שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נהג האוטובוס כלא נוסע - ויצא ללא עונש
    נהג אגד סירב לעצור לנוסע חירש וכבד ראייה בתחנה. הוא הסיע אותו הרחק מיעדו, כלא אותו באוטובוס, והזמין שוטר שפקפק בתעודת העיוור שלו. משרד התחבורה הגיש כתב אישום, אבל שמו של הנהג נמחק ממנו בגלל "חוסר האפשרות להוכיח את האשמה העיקרית תוך התבססות על עדות בשפת הסימנים"

    את היום הזה ואת החוויה הזאת לא ישכח ב' עוד זמן רב. ב', חירש מלידה וכבד ראייה הנושא תעודת עיוור, נסע בוקר אחד בחודש מרץ 2008 בקו 532 של אגד ממרכז תל אביב לכיוון צפון, כשמגמת פניו הייתה התחנה הנמצאת בדרך נמיר פינת רחוב איינשטיין.

     

    עם כניסתו לאוטובוס הציג בפני הנהג את תעודת העיוור שלו, המקנה לו זכות לנסוע חינם. כשהתקרב האוטובוס למחוז חפצו, לחץ ב' על כפתור ה"עצור" ונעמד ליד הדלת הקדמית הסמוכה לנהג כדי לרדת בתחנה. אך הנהג לא עצר. ב' ביקש ממנו לעצור ולפתוח את הדלת, אך הנהג לא שעה לו. לא עזרו כל הפצרותיו של ב', הנהג נסע ונסע.

     

     

    בשלב מסוים הגיע האוטובוס למה שנראה לב' כתחנה הסופית (להזכירכם, הוא עיוור כמעט לחלוטין). שם ירדו שאר הנוסעים והנהג סימן לו לרדת. או אז ביקש ממנו ב' את שמו. הנהג סירב והמשיך לסמן לב' שעליו לרדת. ב' סירב והציג בפניו את שתי תעודותיו, תעודת עיוור ותעודת חירש. אך הנהג התעלם מהן, סגר את הדלת והמשיך לנסוע.

     

    כל זה נמשך כ-20 דקות, שבהן היה ב' מבוהל מאוד. אך כאן לא הסתיים הסיוט הזה עבורו. הנהג, שהמשיך לנסוע, עצר בסופו של דבר במקום כלשהו, יצא בחפזון מהאוטובוס - סגר את דלתו והשאיר את ב' לבדו בתוך האוטובוס.

     

    הנהג הזמין שוטר

    חלפו עוד כ-20 דקות עד שהנהג הגיע - עם שוטר. השוטר פנה לב' בדברים, וב' מיד הציג את תעודותיו כדי להסביר לו שהוא חירש ועיוור. לקח לשוטר קצת זמן להבין במה מדובר, אך לבסוף החל להתכתב עם ב' באמצעות דפי פנקסו.

     

    השוטר כתב: "עלית עם תעודת חוגר של חייל לאוטובוס, נכון?" ב' ענה שאין לו כלל תעודה כזו, והסביר שהנהג סירב לאפשר לו לרדת בתחנה שבה ביקש לרדת בתל אביב, ושב וביקש כי הנהג ימסור את שמו.

      

    השוטר כתב: "לפני שאתה יורד אתה חייב לשלם על הנסיעה לנהג, ואחר כך תקבל את השם של הנהג".

     

    ב' השיב: "תעודת עיוור נחשבת לכרטיס נסיעה חינם". השוטר לא השתכנע. ב' הבין שגם השוטר הוא מכשלה, ולכן כתב שיהיה מוכן לשלם את דמי הנסיעה. הוא אף הוציא שטר של 20 שקל והושיט לנהג - אך זה התעלם ממנו.

     

    תעודת חוגר או תעודת עיוור?

    השוטר ביקש שוב מב' את תעודת העיוור. משקיבל אותה, מסר אותה לנהג. האחרון בדק אותה, אמר משהו לשוטר, וזה הודיע לב' שהתעודה אינה בתוקף - והצביע על תאריך שנקוב בה. ב' הסביר כי זה תאריך הנפקת התעודה, אך כתוב בה גם "בתוקף עד" - "לצמיתות", כלומר היא בתוקף בלי הגבלת זמן. השוטר עידכן את הנהג בממצא החדש, ושאת את ב': "מה אתה עוד רוצה מהנהג?"

