שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חשבון הנפש של ג'ון לנון
    האלבום החדש שהוציאה יוקו אונו במסגרת ה"פלסטיק אונו בנד" הזכיר לשרון מולדאבי את הלהקה המקורית שהקימו אונו וג'ון לנון ב-1970, ואת האלבום יוצא הדופן שהוציאו

    העוצמה האמנותית והמסחרית של הביטלס שבה והוכחה לפני שבועיים, כשיצאו במקביל משחק ה"רוק בנד" של הלהקה ושלל מהדורות אלבומיה, שעברו מאסטרינג עדכני. ביום שני השבוע הוציאה יוקו אונו אלבום חדש ומוצלח משלה, ולכבודו אספה להקה, אותה הכתירה מחדש בשם ההיסטורי "פלסטיק אונו בנד". זו הזדמנות מצוינת לחזור לאלבום המופת שג'ון לנון הוציא איתה, תחת אותה כותרת. ממש היום לפני 39 שנים הם נכנסו לראשונה לאולפן, להקלטת "ג'ון לנון / פלסטיק אונו בנד", אלבום שחרג מכל מה שלנון יצר לפניו.  


    לנון ואונו. השכיב את נפשו על ספת הניתוחים (צילום: Gettyimages)

     

    ב-26 בספטמבר 1970, ג'ון לנון היה המוזיקאי הכי אהוב ומצליח במוזיקה הפופולרית, וכבר הקליט עם זוגתו כמה עבודות שהוגדרו "אוונגרד". אבל בפלסטיק אונו בנד (להלן פא"ב) הוא יצר לראשונה אסופת שירי פופ שונה מזו שהביא לעולם קודם. הגאונות הביטלסית ידעה תמיד לשמר יחסים מצוינים עם המרכיבים הבידוריים, המשעשעים ומרצי הקהל בפעילותם, וכאן לנון נטש אותם ליצירה חמורת סבר, מסוגפת ותובענית ביותר כלפיו וכלפי מאזיניו. לנון ואונו סיימו חודש קודם לכן טיפול בקליניקה של ד"ר ארתור ג'אנוב בלוס אנג'לס, בשיטה שהמציא ושקרא לה "תרפיה ראשונית".

     

    "פא"ב" היה אלבום הפופ הראשון שכל תכני שיריו הוקדשו לתהליך, לחרדות ולחוויות הריפוי של האמן החתום עליו. כמובן, לנון שר עוד קודם בביטלס על ילדותו, על תהליכי התעצבותו כאדם וכיוצר, על אימו ודודתו, על יוקו ועל האמונות החברתיות והפוליטיות שלו. אבל ב"פא"ב" הנושאים האלה ביצירתו כבר לא רופדו בלהיטים שווים לכל אוזן, ולא היו חלק משמעותי בתפריט אלא המנה העיקרית והיחידה בו.


    יוקו אונו על עטיפת האלבום החדש. צעד משונה, אבל מותר לה

     

    העושר הביטלסי, וגם ההרפתקנות הצלילית בפרויקטים הניסיוניים עם אונו, הומרו בלהקת רוק רזה ועיבודים מינימליסטיים. רינגו סטאר אחראי לרוב התיפוף, קלאוס וורמן, חברם הותיק של הביטלס, ניגן בס, לנון הקליט את מרבית ערוצי הגיטרות ובילי פרסטון סייע מעט בקלידים. פיל ספקטור הפיק, באיפוק ראוי לציון, כשהמפיק המהולל הניח בצד רבים ממאפייני גישת ההקלטות המהוללת שלו ונרתם למימוש החזון, שהיה כולו של לנון.

     

    יש כאן אמנם לחנים נהדרים, כמו "Love" ו-"Look At Me", אבל הלב של "פא"ב" פועם פחות מהמנגינות ויותר מהמילים ומהשירה. לנון כתב את מילותיו הכי כואבות וחשופות, שזכו להגשות קוליות עילאיות שלו, עם מעטפת המוזיקלית מתאימה סביבן. לנון שר להוריו ב-"Mother", עורך חשבון נפש מעמדי לגבי המקום ממנו צמח - והפסגה אליה הגיע - ב-"Working Class Hero", משורר את פחדיו ב-"Isolation", ונפרד מהביטלס ומאשש את אמונתו בעצמו ובאהובתו ב-"God". 

     

    אבן פינה בתרבות הפופ

    "פא"ב" זכה לביקורות מעולות, ולהצלחה מסחרית לא רעה (אם כי די מבוטלת בהשוואה לשיאי לנון הקודמים). את שיר הסולו הכי מזוהה עימו, "Imagine", לנון הוציא שנה מאוחר יותר באלבום באותו שם. אבל "פא"ב" הפך עם השנים ליותר ממסמך פרטי נוקב, מופלא ומצמרר. אחרי כל השינויים, ההמצאות ופריצות הדרך של הביטלס, לנון הציב בו אבן פינה נוספת בתרבות הפופ. זה היה אלבום הוידויים הראשון ברוק, הפעם הראשונה בה יוצר-מבצע מקדיש אסופת שירים שלמה לעצמו ולעולמו, שאין בה שום שיר עם גיבורים חיצוניים, דמיוניים או אמיתיים.


    עטיפת האלבום המקורי. מסמך פרטי נוקב, מופלא ומצמרר

     

    במבחן הזמן, ההישג האמנותי ב"פא"ב" לא עומעם במאום, ועל רקע התמורות שחלו בפופ, האומץ של לנון מעורר אפילו יותר השתאות. היו לפניו ולאחריו אמני רוק שנטלו סיכונים בתפניות חדות בעבודה האמנותית שלהם, למשל בוב דילן ובריאן ווילסון. אבל איש לא טלטל בבת אחת את מערכת יחסיו עם קהלו מעמדה כה מבוססת של פופולריות אל דרישת קשב כה אישית, מרוכזת ותובענית.

     

    מרגע שחלחלה לביטלס ההשפעה הבוב-דילנית המשחררת, לנון ממש לא התאמץ לשים חיץ בין דמותו הציבורית לבין אישיותו הפרטית, אבל ב"פא"ב" הוא כבר דרש ממאזיניו להתקבץ סביב ספת הניתוחים עליה השכיב את נפשו, ולהקשיב מרצון לעדויות שכולן בגוף ראשון. חצי שנה אחרי "פא"ב", הוציאה ג'וני מיטשל את אלבום המופת שלה "בלו". לטעמי, אלו היו ונותרו אלבומי הוידוי הנשגבים ביותר שנוצרו עד כה, ושניהם הרחיבו

     

    לנון ואונו הוציאו לשוק באותו היום, ה-11 בדצמבר 1970, גם אלבום בשם "יוקו אונו / פלסטיק אונו בנד", עם אותו הרכב נגנים ובעטיפה כמעט זהה. כאמור, אונו חוזרת כעת לכותרת הלהקתית ההיא. צעד מעט משונה, אבל מותר לה. בשיר החדש "Unon. To", שמושר חלקו ביפנית וחלקו באנגלית, היא אומרת "אף פעם אל תוותרי על החיים, במיוחד כשאת מזדקנת. הם הופכים דומים למאהב שהיית קרובה אליו. את מכירה אותו כל כך טוב, ובכל זאת הוא מפתיע אותך בכל יום מחדש". כה יפה, כה טרגי בהקשר לאהובה שנרצח, וכה נכון גם למערכת היחסים שלנו, כמאזינים, עם השירים של לנון. כל יום מתאים לגילוי מחודש שלהם, ולגילוי מחודש של עצמנו באמצעותם.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים