"הבעל המושלם" שואל: דוקטור, מותר לי לבגוד?

הסטודנט הממוצע בטכניון, כשאני למדתי במוסד הזה, היה סוג של חנון. תספורת לא מוגדרת, חולצת משבצות תחובה היטב בתוך מכנסי ג'ינס בגזרה לא אופנתית בעליל. להופעה הזאת הצטרפו נעלי יגואר, שלמרבה השמחה פסו מן העולם. נדמה לי שהסטודנט החנון לא ממש השתנה גם היום. כששוחחתי עם אחד מידידיי מימי הטכניון על חנוניותו באותם ימים הוא אישר את ההגדרה וטען בגאווה שהוא גם נשאר כזה.

לחנונים יש בדרך כלל, מעבר להופעה שתיארתי, גם סדרי עולם וסדרי חיים ברורים. הם גומרים תואר אחד, אולי שניים, מתחתנים, רצוי עם מורה, מביאים לעולם ילדים בדרגת חנוניות כזו או אחרת, לוקחים משכנתה, נוסעים לחו"ל ומשתדלים לעבוד בהצטיינות בעבודה קבועה. לפעמים הם הולכים לחוג בית עם חברים קבועים, לפעמים לריקודי עם.

החנון האמיתי משתדל שחייו יהיו מתוכננים ומסודרים. הוא בדרך כלל מסתדר עם מה שיש ואינו מתלונן. החנון נבוך בקרבת נשים, לוקח לו הרבה זמן להתחיל איתן, וכשאחת מהן מסכימה - יש חתונה.

הגבר שנכנס למרפאתי נראה במבט ראשון שייך להגדרה שלעיל. הוא התקרב לגיל ‭,50‬ אך נראה מבוגר יותר, ולא היה מטופח במיוחד. השוני היה שלא הייתה שום מבוכה בכניסתו לחדר, בצורה שבה הציג את עצמו והושיט את ידו לברכה.

חדוות החידוש

הוא התיישב ומיד החל לדבר. הוא סיפר על הזוגיות הטובה שיש לו עם אשתו, על הילדים המוצלחים שלהם, על חיי עושר ואושר. הוא סיפר על פעילויות משותפות לו ולאשתו, על חוגים והרצאות שהם הולכים אליהם יחד. לאחרונה, סיפר, הוא נזכר

 בחוג ריקודי העם של מוסה בטכניון והחליט לחדש את נעוריו כקדם. אשתו לא חיבבה במיוחד ריקודי עם, והוא הלך בגפו.

הוא מצא בת זוג לריקוד, שהתאימה לרמה שהגיע אליה. בהפסקות בין ריקוד לריקוד הם החלו לדבר ומצאו שיש להם נושאי שיחה משותפים. ילדים, עבודה, סרטים ועוד. הם היו בערך באותו גיל ונהנו מהריקוד המשותף. בהדרגה הריקוד שלהם הפך קרוב וצמוד יותר. בלי משים כביכול הם מצאו את עצמם נוגעים יותר ויותר זו בזה. מעת לעת הם נשארים לשוחח אחרי החוג, וגם החלו להחליף הודעות בדואר האלקטרוני ובהודעות אס.אם.אס.

הם מבינים שהם מאוהבים זה בזו, אבל גם יודעים שהם אינם מעוניינים בשום פנים ואופן לפרק את התא המשפחתי שלהם. שניהם אוהבים את בני זוגם ואינם רוצים לחבל בשלמות הזו. הם מרגישים שהם קיבלו מתנה שאף אחד מהם לא פינטז עליה מקודם.

הוא הדגיש שהוא חושב שהזוגיות שלו עם אשתו השתפרה במובנים רבים מאז הקשר החדש, והוא יכול להשקיע בה יותר. הוא שמח יותר ומלא באנרגיה. עם אשתו הקשר תמיד היה מצוין, וגם יחסי המין ביניהם טובים, אך הוא אורך כבר שנים ואין בו ריגושים. עם זוגתו לריקוד יש חידוש, יש עניין מסוג אחר ויש משיכה גדולה.

הוא סיפר את הסיפור בצורה פשוטה וקולחת, ואני ישבתי ללא יכולת או צורך לשאול שאלות. הייתי מרותקת למה שאמר. הרגשתי שהוא מאוד שלם עם החיים שלו ועם מה שקורה לו בהם. למעשה, לא באמת הבנתי למה בא להתייעץ. חיכיתי לשמוע על בעיה בתפקוד המיני אצלו או אצלה.