     

    ב' כתב שוב: "שייתן לי את השם שלו ואת המספר האישי שלו". גם זה לא הלך בקלות. ב' מספר כי חזר והתעקש על כך ושני האחרים התחמקו, אך לבסוף כתב השוטר את פרטיו של הנהג על פתק ומסר לב'.

     

    בשלב זה ציין ב' שאין לו מושג היכן הוא נמצא בכלל. השוטר הסביר לו שהוא בהרצליה, בצומת הסירה, ומשהבין לאן צריך ב' להגיע, לקח אותו לתחנת אוטובוס שממנה יכול היה להגיע לאן שרצה להגיע מלכתחילה. ליעדו הגיע ב' באיחור של שעתיים.

     

    צדק קצר-מועד

    ב' המזועזע שלח תלונה חריפה למפקח על התעבורה במשרד התחבורה, ובעקבות זאת הוזמן לתת עדות. בשולי ההודעה על כך, באותיות גדולות, נכתב: "אנו מודים על אורך הרוח וכן על האזרחות הטובה שגילית". מיד אחר כך התברר, כי האזרחות הטובה היא בכיוון אחד בלבד: כשב' עדכן את החוקרת כי יזדקק למתרגם לשפת הסימנים, הודיעה לו זו שמדינת ישראל אינה מוכנה לממן תרגום לשפת הסימנים. עקב כך התקיימה החקירה בהתכתבות.

     

    החקירה הניבה כתב אישום חמור: הנהג וקואופרטיב אגד הואשמו בארבע עבירות "תעבורתיות" - אי-עמידה בתנאי הרשיון של קו האוטובוס, אי-הפעלת שירות סדיר, התנהגות בלתי נאותה כלפי נוסע, ואי-עצירה בתחנה להורדת נוסע - ובעבירה פלילית חמורה: כליאת שווא. האחרונה היא עבירה שעונש של עד 3 שנות מאסר בצִדה. טחנות הצדק עבדו יחסית מהר, וכבר באמצע פברואר 2009 התקיים הדיון הראשון בבית המשפט. אך כאן גם הסתיים הצדק.

     

    מאותו שלב ואילך, ועד אמצע חודש יוני 2009, התקיימו לא פחות מ-5 דיונים בבית המשפט. באחד מהם, באמצע מאי 2009, קבע השופט כי דיון לשמיעת עדויות יתקיים בסוף יוני אותה שנה, והורה למזכירות להזמין את ב' לעדות באותו יום. אלא שזמן קצר לפני הדיון המיועד הודיעה התובעת לב' כי אינו צריך להופיע בבית המשפט. הסיבה: נחתם הסדר טיעון בעניין זה. את הפרקליטות ייצגו 4 עורכי דין שונים, שהתחלפו במהלך הדיונים, דבר שלכשעצמו מעיד על בעייתיות מסויימת. שמותיהם: יהודה טוביאס, עמיקם קוריש, ניר אבירם, ואגי הרש. 

     

    מסמכי התביעה אינם מגלים את המניעים למפנה זה בהתנהלות התביעה, אך על פי כתב האישום המתוקן שנולד בעסקת הטיעון נמחק שמו של הנהג כנאשם, ונמחקה גם העבירה של כליאת שווא. קואופרטיב אגד נשאר איפוא הנאשם היחיד, והוא זה שלגביו התבקש השופט, ציון קאפח, לגזור את דינו. הוא פסק כי אגד תשלם בגין ארבע עבירות התעבורה קנס של 9,000 שקל, ופיצוי לב' - 3,000 שקל.

     

    מדוע חתמה התביעה על עסקת טיעון?

    התנהלות התביעה במקרה זה מעוררת תמיהות רבות. נתחיל מהעיקר: מן הסתם, כתב האישום, בנוסח שהוגש מלכתחילה לבית המשפט, כולל עבירת כליאת השווא, התבסס על עדותו הסדורה של ב' כפי שנמסרה לחוקרת מטעם משרד התחבורה, על האמון שניתן בדבריו, ועל כך שאגד והנהג לא הצליחו לשכנע את משרד התחבורה כי אין סיבה להגיש כתב אישום. ואם כך, מדוע החליטה התביעה לוותר על עדותו של ב' - וכפועל יוצא מכך גם לבטל את האישומים כלפי הנהג?

