5 החומרים שאתם חייבים במשחת השיניים שלכם
למה פלואוריד זה טוב, איזה חומר יעיל במיוחד במניעת דלקות חניכיים, ולמה ה"חומרים המלבינים" לא ממש עובדים? רופא השיניים פרופ' יהונתן מן מסביר על 5 החומרים שחשוב שיהיו במשחת השיניים שלכם
מי מאיתנו אינו מתלבט בהגיעו למדף משחות השיניים? אנחנו שואלים את עצמנו מהי המשחה העדיפה לנו, ומה יתאים לצורכינו - האם אנו סובלים מבעיות חניכיים, או שמעדיפים דווקא להתרכז בהלבנה? חומרים רבים, תרפיוטיים ואחרים, מוכנסים למשחות השיניים: כאן נדבר על חמשת החומרים החשובים ביותר, להם משמעות והשפעה ממשית בתהליך הצחצוח.
במאה ה-20, החלו מוחדרים למשחות השיניים חומרים שלא רק היו חומרי טעם, ריח והלבנה אלא חומרים תרפויטיים. בין רכיבי המשחות הבלתי אקטיביים יש לציין את המים, הדטרגנטים (בעיקר להקצפה), חומרי קישור, לחות, חומרי טעם, חומרים משמרים, חומרים מנקים, וחומרים שוחקים לניקוי וליטוש. מאידך, הוכנסו חומרים אקטיביים רבים כמו פלואוריד, חומרים אנטי-בקטריאליים כמו טריקלוזן, חומרים למניעת או הפחתת רגישות שיניים, חומרים נוגדי אבנית, סודה לשתיה, אנזימים שונים, חומרים טבעיים למיניהם כמו סנגווינרין, שמנים שונים ועוד.
1. הנפוץ ביותר - פלואוריד
הפלואוריד הוכנס לראשונה למשחות ב-1914 וזכה לביקורת קשה מצד ארגון רופאי השיניים האמריקאיים. עם השנים הפלואוריד הוכח כרכיב חשוב ביותר במשחות השיניים ומספר משחות השיניים כיום, ללא רכיב זה, קטן ביותר. למשחות השונות מוכנסות תרכובות שונות של פלואוריד למניעת עששת. הראשון שהוכנס לשימוש למשחות היה הסטנוס פלואוריד, זאת משום שהיה היחיד שיכול היה להיות פעיל בנוכחות קלציום-פוספט, חומר אברזיבי בשימוש בימים ההם. כיום, הסודיום פלואוריד הינו הנפוץ ביותר, כאשר החומר האברזיבי הנפוץ הִנו הַ- Hydrated Silica. יש הטוענים כי אמנם פעילות הפלואוריד בעיקרה במניעת עששת, אך יש סוגי פלואוריד העוזרים גם במניעת מחלות חניכיים.
2. היישר מהדיאודורנט - טריקלוזן
חומר אחר, יחסית חדש בעולם משחות השיניים, הוא הטריקלוזן. חומר זה נמצא בשימוש כבר בעבר בחומרים שונים כמו דאודורנטים, אך אושר לשימוש במשחות השיניים לפני כ-15 שנה. חברת קולגייט הייתה הראשונה שמצאה כי שילובו של הטריקלוזן עם קופולימר מסוגל להפחית את כמות רובד החיידקים בפה לאורך זמן. שימוש בטריקלוזן ללא הקופולימר לא שינה דבר ביעילות המשחה, אך הקופולימר מאפשר
קשירת הטריקלוזן, שהינו חומר אנטי בקטריאלי, ושחרורו במשך 12 שעות. פטנט זה נותר על כנו מספר שנים וכיום ישנן גם חברות נוספות המוסיפות טריקלוזן למשחותיהן.
אגב, הספרות המחקרית מלמדת כי שימוש לאורך זמן בקומבינציה זו ובטריקלוזן, גורם להפחתה במדדי דלקות החניכיים של 19%-30% בהשוואה למשחות המכילות פלואוריד בלבד.
3. מלח - לא רק לגרגור
מבין החומרים הטבעיים, המלח - או זה השולחני, או מלח מים המלח המכיל מינרלים נוספים, הופך להיות חומר פעיל וחשוב במשחות השיניים לא רק בארץ אלא בעולם כולו. המלח משמש בעיקר למניעת מחלות חניכיים והינו אנטיספטי. יש המשתמשים במלח כחומר גרגירי שמטרטו ניקוי מכני של השן, אך כיום המלח משמש גם כחומר "תרופתי" וחודר לעולם משחות השיניים.
4. מי חמצן - מלבין, אבל בריכוז מאוד גבוה
חומרי הלבנת השיניים אף הם אופנתיים ביותר. החומר הפעיל הינו מי חמצן Hydrogen Peroxide. ככל שריכוזו גבוה יותר, כך השפעתו על ההלבנה גדולה יותר. בריכוזים נמוכים יכול החומר לשמש כמחטא למניעת הצטברות רובד דנטלי ומניעת
מחלות חניכיים. חומר זה חומר פעיל ביותר ומשמש גם בקוסמטיקה וגם ברפואת השיניים. שילוב זה של חמצן ומימן מופיע בדרך כלל בריכוז של 3% עד 20% ויותר.
הריכוזים במשחות השיניים נמוכים ותוצאות ההלבנה אינן בולטות. בריכוזים הגבוהים ההלבנה יותר יעילה, אך זו מתבצעת באמצעים אחרים, כמו סדים מיוחדים המובלשים על השיניים לזמן קצר, בעת הביקור אצל רופא השיניים.
5. קסיליטול - ללוחמי העששת
האחרון ברשימת הרכיבים המעניינים הוא הקסיליטול. חומר זה אושר על-ידי ה FDA ב-1963 ונמצא כמונע עששת יעיל. יעילותו מותנית בצריכת כמות מינימלית על בסיס יומי. בדרך כלל מוכנס החומר לגומי לעיסה, אך לאחרונה בוצעו ניסויים בסירופ אורלי של קסיליטול לבליעה והתוצאה נראית מבטיחה. מפה ועד לשימוש רוטיני במשחות שיניים הדרך קצרה, ויש להניח כי חומר זה ישמש כרכיב נוסף ברשימת עשרות הרכיבים שכבר בשימוש.
