מכבי ת"א ללא ישראלים: הקבוצה ירדה מהמדינה?

המקטרגים יטענו כי הצהובים איבדו את זהותם המקומית. האוהדים, שכבר הוכיחו כי יותר קל להם להזדהות עם סנטר קרואטי מצליח מאשר עם גארד שנוי במחלוקת מתוצרת ביתית, יסבירו כי זהו רק עוד צעד בשני תהליכים מקבילים: פתיחת הגבולות והפגיעה באיכות התוצר המקומי. חמש השאלות שיישאלו כאן יעסקו בנושא. האמת, גם הפעם, משתמעת לשתי פנים. לפחות.

קטשפר בימים ההם. דווקא ריבוי הזרים הביא יותר הישגים (צילום: יוסי רוט) 

איך זה קרה?

בתוך שנה איבדה מכבי את יותם הלפרין, ליאור אליהו, עומרי כספי וטל בורשטיין - ונותרה עם הסגל המקומי הבוסר ביותר שידעה. גל מקל וגיא פניני עדיין לא שיחקו ביורוליג, לרביב לימונד ניסיון של עונה וקצת, יניב גרין ודייויד בלות'נטל הם בסך הכל מחליפים ודריק שארפ יחגוג בעוד עשרה ימים את יום הולדתו ה-38.

הסיטואציה הבאה תבהיר את המצב: אם וכאשר שארפ יפרוש בעוד שנה, עשויה הקבוצה למנות לראשונה קפטן זר. גרין ובלות'נטל הם הישראלים הוותיקים ביותר שלה, כך שאל תתפלאו אם השרביט יועבר לינוקא כמקל. הפיתרון ההגיוני ביותר מדבר על שובו של הלפרין מהגלות היוונית.

במהלך הקיץ דרש הצוות המקצועי להשאיר את בורשטיין או להחתים את מאיר טפירו, מתוך חשש שמקל ולימונד לא יספיקו כמחליפים יחידים לגארדים. בפועל, הקבוצה לא נכנסה למשא ומתן עם איש מהם. טפירו ניצב בעדיפות נמוכה, בעוד הצעות הוחלפו עם בורשטיין ומלבד שיחה טלפונית אחת עם פיני גרשון - כל מלאכת המגעים הופלה על שרון דרוקר וגור שלף. הגארד הרגיש שלא באמת רוצים אותו.

הלפרין עם פנאן. הקפטן הבא? (צילום: אלי אלגרט)

מה תהיה ההשפעה המקצועית?

הפיתרון, כרגיל, היה בהחתמת זר נוסף. פרקינס הונחת ובכל משחק ליגה יישב שחקן אחד על אזרחי. זה גם היה הסעיף ששיכנע את מקל לחזור: הוא יהיה

הרכז הבכיר של מכבי בזירה המקומית. בהתחשב בכך שהצהובים מחויבים לשחק עם שני ישראלים בכל רגע נתון, זו לא הבטחה שהם יתקשו לקיים.

בכך, למעשה, תעמוד מכבי בפני מצב לא בריא. החמישייה הבכירה שלה ביורוליג תהיה שונה לחלוטין מזו שבליגה. הזרים ישמחו בוודאי לדקות מנוחה בימי ראשון, אבל לא יוכלו להשתפשף ולהתגבש בהרכבם החזק ביותר לקראת המשחקים בזירה האירופית. וברגעים המכריעים בליגה? מצד אחד, אין ספק שגרשון מתח עד הקצה את החוק הרוסי. מצד שני, מקל, לימונד, פניני, בלות'נטל וגרין אמורים להספיק בזירה הזו, וממילא שארפ יהיה זה שיציל את הספינה כשייקרא לדגל.

האם השינוי עד כדי כך מהותי?

ואולי החשיבה הישראלית הפרובינציאלית מייחסת חשיבות מוגזמת לצביון המקומי? בעידן הכדורסל המודרני בעל הגבולות הפתוחים, ההצלחה היא זו שקובעת. הטבלה שלפניכם מוכיחה כי דווקא כשמכבי נשענה על כוכבים ישראלים, היא הצליחה פחות בזירה האירופית. כשפגעה בול בזרים, היא גרפה תארים.

וזה לא שעודד קטש, דורון שפר ונדב הנפלד לא היו טובים מספיק, אלא שביד אליהו גילו כי זרים עילאיים הם המתכון להצלחה. אין היום קטשים, ברקוביצ'ים או ג'מצ'ים, אבל הצהובים נותרו בטופ בזכות ליטאים כשרונאס יאסיקביצ'יוס, קרואטים כניקולה וויצ'יץ', אמריקנים כאנתוני פארקר וסלובנים כביכול כאריאל מקדונלד.

מה קורה במועדוני הצמרת באירופה?

גם מכבי של השנה תהיה תלויה בזריה. אם הצמד איידרסון יהפוך למקדונלד ולפארקר, איש לא יזכור את כמות הישראלים וטיבם. פניני, מקל וגרין 

יצטרכו לעשות את העבודה שביצעו בזמנם בורשטיין, הלפרין ודיון תומאס: להיות השחקנים הלוחמים והמשלימים, שמאפשרים למנגינה להמשיך להתנגן.

ריבוי הזרים אינו נחלתה של אלופת ישראל בלבד, כמובן. בדיקת מעמדם של המקומיים בארבע קבוצות הפיינל פור של היורוליג מעלה נקודה מעניינת: אולימפיאקוס פיראוס וברצלונה נשענו על היוונים והספרדים שלהן בצורה דומה לזו של מכבי וישראליה. צסק"א מוסקבה הזכירה דווקא את מכבי של העונה הקרובה - סגל אחד לחוק הרוסי בליגה ואחר ליורוליג. 

רק האלופה פנאתינייקוס הסתמכה באופן קיצוני על היוונים שלה. כנראה שזה נוח יותר, כשהסגל המקומי כולל בין היתר את דימיטריס דיאמנטידיס, ואסיליס ספאנוליס ואנטוניס פוטסיס.

גם ישראליות אחרות, שהגיעו בשנים האחרונות להישגים, מציגות תמונה דומה. אמנם הפועל ירושלים והפועל תל אביב מודל 2004 הירבו להשתמש במקומיים, אבל ההוצאה לפועל נותרה בידיהם של וויל סולומון, קלי מקארתי, מייקל רייט, יסמין הוקיץ' ודומיהם. הפועל חולון ומכבי חיפה של השנתיים האחרונות הצליחו בזירה המקומית בזכות בחירת זרים מוצלחת - ולמרות החוק הרוסי.

האם קיים קשר בין קבוצה למדינה ב-2010?

בשורה התחתונה, כפי שכבר נטען כאן, חוסר הזהות הישראלית יישכח במקרה

של הצלחה צהובה. הוא יתקוף במלוא עוצמתו אם הגרשונים ייכשלו. הקהל של מכבי הוכיח בשנים האחרונות כי סמלים הם דבר נחמד, אבל כפי שלוני הרציקוביץ' אמר בזמנו: "הם מופיעים רק על החולצה".

האוהדים בהיכל קיבלו בכבוד מלכים את וויצ'יץ' ומקדונלד כשחזרו כיריבים, אך שרקו בוז להלפרין - כשלבש אדום וגם כשלבש צהוב. ליושבי היציעים קל יותר להזדהות עם זה שקולע 20 נקודות בערב, גם אם הוא לא נולד עם צעיף של מכבי סביב טבורו. וזה, בניגוד להרכב השחקנים, לא עומד להשתנות.