הפעם טוב, בניגוד לקשרים הקודמים של השניים? "מעולם לא היה לי קשר כמו עם אורי", היא אומרת. "אני חושבת שהיו לי בני זוג שלא הוציאו את הטוב שבי ולא נתנו לי להיות אני בפריחתי, אולי אפילו בני זוג שהקטינו יותר. בקשרים הקודמים אהבתי את הפוטנציאל, אבל אפילו אם הוא יכול להיות יהלום - למה שאני אלטש אותו? שיעבור את הסדנאות שלו ויבוא מוכן. אני כבר לא ילדה בת 18, ואני לא צריכה לגדל ילד שלא יודע מה הוא רוצה ולא מעריך את מה שיש לו. אני רוצה לידי גבר שלא משחק משחקים, מישהו שאין לו כבוד ואגו כשזה מגיע אליי, שמלכתחילה אני במקום הראשון אצלו".

הבחירה ברב לחופה היוותה עבור שניהם את החלק החשוב ביותר בחתונה: "היה לי חשוב שהוא יהיה אמיתי ויבין מי אנחנו. לא עשינו טקס כדי לרצות מישהו, רצינו להבין ולדעת לקראת מה אנחנו הולכים. עשינו הכנה מאוד גדולה לדבר הזה. למדנו, קראנו, נפגשנו עם אנשים מעניינים שלימדו אותנו. חתונה היא יום חזק מאוד בחיים, זה יום הכיפור של החיים שלך. כל עוונותייך נמחקים ואת מתחילה מחדש, אם את באמת מחוברת לעצמך.

24 השעות שבהן הייתי כלה היו הנהדרות בחיי. היו סביבי חברות מתרגשות, אחיות אוהבות ואנשים שרק רצו שיהיה לי עוד יותר טוב ממה שהיה לי. התרגשנו במקווה כשהבחורה שהדריכה אותי שם הסבירה לנו על המשמעויות של הטבילה. בכינו לא מעט במהלך היום הזה מהתרגשות. זאת הייתה חוויה עמוקה ורוחנית".

מה היה הרגע הכי מרגש בחתונה?

"הרגע שבו אורי חיכה לי מתחת לחופה. ההורים שלי הובילו אותי אליו, והשנייה הראשונה שבה העיניים שלנו נפגשו הייתה מדהימה. בשנייה הזאת כל האנשים שהיו מסביב נעלמו, והיה מדובר רק בי ובו. זה היה רגע שיא אדיר".

נפרדתם לפני החתונה לפרק זמן?

"כן, לשלושה ימים. אני נשארתי בבית, ואורי הלך לישון אצל חבר. אני שמחה שעשינו את זה, זה העצים".

עם זאת, במבט לאחור היא טוענת שלא הייתה מחכה כל כך הרבה זמן עם החתונה: "הוא הציע לי נישואים בקיץ שעבר, והחלטנו שנתחתן בקיץ כי אני בחורה של קיץ ושונאת קור וחורף. אבל בדיעבד הייתי עושה את זה תוך חודש. בזמנו אמרתי 'מה הביג דיל, זה הבחור שלי וההמתנה לא משנה'. לא הבנתי את המשמעות של זה".

למה זה באמת משנה?

"ההמתנה מעוררת ציפיות, ויש בה משהו שמגביר לחצים. אם הייתי צריכה לייעץ לחברה שנמצאת בסיטואציה דומה, הייתי מעודדת אותה להתחתן וזהו".

את מתכוונת לאמץ את שם המשפחה של בעלך?

"עדיין לא טיפלתי בזה מנהלתית, אבל נראה לי שאוסיף את השם שלו".

איך זה עובד אצלכם בבית כשאתם, שני שחקנים, יושבים בסלון ורואים סרט?

"אנחנו רואים המון סרטים ביחד, לפעמים אפילו סרט ביום. אנחנו יכולים לנתח ארוכות אחרי שסיימנו לצפות, מה הוא אהב ומה אני, לנתח סצנה שהרסה לנו. לא מזמן ראינו סרט, ואחריו אורי הלך והביא עוד שלושה סרטים מאותו ז'אנר כדי שנתעמק בזה. זה נהדר לי".

הוא גם חכם, גם מוכשר וגם יפה. את מקנאה לו לפעמים?

"לא. זה הכי כיף לי בעולם שלאורי יש נוכחות וכריזמה, זה הקסם שלו. אני זכיתי בזה, והוא זכה בי. אם בן הזוג שלך נותן לך הרגשה טובה, אין סיבה שתקנאי. מבחינתי גם אקסים הם לא סיבה לקנאה. להפך, אני חושבת שזה יפה שאת יכולה להיות בקשר עם אנשים שאהבת ושהם נשארים חלק מהחיים שלך. אני בקשר עם האקס האחרון שלי שהוא בחור מהמם, מוכשר ומפרגן. יש לי רק דברים טובים להגיד עליו. אבל כשאני נפרדת זה אחרי שמיציתי את כל האפשרויות, כלו כל הקצים ולא נשארו פתחים. לכן זה לא משאיר סיבה לקנא".

יצא לך להיפרד ממישהו שעדיין היית מאוהבת בו?

"תמיד! אבל אהבה זה לא מספיק, אחרת לא הייתי נפרדת מבני זוג לעולם. תמיד מצאתי את עצמי נפרדת כשאני עדיין מאוהבת, מחוקה על הבחור וקרועה עליו, אבל מבינה שזה לא עובד. רק פעם אחת נגמרה לי האהבה. הדרך הכי טובה להתגבר על לב שבור היא כמובן להתאהב מחדש, אבל אין ספק שזה אחד הדברים הקשים והלא נתפסים. מישהו שעד לפני רגע היה קרוב אלייך וחלקת איתו משפחה וחיים, בשנייה אחת הופך להיות זר שאת לא רוצה לדבר איתו. כרגע אני עוברת דבר כזה עם חברה טובה שנפרדת, ואני עובדת בלהזכיר לה למה היא לא צריכה להיות שם".

היית מסכימה להכניס מצלמות הביתה ולהצטלם לסדרה כמו "מחוברות"?

"כל מי שעובד מול מצלמות, גם בחורה כמוני שבשורה התחתונה היא ביישנית, נהנה מזה שמדברים עליו ומתייחסים אליו, לטוב ולרע. מעולם לא ספגתי עלבונות בתקשורת או דברים קשים שמוטטו אותי, כך שאין לי ניסיון ממש רע ואני מניחה שהייתי שוקלת את זה ולא פוסלת על הסף. יש בזה משהו מושך. אני מאוד מתפעלת מדנה ספקטור שעושה את זה. כבר שנים לא הייתה פה עיתונאית כמוה ששמה את הקרביים שלה בעיתון עם כזה חן והומור. אחרי כתבות טובות אני מסמסת לה שהיא נהדרת".

אפרופו דנה ספקטור, איך את מתמודדת עם סוגיית הילדים?

"יום אחרי החתונה כבר התחילו לשאול אותנו מתי נביא ילדים, זה לא ייאמן. אני מאוד רוצה להיות אמא, נשמע לי מקסים שיהיו לי שלושה ואפילו ארבעה ילדים. אני מודעת לזה שיש מחיר שמשלמים כשמביאים ילדים לעולם ושיש פגיעה אפשרית בקריירה, אבל אין מה לעשות. אם צריך להוריד הילוך לשנה, אז זה מה שצריך. אחרי הכול זה תפקיד חיינו, לא?".