חיות בחושך: ספארי לילה באגמון החולה

רגעים אחרונים של שמש נעימה נמסים לאיטם באגמון החולה. הנופים הירוקים הופכים בהדרגה לשחורים, העצים מסביב, שמאכלסים בשגרת היום פירות וציפורי שיר ממירים עצמם לדחלילי ענק, והשדות הרחבים כבר לוחשים לחיות הבר להתכונן לחשיכה.

מרבית מהמבקרים ההולכים על שתיים כבר עזבו את האזור ובמקומם מטפטפות לשטח משפחות, יחידים, עוללים וילדים נלהבים, שמחפשים הרפתקאה לילית. עטלפי חרקים קטנים וזריזים כבר חותכים את השמיים, זוממים ודאי על שלל החרקים שמעופפים בקדחתנות סביב המנורות בנקודות היציאה.

לצידה של עגלת המסתור הגדולה של "עגלילי", נשען סטיב, נהג הטרקטור שיוביל את החבורה הסקרנית אל תוך שטח האגמון הפראי. "יש לך תרסיס נגד יתושים?",  הוא שואל, ומציע בקבוק שקוף. "כדאי לך, היתושים כאן לא מרחמים על אף אחד, גם בחושך". 

אני נענה להצעתו ומורח שכבה נדיבה על הידיים. ריח התרסיס מערפל מעט את המחשבה והמדריכה, יערה, מזמינה את הנוכחים לעלות. חובבי בעלי חיים מכל קצוות הארץ, שהגיעו לנשום אוויר נקי ולצפוות בחיות, מתיישבים במושבים בקול גדול.

סטיב מתניע את הטרקטור ולאחר דברי הסבר קצרים וחלוקת משקפות, המסע מתחיל. "איזה חיות נראה?", שואל אחד המשתתפים שהגיע במיוחד מגבעתיים עם שני ילדיו הקטנים. "אם יהיה לנו מזל, אז נפגוש בתנים, עדרי תאו, ציפורים אולי גם חתולי ביצות", מסבירה יערה. "הטבע תמיד מכין הפתעות".

חדר לינה קיבוצי על העצים וסיקסקים תזזיתיים

לאחר מספר דקות, העיניים מתרגלות לחשיכה ומציירות חיות דמיוניות באופק. סטיב מוביל אותנו אל היעד הראשון, שורת עצים גדולה. יערה לוקחת את האחריות על התאורה ומכוונת את הזרקורים הגדולים לעבר העצים, שנדמה כאילו נרתעים לרגע לאחור.

נקודות לבנות וחדות מופיעות בהמוניהן על הענפים. מה שנדמה כפירות לבנים ומוזרים, מתברר כחדר שינה קיבוצי לעשרות אנפיות בקר ולבניות קטנות. הן מסודרות כמו קוביות טטריס עם כנפיים, מנתרות בין הענפים ומחפשות מיקום בטוח ללילה.

"המיקום הטוב ביותר הוא למעלה, בפנטהאוז של העצים", מסבירה יערה. "מי שלמטה, עשוי לספוג 'מתנות' ריחניות ולא נעימות". אנפיות הבקר והלבניות נוהגות לא רק לנצל את העצים כמיטה בלילה, אלא גם מקננות ומגדלות בין הענפים את דור העתיד.

סטיב מצטרף לצוות התאורה ולרגע נדמה שבמקום החל מופע אור-קולי. רגע לפני שעופות המים מתלוננים באגודה לשמירת זכויות הציפור, האורות כבים ואנו ממשיכים בדרך.

העיניים החדות של יערה מבחינות ממרחק בזוחל ירקרק שנתלה על אחד מענפי העצים. הגוש הירוק מתגלה תוך שניות כזיקית מובהקת. למרות הרוח החזקה, היא מצליחה לאחוז בחוזקה בענף בגמישות ראויה לציון. הזיקיות בדרך כלל אורבות לטרף הפוטנציאלי על שיחים ועל עצים, משם הן שולחות לשון דביקה וארוכה לעבר חרקים פריכים.

הפעם הזיקית קופאת על מקומה ומקווה שהקהל הסקרן יחלוף במהירות ויתרחק מהמקום. זיקית נוספת וקטנה יותר מתגלה במרחק של מספר מטרים מהראשונה, והילדים בעגלת המסתור פורצים בקריאות שמחה.