     

    שני מניעים יש בדרך כלל לגיבוש עסקות טיעון עם נאשמים - קושי להוכיח את אשמתם, והרצון לקצר את הליכי המשפט. במקרה של ב' ספק אם התקיים אפילו אחד מהם. נתחיל עם הקושי הראייתי. ממה נפשה של התביעה במשרד התחבורה: אם ב' אינו עד אמין לטעמה, מדוע גיבשה כתב אישום מלכתחילה וכללה אותו בין עדי התביעה? ואם הוא עד אמין - מדוע לא סמכה על עדותו (אגב, על פי נהלי בתי המשפט היו מזמינים מתרגם לשפת הסימנים; כך שכלל לא קיימת בעיית תקשורת כאשר המעיד הוא אדם חירש), וכמעט כלאחר יד התנערה מדבריו הנכוחים?

     

    ואולי הייתה הסיבה רצון לקצר את ההליכים? גם זה נשמע מופרך בהתחשב בעובדות. בשולי כתב התביעה מצוין, כי היא תזמין שני עדים בלבד - ב' והחוקרת שגבתה את עדותו, ותציג את הרשיון להפעלת הקו הרלבנטי (שבו מפורטים, בין השאר, לוחות הזמנים שלו, תחנותיו וכיוצא באלו). כלומר, בישיבה אחת ניתן היה לסיים את כל מסכת הראיות של התביעה. ללמדנו, שהתביעה, בכך שגיבשה עסקת טיעון, חסכה - אם בכלל - אולי יום דיונים נוסף שהיה מן הסתם מוקדש לעדי ההגנה ולסיכומי הצדדים. אם נזכור שארבע ישיבות מאז פתיחת הדיון בתיק בוזבזו על דחיות למיניהן, נראית עמדת התביעה בעניין זה בעייתית עוד יותר.

     

    תוצאות התנהלותו של משרד התחבורה בעניין זה ברורות: אגד יצאה בקנס חסר משמעות מבחינתה, שאין בו כדי להרתיע; הנהג, שעל פני הדברים נראה שאסור לו לנהוג ברכב ציבורי, יצא, ככל הידוע, בלא פגע; ואזרח שיצא מגדרו כדי שייעשה עמו צדק יצא עם צ'ק אבל עם תחושה שצדק לא נעשה כאן.

     

    משרד התחבורה: "גביית העדות הצריכה מתורגמן"

    ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "מדובר בתביעה מורכבת שאפשרויות גביית העדות של המתלונן (שהוא עיוור וחירש) הינן בעייתיות ומצריכות מתורגמן לשפת הסימנים. עיקר השיקול שעמד בפני מחלקת התביעות של המשרד התחבורה היה הצורך למנוע טרטור של המתלונן וזאת מתוך הערכה באשר לסיכויים להביא להרשעה של אגד.

     

    "מבחינת התביעה, חוסר האפשרות להוכיח את האשמה העיקרית תוך התבססות על עדות כזו העלתה חשש שבסופו של דבר אגד לא תורשע. לאחר הפעלת שיקול דעת מעמיק הוחלט להגיע להסכם טיעון, מתוך השיקול שההסדר לא רק שאינו פוגע באינטרס הציבורי, אלא גם לוקח בחשבון את העובדה כיאגד לקחה אחריות מלאה על המקרה ולא זנחה את חובתה כלפי הציבור.

     

    יש לציין שהנהג פעל על פי חוק בכך שהסיע את המתלונן לתחנת המשטרה. מברור ראשוני בבית-משפט השופט הביע את דעתו שאכן התנהגות הנהג נבעה מתום לב ולא מרשעות.

     

    יש לציין כי הפיצוי שקיבל המתלונן על פי פסק הדין הינו גבוה פי 15 מהפיצוי הנגזר במקרים דומים וכי הוא קיבל את הטיפול הטוב ביותר שמקבלים במסגרת הליך פלילי. במידה והמתלונן חושב שמגיע לו פיצוי גבוה יותר באפשרותו לפתוח בהליך משפט אזרחי, תוך הסתמכות על פסק הדין הנוכחי". 

     

    הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הנהג סירב לתת את פרטיו. אילוסטרציה
    צילום: גדי קבלו
    מומלצים