הדני הכובש

ב-1987 כבש את מסכי הקולנוע הסרט "פלה הכובש" של ביל אוגוסט. הוא זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ובפרס האוסקר לסרט הזר. הסרט, מלודרמה סוחטת דמעות המתרחשת במאה ה-19, סיפר על אב ובנו שעוזבים את שוודיה מוכת העוני כדי למצוא עבודה בדנמרק, אותה הם חשבו לסוג של "אמריקה של סקנדינביה". אבל הנחיתה בחווה מלאת עובדים חסרי כל צלם אנוש היתה קשה.

על התסריט חתום ביארנה רויטר, שנולד בפרבר של קופנהאגן ב-1950. בבמסגרת הסחף הסקנדינבי שאוחז בהוצאות הספרים שלנו, הגיע גם ספרו "השקרן מאומבריה" (הוצאת כתר וקרן, תרגום: דנה כספי). זהו ספרו הראשון של רויטר שיוצא בעברית. הסיפור מתרחש בימי הביניים, ומעמיד במרכזו את ג'וזפה עמנואלה פגמינו, סוחר בעשבי מרפא שאוסף אליו נער רפה שכל ויוצא להגשים את חלומו: השגת המרכיב החסר להכנת השיקוי לחיי נצח - חתיכה קטנה מקצה הציפורן של בן השטן. 

"צריך לבחור מה לכתוב". רויטר (צילום יאן בוס) 

"בתקופה שבה הבמאי ואני עבדנו על 'פלה הכובש', הבנתי שאני כנראה מסוג הכותבים שצריך לבחור - האם להמשיך לכתוב תסריטים או להתחיל לכתוב ספרים? השניים באמת מאוד שונים והבחירה היתה קלה, כיוון שלעבוד עם השפה, עם מילים ועם מושגים זו בעצם המוזיקה של ספר. אז מאותו הרגע התחלתי להתייחס לעצמי כסופר, וזה מה שאני עושה מאז", עונה רויטר לשאלה מדוע "פלה הכובש" לא הניב אחריו סרטים מוצלחים נוספים.

מה בעצם לסופר דני ולימי הביניים באיטליה?

"ברור שיש חשיבות למקום בו סיפור מתרחש. לעומת זאת, כשלסיפור אין נקודת ראות היסטורית, זה לא באמת משנה אם הוא מתרחש ברומא, ברלין, תל אביב או קופנהגן. רציתי לכתוב סיפור על אדם שנולד בתקופה בה אנשים התחילו לשאול את עצמם שאלות מסוג אחר על דת ועל אלוהים. אפשר לומר שעד התקופה ההיא אף אחד לא באמת ערער על קיומו של אלוהים, מחשבות על הדת היו עניינה של הכנסייה בלבד.

"ואז בא האיש הזה ג'וזפה, שיש לו דעות משלו. הוא הופך להיות סוג חדש של בן אדם, אדם עם ספקות, אדם שמערער על הכנסייה הקתולית, לא רק בכך שהוא פועל נגדם אלא בכך שהוא שם את האצבע באופן גלוי על עניינים ונושאים שלא נראו מעולם".

מחפשים ישועה

ואכן, השאלות על דת, אמונה, אלוהים, שטן ומה שביניהם חוצות את רומן ההרפתקאות הקצבי הזה לכל

אורכו. בנוסף, בולט ומהדהד בין השורות תיאור של העולם הנפשי המדיאבלי, המשתקף בכל מיני חוליים כמובן, אך בעיקר בכמיהה הנואשת של האנשים לסוג של ישועה, כשברקע מושלים שרלטנים מכל הסוגים, אם בחזקת הכנסייה ואם בחזקת עצמם. כל זה נטווה בכתיבה מלאת הומור, קצבית וקולחת.

נברת בהמון ספרי מחקר לפני שעברת למקלדת?

"האמת שהחוויות שלי ממחקר מקיף שלפני הכתיבה אינן טובות במיוחד. עם זאת, אתה לא יכול לכתוב ספר שמתרחש ב-1348 מבלי לעשות שיעורי בית. אבל בחרתי לעשות את זה בדרך אחרת. פשוט כתבתי את הסיפור מבלי לדעת יותר מדי פרטים על צמחי המרפא, העובדות ההיסטוריות, הגיאוגרפיה וכו'.

"לפני שעברתי לטיוטות הבאות הקדשתי זמן ללמוד את מה שהיה לי נחוץ. זה היה סיפור לא קטן, אבל כיוון שעשיתי את זה כך הרגשתי שאני בשליטה, כלומר שמחקר מעמיק לא יחסל לי את הסיפור. סך הכל זה היה תהליך של שנתיים. לפי דעתי, רומן שמתרחש בעבר צריך בכל מובן 'לדבר' עם ההווה העכשווי. עצם זה שהסיפור מתרחש מתי שהוא מתרחש לא צריך למנוע מהקורא להרגיש שהוא היה יכול להתרחש כאן ועכשיו".