בעוד שבאור יום, חיות הבר באזור תברחנה למרחקים ברגע שיבחינו בנוכחות אנושית ליד שטחי המחייה שלהן, במרוצת השנים הן התרגלו לנוכחות כלים חקלאיים שנעים ללא הרף בין השדות. היתרון הגדול הוא שעגלת המסתור הופכת את בני האדם לסוכנים חשאיים, כשהם נגררים בקצב איטי מאחורי הטרקטור ויכולים לצפות בחיות ללא הפרעה.

חתול מסתורי וצמד דוגמנים זהובים 

הזרקורים נעים במהירות לאורך התוואי, בעוד שסטיב מחפש חיות קרובות לשביל העפר, יערה סורקת את השטח ומחכה להחזרי אור מעיני החיות. משפחה של סיקסקים מופיעה לצידנו. שני אפרוחים קטנים ותזזיתיים ממהרים לגשת אל הוריהם בחשש.

לאחר אין ספור אזהרות קולניות, הסיקסקים שמחפשים מזון באדמה מחליטים להיעלם בסבך הצמחייה. למרות שהסיקסק לא זכה בתחרות הציפור הלאומית, הטוקסידו השחור-לבן שעוטף את גופו מעניק לו מעמד של כוכב הוליוודי בקרב יושבי עגלת המסתור. "אבא, אפשר לקחת אחד הביתה?", תוהה זאטוט בן ארבע.

תצפית קצרה על עדר של תאו שהגיעו לחפש מזון ליד הגדר גורמת לנוכחים בעגלת המסתור לדיונים קולינריים על איכות בשרם. מעניין שקודם איש לא דיבר על סיקסק ממולא באורז. מה יש לו לתאו שפותח לאנשים את התיאבון?

לאחר נסיעה שקטה, אחד מהנוסעים מבחין בתנועה חשודה בין העצים. "תראו, חתול ביצות!", קוראת יערה ומכוונת את הזרקור לעבר גזע עץ. "על פי התצפיות האחרונות שלנו באזור, אנחנו יודעים שיש כאן אמא ושני גורים", היא מסבירה.

ראש פרוותי קטן מבצבץ לרגע ואליו מתחבר גוף שעיר שמזנק מגובה של כשני מטר על האדמה. חתול ביצות צעיר נוחת בשלום על האדמה ומותיר את הצופים עם זנב ארוך שנעלם בין הצמחייה העבותה. הצופים בעגלה מפצירים להישאר במקום לעוד מספר דקות, בתקווה לצפות במשפחה כולה, אך החתולים כבר התרחקו והטרקטור מגרגר קדימה.

תן זהוב צעיר‏ (צילום: ארז ארליכמן)

1

2

3

4

5

6

7

בהמשך הדרך החשוכה, חיכתה הפתעה משמחת על ערימת חציר. תן זהוב צעיר הפך את הערימה לעמדת תצפית על הנעשה סביבו. בעגלת המסתור כמעט ופתחו בקבוקי יין מרוב התרגשות, אך יערה מאיצה בנוכחים לשמור על שקט. "הסיור היום הוא בסימן גורים, כנראה", היא צוחקת. אחיו הצעיר והסקרן של התן הצטרף לחגיגה, והחל מתקרב לעבר העגלה. "איזה עיניים יפות", אומרת אחת הילדות. "תראו! הוא תפס משהו בשיחים!".

ארוחה פריכה וקופצנית התגלתה לעיני התן, שעדיין מתרגל את יכולות הציד שלו. שפירית אדומה ניסתה לברוח, אך התן תפס אותה בפיו והחל משחק איתה במשחקי תופסת עד שנפחה את נשמתה וכנפייה נקרעו ממנה. גילם הצעיר של התנים וסקרנותם הגדולה הותירה אותם לצידנו במשך דקות ארוכות, עד שהחליטו להיעלם באפלה.

לקראת סיום הסיור, אנחנו מחלצים עצמות ויורדים לטיול קצר ברגל. הדובדבן האמיתי חיכה לנו בסבלנות בסוף השביל. לצד שורת עצים עבותה עמדה לה בגאון תיבת קינון של תנשמת ובתיאום מושלם הופיעה לפתע "רוח רפאים לבנה" עם כנפיים מספר מטרים מעלינו, מותירה את הנוכחים עם חיוכים גדולים. שעתיים של נסיעה וחיטוט בין מקומות המחייה של חיות הבר, האזנה לקולותיהם במים ולצד הדרך בהחלט השכיחו את המציאות שמחכה לה מחוץ לשערי האגמון.