אפשר ללמוד ולטפח משמעת זוגית של חשבון נפש
בזוגיות טובה, היכולת להתבונן על הקשר מהצד, להבין כיצד אנו משפיעים זה על זה, היא חלק חשוב מהמשענת התומכת במערכת. וה"תחקיר" הוא אחד הכלים החשובים לחזק את היכולת להיות משענת אחד עבור השניה. זוגיות מתחקרת
חשבון הנפש של ימי תשרי משרים אוירה של הרהור ובחינה עצמית. זהו בדיוק הלך הרוח המומלץ לכל ימי השנה, כשמדובר בקשר שלנו עם יקירנו, ובמיוחד בקשר הזוגי. אם זו זוגיות טרייה, שזה עתה החלה, ואם בקשר ותיק שנדמה כי אנו יודעים אותו לפרטיו. תמיד יש מקום לעוד התבוננות ועוד בדיקה.
באירגונים מעשיים, איכות האירגון וההתנהלותו נגזרת לא מעט מהיכולת לתחקר – להתבונן באירועים שקרו, במיוחד האירועים השליליים, ולהפיק מהם לקח ותובנה למען ההתקדמות והשיפור.
בקשר הזוגי, יש אינספור אירועים שראויים לתחקיר, אבל הבעיה היא בקושי של המשתתפים להכיר בחלקם ולקבל אחריות לתרומתם האישית לבעיה. בזוגיות, הניסיון להפיק לקחים ממריבה או אי הבנה עלול להיראות כך:
- היא והוא, הגיעו למריבה, כשהתוכן כלל לא משנה. התחקיר נועד להבין את התקשורת ומדוע הם פגעו ונפגעו.
היא: בוא נדבר, ננסה להבין מה קרה.
הוא: בסדר, זה מאוד חשוב שלא נריב שוב שלושה ימים, זה היה מתיש.
היא: אני נפגעתי כשאמרת לי....
הוא: את נפגעת? את??? הרי את התקפת אותי והעלבת אותי כשאמרת...
היא: אני העלבתי אותך?! אתה לא נורמלי. אני בסך הכל ניסיתי לבקש...
הוא: באמת, זה נקרא אצלך לבקש? את השתוללת והיית היסטרית
היא: אם אני היסטרית אז אתה רובוט, הולך לחדר ועוזב אותי באמצע השיחה...
וכן הלאה וכן הלאה. מי לא מכיר את ההתדרדרות המהירה: שבע שורות של תסריט ידוע מראש שהעיקר בו, אם מתבוננים בטקסט, הוא חוסר היכולת של שני המשתתפים לעצור, להקשיב לזולתם, לקבל את העובדה ששניהם תרמו למריבה, לעלבון לכעס.
בקשר הזוגי אנו רשאים להיות ילדים
שני בני הזוג יכולים לקבל ביקורת כשהם בשיחה עם המנהל או במהלך ישיבת צוות. שניהם, כמו רבים מאיתנו, היו בצבא ולמדו את המושג "הפקת לקחים", ויודעים כמה חשוב לשמוע ביקורת ולהשתמש בה כדי לשפר התנהגות ותיפקוד.
אז מדוע בקשר המשמעותי מכולם, זה כל כך קשה? הסבר פסיכולוגי מקובל קשור כמובן לילדות. הקשר הזוגי נתפס אצלנו, באופן לא מודע, כמרחב בו אנו רשאים להיות ילדים. קשר שבו אמורים לטפל בנו, לדאוג לרווחתנו, ולא מערכת יחסים שאנו אחראים לתקינותה.
עוד מבט:
חוזקם של הנישואים בא מהדברים הקטנים בחיים
לורי אסס
כשקוראים ביוגרפיות של צדיקים, לומדים שהצטברותם של המעשים הקטנים שעושה כל אחד ואחד מאיתנו, היא זאת שהופכת את האדם לגדול ובלתי נשכח. כך גם בזוגיות
אם בן או בת הזוג פועל בשונה מהציפיות שלנו, מוּנע מהאינטרס שלו, המנוגד לשלנו, אנו חווים פגיעה עצומה ולעתים גם חרדה וזעם. כשאנו נדרשים לזוז מתפקידנו כילד/ה, החמוד שהשני אמור להבין אותנו ולדאוג לנו, אנו מתקוממים ומתנגדים לכך בתוקף. לקחת אחריות, לבדוק מה החלק שלי בבלאגן, פירושו להכיר בכך שבקשר הזה אני לא רק הילד/ה, אלא גם המבוגר האחראי. וזה לא צעד פשוט.
