שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    קחי לך אמן פיתוי, הוא יודע מה עושה לך טוב

    במשחק החיזור, נשים נתפשות כבעלות מעמד גבוה יותר. הגברים הם אלו שצריכים לחזר, והאשה יושבת במגדל השן ופוסלת אותם (או לפחות, כך מרגישים גברים רבים). לקראת ועידת פיתוי בינלאומית בלאס וגאס, בעד התמקצעות

    היום כבר קשה להתעלם מזה: כתבות בעיתונים, תוכניות רדיו, בחורים שמתחילים עם בחורות בפאבים עם משפטים מצחיקים ומוזרים להפליא, ובאחרונה גם ידיעה על ליווי צמוד של מדריך בדייט. ממש מתחת לאפינו צמחו מגוון סדנאות וקורסים שמטרתם אחת: ללמד גברים איך להצליח עם נשים. קראתי את הידיעה על המדריך הצמוד, ועוד בטרם דפדפתי לעבר הטוקבקים יכולתי כבר לנחש מה יהיו התגובות. לאחר שסיימנו לאחל למודרך שיישאר עם איבר מסויים ביד, ולמדריך שתתחשמל לו האוזן, בואו נבדוק את זה שוב, הפעם בלי היסטריה, ואם אפשר, עם קצת אמפתיה.

     

    אומנות הפיתוי קיימת בעולם כנראה מאז שהאדם הקדמון שאל את הקדמונית אם היא רוצה לעלות אליו למערה לראות את הנמר החדש שהוא צד (מעניין אם "יש לך אש" היה אז ביטוי מקובל), אבל המיסוד שלה התרחש רק בתחילת שנות ה-2000. הראשון שעשה את זה היה קוסם קנדי בשם אריק וון מרקוביק, או בשמו המוכר יותר, "מיסטרי". אותו מיסטרי גילה, שמעניין אותו יותר לבדר נשים בפאבים מאשר את הקהל בהופעותיו... הוא בחן במשך זמן רב אינטראקציות שונות עם נשים, גילה מה עובד יותר ומה פחות, ואז פרסם ספר בשם "שיטת מיסטרי", שהפך תוך זמן קצר להצלחה מסחררת, בנוסף לסדנאות.

     

    "אמן פיתוי" הוא ביטוי קצת מוזר, לטעמי. מיד עולה במוחי תמונה של צייר או פסל מיוסר, שמחזיק איזו פילגש בסטודיו-מרתף שלו. לדעתי, הביטוי חוטא להגדרה האמיתית של העוסקים בתחום. אני מעדיפה לקרוא להם "מומחים בתקשורת בין-מינית". באנגלית קוראים להם Pickup Artists, עוד הגדרה לא מדויקת, משום שאומנות הפיתוי אינה מסתפקת בלימוד פיק-אפ בלבד. למעשה, מדובר בהשקפת עולם כללית יותר. הצורך באומנות הפיתוי נובע, לדברי מייסדיה, מהתרבות המודרנית, הגורמת להאדרת נשים על חשבון הגברים ויצירת אמונות שגויות לגבי יחסי גברים-נשים. למה הכוונה? במשחק החיזור, נשים נתפשות כבעלות מעמד גבוה יותר – הגברים הם אלו שצריכים לרדוף, לחזר, להשיג, והאשה יושבת במגדל השן שלה ופוסלת אותם אחד אחד (המציאות שונה מאוד מהתיאור הזה, אבל הרבה גברים מרגישים כך). בנוסף, הפרסומות שכולנו צופים בהן (שנוצרו ע"י בעלי אינטרסים כלכליים למיניהם) מוכרות לנו תדמית של "הגבר המצליח", התלויה כולה בגורמים חיצוניים (חתיך, עשיר, בעל רכב או לבוש מסוים), תדמית שאינה עומדת במבחן המציאות. תוסיפו לזה את ההטפה לגברים המודרניים להיות "נחמדים ורגישים", שמתפרשת לעיתים באופן מוטעה כקריאה לביטול עצמי, ותקבלו הרבה גברים חסרי אונים, שאינם מצליחים עם נשים וגם לא מבינים למה.

