שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אחי, אל תסע לאומן
    "העולים לרגל לאומן עושים זאת מתוך ריקנות. הם מוציאים את היהדות מהקשרה". אסף וול סבור שכוחות הטבע הפועלים בסתיו מעוררים את היצר האלילי

    כמדי שנה עם בא הסתיו, אנו עדים לתהליכים קבועים בטבע. העצים עוברים לתספורת מארינס, הציפורים נודדות דרומה, הכסף ששונררו צלייני אומן זורם צפונה. את אדמת אוקראינה הספוגה דם יהודי, מרווים כעת הדולרים שקוששו מגבירים, נגידים ושאר בעלי תארים שתכליתם להגדיר אנשים טחונים בכסף.

     

    מה פשר הנדידה הזו לאומן? מדוע זה משרכות להקות יהודים את דרכם לאוקראינה דווקא במועדי ישראל? יש שיאמרו "חוויה יהודית". ודאי שזו חוויה. לו היו אלפי היהודים הללו נוהרים לאיזור התעשיה של דימונה, גם זו היתה "חוויה". אין ספק שלהשאיר את האשה והילדים לימי החג ולטוס עם החבר'ה, לא משנה לאן, זו חוויה.

     

    אבל חוויה יהודית אינה מצווה מדאוריתא ואף לא מדרבנן. מאחרי הרכבת האוירית הזו עומד מניע אחר: ריקנות גרידא. את הריק הזה אורזים בעטיפה של "אמונה" והרי לכם חבילה של 3 ימים בארץ אנטישמית, הרחק מאדמת ארץ ישראל (הקדושה, יש הסוברים). כאשר הריקנות פוגשת בתאווה הבלתי נשלטת לגאולה, התוצאות גרוטסקיות.

     

    "האדם מחפש משמעות". אך כדי למצוא אותה, הוא נדרש ללמוד הרבה. לפעמים, רחמנא ליצלן, עליו אף לחשוב ולקחת אחריות והחלטות. מדובר בתהליכים אישיים מיגעים הדורשים מאמץ ואומץ. והנה, פתאום יש קיצור דרך. אפשר לנסוע לאומן בכביש עוקף שכל ולהיוושע במחיר כרטיס לאוקראינה. במקרים רבים אין הנוסע נדרש לשלם את מחיר הטיסה מכיסו, אז למה לא?

     

    היהדות העלתה לראשונה את האפשרות כי אל מופשט וחסר גוף יתפוס את מקומם של פסלי העץ והאבן. אבל במבחן התוצאה של חודש תשרי, הרעיון הזה כושל לחלוטין. רוחות הסתיו מעירות את היצרים הפגאניים בנפש האדם. הצמחים ובעלי החיים מתוכנתים לעקוב אחר השינויים בטבע ומסתבר כי בני אנוש אינם שונים מהם. אחרי הכל חגי תשרי, פסח או שבועות, הם מועדים הנחגגים בהתאם לעונות השנה ולכוחות הטבע. אז תן לו ליהודי לתקוע בקרן של בהמה, אך אל תבקש ממנו להבין רעיונות מופשטים.

     

    חגים הנקובים גם בלוח העברי, נחגגו בכל תחומי העולם הקדום והאלילי מבבל ועד מצרים. גם אצלנו הם מקבלים משמעות שכזו, המתבטאת בפולחני קברים ואובססיה תמוהה לבחינת לולבים וופיטמים בזכוכיות מגדלת. אך אין כמנהג הכפרות להבהרת העניין. נפנוף תרנגולות מעל הפדחת ממחיש בצורה מרהיבה לאן התדרדרה היהדות.

     

    הנסיעה השנתית לאומן היא דוגמא מצויינת

    להוצאת דת משה מהקשרה. הרי היהדות המקראית המקורית, לא האלילית בת זמנינו, אינה יכולה לסבול פולחן קברים. היא אף מתעבת את היציאה מארץ ישראל. עובדה, בניגוד לאביו ולבנו, לא יצא יצחק אבינו מהארץ וקיבל על כך צ'ופר מאלוהים.

     

    אם כך קידוש הקברים, הפיטמים והתרנגולות, הכל הבל. מטרתם אחת: להסיט את האדם מהעיקר שהוא האדם, לא האתרוג. הוא זה שנברא בצלם אלוהים ואותו יש לשמור בצמר גפן.

     

    הגאולה תבוא כשהמאמינים יבחנו את מעשיהם באותה דקדקנות ובאותה זכוכית מגדלת בה הם בוחנים קליפות אתרוגים. כשידאגו לאחיהם החיים באותו המרץ בו הם מתמסרים לפולחן המתים. הרי כל אחד יכול לחבוש כיפה לבנה ולנסוע לאומן. אך להבין מה קדוש באמת – זו כבר עבודה קשה. כרגע המציאות מוכיחה כי ישנם יהודים שהעבודה היחידה בה הם מוכנים לעבוד, היא עבודה זרה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ברחובות אומן, שנה שעברה
    צילום: ישראל ברדוגו
    מומלצים