אנשים רבים, במהלך טיפול או בשיחה יומיומית, מדברים על הקשר הזוגי בערגה, כמקום שבו אמורים "להניח את הראש". כר למנוחה, שבו אנו מרפים ממאבקי היומיום, מסירים מעצמנו את עול האחריות ונשענים באנחת רווחה. כאשר שניים שואפים להישען, בו זמנית, מי יהווה המשענת?
חשבון הנפש יכול להיות תהליך יומיומי
בזוגיות טובה, היכולת להתבונן על הקשר מהצד, להבין כיצד אנו משפיעים זה על זה, היא חלק חשוב מהמשענת התומכת במערכת. וה"תחקיר" הוא אחד הכלים החשובים לחזק את היכולת להיות משענת אחד עבור השניה. אז איך נראה דיאלוג מתחקר:
היא: אנחנו צריכים לדבר, המריבה האחרונה היתה מאוד קשה וכואבת.
הוא: כן, הייתי רוצה להבין איך זה מתדרדר ככה, למה אנחנו מגיעים לצעקות.
היא: אני אסביר לך מה הרגשתי ומה פגע בי.
הוא: בסדר, אני אקשיב, ואחשוב על מה שאת אומרת, ואחר כך אגיד את הצד שלי.
היא: פגע בי כשאתה הפסקת אותי באמצע הדברים והלכת לחדר, הרגשתי שאתה נוטש אותי ושלא אכפת לך בכלל.
הוא: באמת? אני מבין. למעשה, אני הלכתי לחדר כי לא רציתי להתנפל ולצעוק, ניסיתי לשלוט בעצמי.
היא: אה, אני מבינה. אבל באותו רגע זה פגע בי. אולי תנסה למצוא משהו אחר לעשות כדי לשלוט בעצמך כשאתה מתעצבן?
הוא: בסדר, וגם אני נפגעתי. או יותר נכון, נבהלתי. כשאת בוכה וצועקת, אני משתגע מזה. אני מרגיש שעשיתי לך משהו איום ונורא ואני לא מבין איך לתקן את זה. אני מרגיש נורא כשאת בוכה. זה כמו להיות ילד קטן, חסר אונים...
היא: אתה לא צריך להיבהל מזה, אתה יודע שאני בוכה בקלות, זה סתם רגש שמשתחרר. אם היית מחבק אותי, הכל היה נרגע.
הוא: את בטוחה? זה כל מה שהיה צריך, לחבק אותך?
היא: זה היה מאוד מרגיע. ומה אתה היית צריך כדי לא להתעצבן ככה?
הוא: אולי, כשאת בוכה, את יכולה לתת לי איזה סימן שאת בסדר, שהעולם לא נחרב..
היא: בסדר גמור, אני אנפנף ככה עם היד שתבין, שאני בוכה ותיכף זה יירגע ונמשיך לדבר רגיל.
דמיוני? לא בהכרח. אפשר ללמוד ולטפח משמעת זוגית של חשבון נפש, לייצר מרחב לדיאלוג שבו כל אחד באמת מקשיב לשני, מנסה להבין את הרגשות והצרכים של האחר, ולשפר את ההבנה בכל יום מעט יותר.
חשבון הנפש יכול להיות תהליך יומיומי, ולא אירוע דרמטי של פעם בשנה, וללוות אותנו כידיד שומר ומגן מפני הצדדים הילדותיים והקפריזיים שבתוכנו. אם נשאל את עצמנו פעם ביום – מה עשיתי היום כדי לשמח את בן/בת זוגי? ומה עשיתי שפגע בו/בה? מובטח לנו שבשורה התחתונה של החשבון יהיה רווח גדול לשני הצדדים.
מומלצים