לא מפסיק לכתוב לרגע

מלבד "פלה הכובש" ורומנים, רויטר - ואת זה אפשר להבין מכוחות הדמיון הניכרים גם ב"שקרן מאומבריה" - התפזר במהלך הקריירה שלו על עוד סוגות, ביניהם ספרי ילדים. למעשה, מאחוריו כבר יותר מ-60 ספרים, מחזות ומחזות זמר. שמונה מספריו הפכו לסרטים, חלקם לסדרות טלוויזיה וכן להצגות.

"אני עוסק בכתיבה כמקצוע מאז תחילת שנות ה-80", אומר רויטר, "אפילו התחלתי לכתוב כבר כילד. אני כותב סיפורים קצרים, תסריטים ומחזות מאז. כתבתי גם מספר ספרי ילדים, בעיקר כיוון שריתק אותי האופן שבו אפשר לספר סיפורים לבני הגיל הזה. הרגשתי – ואני עדיין מרגיש – שאני יכול להשתמש במגוון מתודות כדי לספר את הסיפור, להשתמש באופן בו הילד חושב, להשתמש בדמיון שלו כדי לפתח את הסיפור. אני אף פעם לא שואל את עצמי בני כמה הקוראים שלי. הכל תלוי בסוג הסיפור שאני רוצה לספר.

"נכון לעכשיו בדיוק גמרתי לכתוב מחזה, ובסתיו אתחיל לכתוב ספר שכבר התחלתי הרבה מאוד פעמים מאז 1998, אך בכל פעם הרגשתי שאין לי אנרגיה, אין לי הכוחות שכתיבת הספר הזה דורשת ממני, אבל כעת אני מקווה שאני מוכן לזה. אני יודע איזה סוג של סיפור אני רוצה לספר. אני יודע שזה צריך להתרחש במצרים ובלונדון בשנים 1922-1932".

אתה כל הזמן מדגיש את הסיפור ואת חשיבותו. מבין כל הדברים שכתבת, יש לך איזה "אני מאמין" בנוגע לאיך באמת צריך לכתוב סיפור ראוי?

"אני חושב שהדרך הנכונה לספר סיפור היא באמת להיכנס אל תוך הלב ואל תוך הראש של הקוראים. אם הולך לך עם הומור אז זה ממש קיצור דרך אל הקורא, אבל הכל תלוי בסוג הסיפור שאתה מספר. כבר מההתחלה של 'השקרן מאומבריה' לא הייתי בטוח כלל איך צריך לספר את הסיפור הזה, אבל הדמות הראשית קיבלה חיים כל כך מהר, ממש מהעמוד הראשון, וכיוון שהוא אדם שמשקיף על העולם עם הרבה הומור – זו הייתה הנימה שיצאה בסוף".

יש דמיון בין דנמרק וישראל?

כאמור, בזמן האחרון לא רק דנמרק על מפת חלקת הים התיכון הקטנה שלנו. יותר ויותר הוצאות גדולות גילו את

הסופרים הסקנדינביים, במיוחד את אלו שפעילים היום. הקהל, לפחות במקרים רבים, מצביע בארנקו וגם בזמן הקריאה שלו. פר פטרסון, דני נוסף, ליהטט ברשימת רבי המכר תקופה מסוימת. גם "חצי אח" של לארס סובי כרסטנסון, על אף כרסו העבה, מצא פה לא מעט מעריצים, וזו רק קצה הרשימה. רויטר כמובן מברך על הגילוי המאוחר, אך לא משוכנע שיש לו הסבר לקשר המפתיע הזה.

"כשאני חושב על כך, ישראל ודנמרק הן בהחלט שתי מדינות שונות במובנים רבים, אבל אני מרגיש, בעקבות שיחות עם חברים שטיילו הרבה בישראל ומאחר שיש לי הרבה חברים מרקע יהודי, שיש לנו גם הרבה במשותף – שתי מדינות קטנות מאוד שמנסות לגונן על תרבותן בעולם 'גלובלי', ובו בזמן להיות פתוחות ורחבות-מחשבה.

"באופן אישי, ביליתי הרבה מאוד שעות נהדרות בקריאת יצירות של סופרים יהודים כמו יצחק בשביס זינגר, סול בלו, סמואל בקט ופרימו לוי, אבל כפי שניתן לראות אני צריך להתעדכן בספרות הישראלית המודרנית. ואני יכול רק להצטער על כך".