     

    שימו לב לניסוח: לספק את הצרכים של הבחורה

    יישום התיאוריה מורכב בהרבה, והשפע המוצע בשוק מבלבל, אבל העיקרון בכל המקומות דומה: להבין מהם הצרכים (הפיזיים והרגשיים) של בחורה, לדעת לספק לה אותם, ולהיפטר מאמונות לגבי עצמך המגבילות אותך ("אני לא מסוגל לגשת לבחורה בפאב") ובאופן כללי ("בחורות יפות יוצאות רק עם עשירים").

     

    שימו לב לניסוח: לספק את הצרכים של הבחורה. זה חוזר בכל מקום שבו בדקתי. לא איך להכניס את הבחורה למיטה בתוך 30 שניות, לא איך לצאת גבר-גבר, לא איך לעבוד עליה. המסר המרכזי הוא שגבר שמצליח עם נשים הוא זה שמבין מה האישה צריכה ויודע לתת לה את זה. בנות – כמה פעמים התלוננתן שגברים לא מבינים אתכן? שהם לא יודעים איך להתנהג? ש"הבחורים הטובים" אף פעם לא מתחילים איתכן? ואם יש אנשים שיודעים ללמד גברים איך להבין אותנו טוב יותר, האם עלינו להתנגד להם, או דווקא לקבל אותם בזרועות פתוחות?

     

    למה בעצם הרבה נשים נרתעות מעצם קיומה של אומנות הפיתוי? סקר קצר ובלתי מדעי בעליל שנערך בין חברותיי הניב שתי תשובות עיקריות:

     

    חלק מהבנות נרתעות מכך שהגבר למד באופן מסודר איך להצליח עם נשים. זה נשמע להן מאולץ, הן טוענות ש"זה צריך לבוא טבעי" וש"פשוט יהיה עצמו ואז זה יסתדר הכי טוב".

     

    יש לי שתי תשובות לטיעון הזה: קודם כל, אותן בנות לא מקיימות אותו בעצמן. אם הכל "צריך לבוא טבעי", אדרבה, רדו נא מהעקבים, הסירו את האיפור ואת חזיות הפוש-אפ, השאירו את כל שיער הגוף עליכן, ואת שיער הראש בצבע המקורי שלו, ובוודאי אל תנתחו את האף, את החזה או כל איבר אחר בגופכן. כמה בנות עונות להגדרה הזו? מיעוט שבמיעוט. ולמה? כי נשים מבינות מה מושך גברים, והן דואגות לספק להם את זה. ואם לנו מותר, למה לגברים אסור להשתמש באמצעים שיעלו את סיכויי ההצלחה שלהם עם נשים?

     

    קראתי הגדרה שמאוד אהבתי לאומנות הפיתוי: "איפור מנטלי". כן, גברים לומדים להבליט את הצדדים החזקים שלהם, ולהוציא מעצמם את המקסימום. אין בזה שום דבר רע.

     

    שנית, יש לי בעיה עם המושג "תהיה עצמך", משום ש"עצמך" זה מושג שמשתנה ומתפתח לאורך החיים. ואם "עצמך" עכשיו (נניח, גבר ביישן) לא מספק אותך, למה לא לעשות שינוי ולהיות מאושר יותר עם "עצמך" החדש? למה זו בושה ללמוד, או לבקש עזרה? זה מזכיר לי את ההתייחסות להורוּת לפני כמה עשורים: טענו שאמהות חשות אהבה מיידית לתינוק שלהן, שהאם מפתחת "באופן טבעי" אינסטינקטים לטיפול בילדים ושילדים זה שמחה, ואוי למי שאמר אחרת. הטאבו הזה כבר נשבר, אנשים כבר לא מתביישים להגיד שקשה להם, או שהם לא יודעים מה לעשות. אנשים קונים ספרי הדרכה בנושא הורות ואף לוקחים קורסים, ואף אחד לא חושב שהם הורים פחות טובים בגלל שהם טרחו ללמוד את הנושא ולא חיכו שזה "יבוא טבעי". אני מאמינה שבעוד שנים לא רבות, זו כבר לא תהיה בושה לומר שאתה מקבל הדרכה בנושא הצלחה עם נשים.

