החגים בפתח, למה שלא תעלו למטה בירושלים?
לקראת החגים הבאים עלינו לטובה, קבלו שלושה רעיונות לטיולים פחות שגרתיים, שיכולים להפוך את התקופה עמוסת המשפחתיות והסעודות לפחות מייגעת ויותר מעניינת
זה זמן אני משמשת לשכת מודיעין לחבריי הקרובים, הפחות קרובים וגם לאנשים הזרים לי לחלוטין. "איפה נמצא הצימר הכי רומנטי בארץ"? שואלים אותי בנימוס, ומיד עוברים לאוטומט; "באיזה יקב מתקיימות טעימות יין"? ואיפה מוצאים את הפריחות, השקיעות והזריחות הכי יפות בארץ? לאן כדאי לצאת לחופשת התבודדות? ואיפה כדאי לרכב על סוסים לאור ירח?
וכך זה ממשיך וממשיך. על כל אלה אני עונה בשמחה, כי אחרי שנים של ניסיון וכתיבה בתחום החופשות, הטיולים והלייף-סטייל, אין כמעט שאלה שאיני יכולה לענות עליה בשליפה.
הכביש המכושף בירושלים
רוצים לחוות חוויה על-טבעית? להתפקע מצחוק, להשתולל מאושר ולהרגיש שוב כמו ילדים? הנה משהו שתוכלו לספר עליו לנכדים כשיחגגו לכם יום הולדת 80. בסך הכל כביש, אבל כזה שישאיר אתכם פעורי פה ונדהמים.
הכביש המכושף התגלה למטיילים אחרי מלחמת ששת הימים. מדובר בכביש משופע ותלול, הנמצא בחלק הדרום-מזרחי של ירושלים וצופן בתוכו אשליה אופטית שלא תיאמן: בזמן שהמכונית שלכם תטפס במעלה הכביש, תחושו שאתם מדרדרים למטה, ובזמן שתרדו עם המכונית למטה תרגישו כאילו היא מטפסת למעלה.
כדי לחוש את החוויה במלוא עצמתה, עיצרו את המכונית במורד הכביש, שחררו את מעצור היד ולא תאמינו למה שקורה: המכונית מתחילה לטפס למעלה בלי שתלחצו אפילו פעם אחת על הגז.
אם אתם פוחדים להסתכן עם המכונית, צאו ממנה, עמדו עם הפנים לירידה והישענו קדימה: במקום ליפול תחושו כאילו אתם נהדפים אחורנית. או זירקו כדור למטה, ותראו איך במקום להדרדר במורד הגבעה - הכדור חוזר ומטפס אל הזורק העומד בחלקה הגבוה.
כדי להגיע לשם נוסעים על טיילת תלפיות, ולפני ארמון הנציב מטפסים לכיוון ג'אבל מוכאבר. אחד מפיתולי הדרך הוא הכביש המכושף. כדאי להצטייד בחבר שמכיר את הכביש, או לשאול עוברים ושבים.
המלצה : חוששים לנסוע למזרח ירושלים? לא הרחק מקבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה תמצאו כביש מכושף, גרסת לייט (קצת פחות מכושף, קצת פחות מסוכן). מכביש ראש פינה-קריית שמונה פנו שמאלה לכיוון יער ביריה, כמה מאות מטרים אחרי צומת מחניים. הכביש נמצא מיד אחרי אתר הפסולת תאנים.
ניו יורק בכפר חב"ד
לא מוכרחים לנסוע לניו יורק כדי לבקר בביתו של הרבי מלובביץ'. הבית - כמו הרבי עצמו, תלוי את מי שואלים - נמצא אתנו כאן, בגודל טבעי, בכפר חב"ד שמצפון לבית דגן. על גבעה נישאת המשקיפה על כביש ירושלים-תל אביב יתגלה לעיניכם בית אמריקני טיפוסי בן שלוש קומות, בולט מעל כל בתי הכפר, ובנוי לבנים חומות כאילו נלקח מפרבר ניו יורקי.
מדובר בהעתק מדויק ומוקפד של בית הרבי מלובביץ' בוויליאמסבורג. הרבי הוא שהורה לחסידיו לבנות בארץ ישראל בית שיראה בדיוק כמו ביתו בגולה הדוויה, החל בחלונות המוארכים הממוסגרים לבן, עבור בצריחי הארובות וכלה באחרון הפרטים הקטנים: המזוזות, המנורות התלויות מהתקרה, קירות העץ ומעקות המדרגות האופייניים לבתים אמריקניים.
העתק מדויק ומוקפד. בית הרבי בכפר חב"ד (צילומים: דולצ'ה ויטה)
חדר עבודתו של הלובביצ'ר הועתק אף הוא אחד לאחד: אותו ריהוט, אותם ספרים, אותה תאורה. למישהו עוד יש ספק שהוא כאן?
הכניסה לכפר חב"ד מכביש 44, מזרחית לצומת בית דגן. נוסעים על הכביש הראשי של הכפר, ופונים בפנייה הראשונה שמאלה. אי אפשר לפספס.
המלצה: ביקור בכפר חב"ד המוקף פרדסי אתרוגים, אולי הכפר היחיד בישראל שבו חיה עדיין קהילה חקלאית חרדית, הוא מסע במנהרת הזמן אל הכפר היהודי של פעם; חסידים עם שטריימל הממהרים לבית המדרש, מאפיות האופות מצות שמורות וחלות מתוקות, חנויות גלנטריה וחנויות מכולת.
לבירינט בסחנה
יצא לכם פעם לשחק מחבואים בסגנון ימי הביניים, כמו ששיחקו בעבר מלכים ורוזנים, אבירים ונסיכות?
אם לא, הנה ההזדמנות שלכם: בכניסה לסחנה (גן השלושה) נשתלו עצי פיקוס בצורת מבוך, המשתרע על פני 1,000 מ"ר של תעייה והנאה צרופה. בין סמטאות המבוך יתגלו לכם מראות מעוותות שיהפכו אתכם לשמנים, רזים, נמוכים וגבוהים בצורה מוגזמת, תתקלו בסיפורי אגדה ותחזרו להיות ילדים לשעה קלה.
לשחק מחבואים כמו מלכים ורוזנים. המבוך בסחנה
אפשר לשחק בזוג או בחבורה, כשכל חבורה בוחרת מנהיג הקובע לאן פונים, והשאר צריכים ללכת אחריו. טועים, צוחקים, מתברברים ושוב תועים, מאבדים את הסבלנות, אחד את השני ואת הדרך החוצה, מתייאשים וצוחקים כמו משוגעים - עד שמוצאים את האור שבקצה המבוך ויוצאים החוצה.
מבוך הפיקוסים, גן לאומי עין השלושה (סחנה), טלפון: 04-6488060
המלצה: הגעתם לסחנה, טבלתם במעיינות, השתטיתם במבוך? קצת ציונות לא תזיק: קחו את הילדים לאתר "חומה ומגדל" הנמצא בשטח הגן, ומדגים כיצד הערמנו בתקופת המנדט על הבריטים, ועקפנו את החוק שאסר הקמת ישובים יהודיים.
- מתוך הספר "החיים הטובים ישראל", הוצאת דולצ'ה ויטה
לפנייה לכתב/ת 