מאחר שהסיפור זרם המשכתי להקשיב. הם לא מעזים להיפגש מעבר לשעות החוג, אבל יצא להם לגעת ולהתגפף. שניהם רוצים לקיים יחסים מלאים, אך מהססים "לקפוץ כיתה‭."‬ הוא מעולם לא חשב על בגידה באשתו, וגם היא לא דמיינה שתבגוד בבעלה. המקריות של החיים הפגישה ביניהם, והם איבחנו את ההזדמנות המיוחדת הזאת ונהנו ממנה. הוא יודע שלמרות שהם עדיין לא הלכו עד הסוף, הוא בעצם כבר בוגד באשתו. מצד שני, הוא מיהר להוסיף, שמחת החיים שהקשר החדש מעניק לו מאצילה שמחה ואנרגיה גם על הזוגיות הישנה.

ייסורי מצפון מחושבים  

הזמן התחיל להיות דחוק ואני עדיין לא הבנתי למה הוא בא אליי. לא הרגשתי שיש לו מוסר כליות או חשש מהקשר החדש. הסיבה שהם לא מקיימים יחסי מין מלאים נובעת מכך ששניהם חוששים מהאמירה שיש בזה ומהצורך לשקר ולתחמן את בני זוגם, כיוון שיש צורך בהתארגנות מיוחדת ובהקצאת זמן נוסף לזה שנקצב לריקודי העם.

"אני לא מבינה במה אתה מתלבט ואיך אני יכולה לעזור לך‭,"‬ אמרתי כשסיים את סיפורו. "מה אני צריך לעשות עכשיו‭"?‬ הוא שאל. "מה היית רוצה לעשות עכשיו‭"?‬ השבתי בשאלה.

הוא אמר שהוא נהנה מאוד מהקשר החדש, שמוסיף טעם לחייו, אבל הוא לא מתכוון לוותר על הקשר עם אשתו. אמרתי לו שלדעתי הוא בכלל לא מתלבט. הוא בא אליי כדי לשתף עוד מישהו במעשיו ואולי לקבל להם לגיטימציה. הוא חזר ואמר שהוא מרגיש מאושר. ניסיתי להתחמק מתגובה ישירה. אמרתי שאני לא מחלק המוסר של אף אחד ואני גם לא מתווכחת עם אושר. הוא ביקש בכל זאת לדעת מה דעתי.

יכולתי להתחמק באלגנטיות, אבל החלטתי לשתף אותו בדעותיי האישיות. אמרתי לו שבעבר חשבתי שבגידה היא שבר קשה לזוגיות ואמירה ברורה שמשהו בה אינו תקין. חשבתי שבגידה היא סיבה ברורה לפירוק זוגיות. תוך כדי התנסחות תהיתי ביני לביני מהי בעצם בגידה, האם העובדה שבעבר חברותיי הטובות ביותר היו ממין זכר (ומדובר בחברות אפלטונית לחלוטין) הייתה בגידה, אם התרחשה במקביל לקשר זוגי יציב ומונוגמי? האם חיבוק או נשיקה היו מעמידים את הקשרים האלה באור אחר?

אמרתי לו שהיום אני כבר לא בטוחה שבגידה היא עילה לגירושים, למרות שאין לי ספק שאם בגידה מתגלית הקושי הזוגי רב. אמרתי גם שלא נראה לי שמשנה מה אגיד לו, הוא למעשה כבר החליט. הוא החליט להמשיך לאהוב את אשתו ובמקביל גם לאהוב את בת זוגו לריקוד.

לחנונים מהטכניון יש ראייה פשוטה של הדברים. הם הופכים דברים בעיקר לפרוצדורות ואינם עוסקים ברגשות. המטופל שלי, שאינני מרגישה שהוא באמת צריך טיפול, שלם עם עצמו ושמח בחלקו. אין לו רגשי אשמה ממשיים והוא מצליח ליהנות משני העולמות. התלבטתי אם להשבית את שמחתו. בסוף אמרתי שאני לא שופטת רגשות, אני רק רוצה שהוא יידע שאי

 אפשר לדעת מה יהיו התוצאות של הצעד שהוא עומד לעשות.

הוא יצא שמח כי הרגיש שקיבל לגיטימציה לחגוג. אני החלטתי ללכת לריקודי עם.

בגידה מתרחשת מסיבות שונות, בדרך כלל לא מסיבות טובות: הבוגד זקוק להעלאת ערכו העצמי על ידי מציאת חיזוקים מבחוץ, יש לו צורך בגירויים, ואולי הוא סתם משועמם בחיי נישואיו. לפעמים הוא לא מתכוון לבגוד ופגישה מקרית מרטיטה את ליבו. לעיתים הפגישה מעוררת בגלל החידוש, ולפעמים בעקבותיה נוצרת אהבה שבגללה מפרקים זוגיות. האם קשר נעים של שני אנשים בוגרים, שלכל אחד מהם יש חיים מלאים משל עצמו, הוא חטא - או שוויתור על כך הוא החטאה? לי אין תשובה נכונה.

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבי"ח בילינסון