     

    הבנות מפחדות שאומנות הפיתוי תשמש כ"נשק" נגדן

    הטענה השנייה שעלתה היא פחד מאובדן שליטה. אם אומנות הפיתוי אכן כל כך מוצלחת, הבנות מפחדות שהיא תשמש כ"נשק" נגדן, והן ייגררו לתוך יחסים (קצרים או ארוכים) עם מישהו שלא מתאים להן, רק מפני שהוא השתמש בטכניקות פיתוי. יש ביטוי שחוזר על עצמו באומנות הפיתוי: "משיכה היא לא דבר נשלט". כלומר, גם אם הבחורה לא נמשכה אליך בהתחלה, אתה יכול בעזרת התנהגות נכונה ליצור משיכה. האם זה צריך להפחיד אותנו, הנשים? לדעתי, לא ממש.

     

    אומני פיתוי הם לא מכשפים ולא קוסמים, אף אחד מהם לא מחביא כדור בדולח בכיס, שגורם לכל הנשים לעשות כרצונו. הם בסך הכל מאמצים דרכי התנהגות שגורמות לנשים להימשך אליהם. ונניח שנוצרה משיכה, אז מה? גם אם המשיכה אינה נשלטת, מה שאנחנו בוחרות לעשות איתה הוא בהחלט נשלט. אני מאמינה שלנשים יש היגיון בריא, והן יודעות להשתמש בו. בסך הכל, הרבה יותר נעים לנו כשהגבר שמתחיל איתנו גם מצחיק אותנו, ומסקרן אותנו, וגורם לנו להתרגש. ואם אנחנו חושבות שמישהו לא מתאים לנו או מבקש מאיתנו דברים שלא מתאימים לנו – משיכה או לא, אנחנו לא צריכות להיות שם.

     

    אי אפשר שלא להתייחס גם לנושא ההטרדות המיניות. לאחר שבדקתי מקרוב את הנושא, אני יכולה להגיד בלב שלם שהטענה כי אומנות הפיתוי מעודדת הטרדות מיניות היא שטות מוחלטת. להפך, הרבה מדרכי ההתנהגות שאומנות הפיתוי דוגלת בהן נועדו למנוע הטרדות מיניות. אני בטוחה שיש מיעוט שמסתובב ומטריד נשים בשם "אומנות הפיתוי", אבל זה רק מעיד שהם לא הפנימו כלל את המסר. יש גם אנשים שעושים מעשי זוועות "בשם הדת", האם בגללם עלינו להשמיץ את כל הדתיים?

     

    ולסיום, השאלה המתבקשת: אילו הייתי פוגשת בחור שעבר קורס כזה, האם הייתי יוצאת איתו? בואו נבדוק מה אני יודעת עליו: אני יודעת שהוא אדם שלא טומן את ראשו בחול, ואם יש לו בעיה הוא מחפש לה פתרונות. אני יודעת שהוא לא מפחד יותר מדי מ"מה יגידו", אלא עושה מה שנראה לו נכון ומה שהוא חושב שיקדם אותו. אני יודעת שהוא מוכן לעבוד קשה כדי להשיג את מה שהוא רוצה. ואני משערת שהוא יודע טוב יותר מהגבר הממוצע איך לספק את הצרכים שלי (בתקווה שהוא הקשיב בשיעורים...). לא רק שהייתי מוכנה לצאת איתו, זה אפילו היה מוסיף לו נקודות.

     

    בנות, צאו עם הגברים האלה, נראה לי שאתן תהנו יותר, וגם הם.

     

    האימייל של אליס

     

    • מאמרים וטורים אישיים על פיתוי

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "איפור מנטלי" בפעולה
    צילום: index open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים