המשך יבוא?
"מתי כבר יהיו חדשות טובות" של קייט אטקינסון הוא ספר שמעורר תחושה של נסיעה ברכבת בתוף נוף אנגלי, אבל אין בו כמעט מתח, ומאוד הגיוני שאטקינסון פשוט מכינה לו ספר המשך
"מתי כבר יהיו חדשות טובות" של קייט אטקינסון הוא ספר מוזר. מצד אחד הוא ספר מתח: יש רציחות, יש פושעים, יש שוטרים, יש תעלומות, ויש המלצה חמה לקרוא שכתב הרלן קובן ומופיעה על גב הספר. מצד שני, מדובר בספר איטי עם מעט התרחשויות. 336 עמודים ואת עלילת המתח האמיתית אפשר לכווץ לפיסקה אחת.
צפו לספר המשך. קייט אטקינסון (צילום: פיטר רוס)
העלילה של הספר ממוקמת באדינבורו, סקוטלנד, ומככבות בה בעיקר נשים. אדינבורו של אטקינסון היא מקום שכל אדם שפוי היה רוצה לחיות בו: בתים עתיקים, פארקים, גבעות ירוקות וכו'. והנשים של אטקינסון - קורבנות ושורדות, ניצולות ונוקמות - נשים שכל אחת היתה שמחה להיות חברה שלהן.
במוקד נמצאת ד"ר האנטר הרופאה, ניצולה בודדה מטבח אכזרי, נשואה לגבר קצת עצלן, אבל חתיך ומלא קסם אישי, ואמא לתינוק מקסים. לידה יש את רג'י הנערה היתומה, חריפה שכל ורבת תושייה, שלמרות חיים קשים רצופי כאב ואכזבות לא איבדה את שמחת החיים. וכן את רב פקד בילוש לואיז מונרו, שמקללת ושותה והורסת ארוחות משפחתיות, וחולמת על גבר שהוא לא בעלה החדש, פטריק הרופא האלמן.
אל מול גלריית הנשים המרשימה אטקינסון מצעידה קבוצת גברים חדלי אישים, לא-יוצלחים (גם המצליחים שבהם), הכלאה של פושעים פשוטים ודובים חסרי מזל. אפילו הכוכב של הספר, הבלש ג'קסון ברודי (שכיכב בעבר אצל אטקינסון בספרה "מקרים אבודים"), מסתפק בלדפוק נוכחות במקומות הנכונים, תוך שהוא מקפיד לא לפתור שום תעלומה, לא לפצח שום סוד. בעצם עיקר תרומתו לעלילה היא בשתיקתו, ובאישוש הסברה הלא נורא מפתיעה שאם אתה גבר בגיל העמידה, ואשתך החדשה צעירה, יפה ומצליחה עשרות מונים ממך - הדאגה שאתה מרגיש מוצדקת.
אטקינסון כותבת נהדר. היא עושה זאת בתנופה, בשנינה ובחן. הדמויות שלה מלאות, עשירות ומנומקות. היא אלופה בפרטים הקטנים, רוקמת חיים עשירים מאנקדוטות קטנות.
הקריאה בספר מזכירה נסיעה נינוחה ברכבת בנוף האנגלי הקסום, בין גבעות עגולות, נחלים זורמים ושדות
פרוסים לחלקות מטופחות היטב, כשהאוויר קריר והריאות טובה והעולם מכוסה טל, והוא חד ורך גם יחד, והמדריכה פוסעת בנחת בין הכיסאות, מדברת, מספרת, מתארת, כל גבעה וגבעה, נחל, שדה, עץ, סוטה בכל שביל אפשרי, לא ממהרת להגיע לשום מקום.
כך, בעצלתיים נעימים, מזדחל הספר לסופו. חלק מהתעלומות נפתרות (לאן נעלמה ד"ר האנטר למשל, או מי מתנכל לבית של רג'י). חלק מהדמויות משפרות את חייהן ומוצאות סוג של שלווה. אחרות לא. לואיז מונרו עדיין תקועה בנישואים עם בעל נהדר שהיא לא אוהבת. היחסים בינה לבין הבלש ברודי לא התקדמו הרבה. מה שלדעתי מבטיח ספר נוסף עם הגיבורים האלה. אטקינסון היא סופרת עם סבלנות. יש לה זמן והיא לוקחת אותו לרוחב. גם מה שלא נפתר עכשיו עוד יכול להיפתר בעתיד.
"מתי כבר יהיו חדשות טובות"/ קייט אטקינסון, הוצאת עברית, מאנגלית: עפרה אביגד, 335 עמ'
לכל כתבות המדור לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
