ברוכים הבאים לצפון
לא רק לארס פון טרייר, אנג לי וטקאשי קיטאנו: פסטיבל חיפה מציע השנה לא מעט סרטים מרגשים ומסקרנים של במאים פחות מוכרים. שמוליק דובדבני ממליץ על שבעה מהם
פסטיבל הסרטים בחיפה חוגג השנה חצי יובל להיווסדו, ושוב תהפוך רחבת האודיטוריום שעל הכרמל לכוורת הומה של חובבי קולנוע.
פה יחלוף על פניהם אורח הכבוד, השחקן המיתולוגי של הסבנטיז, אליוט גולד (“מ.א.ש", “שלום לנצח"), שם יצוץ הבמאי הרומני המוביל קורנליו פורומבויו שיביא אל הפסטיבל את סרטו עטור השבחים מקאן, "משטרה, שם תואר", ובאולמות עצמם ירצדו סרטיהם החדשים של מרקו בלוקיו, ז'אק ריווט, פרנסואה אוזון, טקאשי קיטאנו ולארס פון טרייר, ש"אנטי-כרייסט" הפרובוקטיבי בבימויו הסעיר השנה את באי פסטיבל קאן, וזיכה את שרלוט גיינסבורג בפרס השחקנית הטובה.
כתמיד, גם תחרות ישראלית ענפה ומעוררת סקרנות, שכוללת את "בנא" של ניב קליינר, "היו לילות" של רוני ניניו, סרט הבובות באורך מלא “9.99$”, לפי תסריט של אתגר קרת, ו“ציון ואחיו" של ערן מירב, וזוהי רשימה חלקית בלבד. מבין סרטי הפסטיבל שנשלחו לעיון מוקדם, הנה כמה מומלצים, רובם ככולם מבית היוצר של במאים ששמותיהם לא אמורים להגיד לכם דבר.
פארק ויה
סרט הביכורים של אנריקה ריברו המכסיקני נפתח בשוט של ג'וק נמעך, המשמש מטאפורה לכל מה שבא אחר כך. סיפור קטן על איש עגום ולא צעיר שעובד מזה שלושה עשורים כמשרתהּ של אישה אמידה, ומה שקורה כאשר גבירתו מחליטה למכור את הבית הגדול שבו היא כבר אינה מתגוררת.
"פארק ויה". הכל מתחיל מג'וק
כוחו של הסרט במעקב אחר ההתנהלות האיטית והחוזרת-על-עצמה של אחזקת הווילה, שבה הגיבור הוא מעין אסיר מרצון, מנותק כמעט לחלוטין מהעולם שבחוץ, ושהדמות היחידה בחייו, למעט הגברת שמבקרת פה ושם, היא זונה. זוהי יצירה מינימליסטית, שבוחנת בין השאר את מהות המושג "בית", ונחתמת בסוף מפתיע. זוכה פרס "ברדלס הזהב" בפסטיבל לוקרנו.
להתראות סולו
עוד יצירה קטנה ואינטימית שביים והשתתף בכתיבתה ראמין בהראני, אחד מבמאי האינדי האמריקנים המוערכים ביותר כיום ( "איש דוחף עגלה", “Chop Shop”). כבקודמו בסקירה זו, לא הרבה קורה פה, בסרט שעניינו נהג מונית סנגלי המתגורר בצפון קרוליינה וחולם להיות דייל, שאוסף אל מכוניתו גבר דרומי קשיש ועצבני השוכר אותו לנסיעה אל פסגת הר.
"להתראות סולו". מהסרטים הטובים בפסטיבל
כמו צמד סרטיו הקודמים, גם עבודתו השלישית של בהראני, אמריקאי ממוצא איראני, עוסקת בבדידות קיומית, שהגבר האחד מתמודד מולה בעזרת קסם אישי, בעוד האחר נעטף בסודותיו ושתיקתו. מה שנדמה על פניו כפרפרזה על "הנהג של מיס דייזי" הולך ומתגלה כסרט על חסד וחמלה, שגם אם אין בהם כדי להציל אדם מהגורל שקבע לעצמו, עדיין ביכולתם להעניק לו גאולה. הופעה נפלאה של סוליימן סיי סבאנה ורד ווסט כשני ההפכים במונית. מהסרטים הטובים בפסטיבל.
הגיהנום של אנרי-ז'ורז' קלוזו
הסיפור שמאחורי הפקת סרטו שמעולם לא הושלם של הבמאי הצרפתי הדגול (סרטו מ-1955, “בנות השטן”, יוקרן אף הוא בפסטיבל), שב-1963 פנה ליצירת מותחן פסיכולוגי מהפכני, “הגיהנום" שמו, בכיכובם של רומי שניידר וסרז' רג'יאני, שגיבורו הוא בעל בית מלון המפתח קנאה פתולוגית לאשתו.
"הגיהנום של אנרי-ז'ורז' קלוזו". מסמך תיעודי מרתק
סרטם התיעודי המעניין בעל כפל המשמעות בכותרת של היסטוריון הקולנוע סרז' ברומברג ורוקסנדרה מדריאה מעלה הקבלה מרתקת בין קלוזו לבין גיבורו האובססיבי, וכולל ראיונות עם אנשי הצוות שהקיפו אותו, המחזה של סצינות, וכן קטעים נדירים, חלקם מדהימים ממש, מחומר הגלם שצולם שיש בהם כדי להעיד על חדשנותו הצורנית של הסרט המתוכנן. ב-1994 נטל קלוד שברול את התסריט המקורי ועיבד אותו לסרטו “אישה גיהנום” שבתבונה רבה משובץ אף הוא בפסטיבל.
ברונסון
ביוגרפיה קולנועית לא שגרתית של הפושע האלים והמסוכן ביותר היושב כיום בכלא הבריטי. מייקל פיטרסון המכונה "צ'רלס ברונסון" בילה 34 מ-56 שנות חייו מאחורי סורג ובריח, 30 מהן בבידוד מוחלט. עם זאת, בעשור האחרון התמתן, והוא משקיע את זמנו בעיקר ביצירת חפצי אמנות ובכתיבת שירה.
"ברונסון". בית הסוהר כאולם תיאטרון
סרטו של הבמאי הדני ניקולס וינדינג ראפן, יוצר הטרילוגיה המוערכת "Pusher”, מושפע באסתטיקה המבריקה שלו מ"תפוז מכני" ומעצב את גיבורו (בביצועו הווירטואוזי של טום הרדי גלוח הראש ובעל שפם הרס”ר) כשילוב מרתק בין אלכס דה לארג' והדמות שגילם ג'ואל גריי בסרט "קברט". על הפושע כשחקן צמא להערצה ועל בית הסוהר כאולם התאטרון. לא עמוק, אבל מרשים וסוחף.
המורדים הצעירים / רוק'נ'רול תוצרת הונגריה
המשותף לצמד הסרטים הנ"ל, מרוסיה והונגריה בהתאמה, הוא היותם מיוזיקלס העוסקים בהשפעת התרבות והאפנה האמריקניות על צעירים מזרח אירופים בתקופה הפוסט-סטליניסטית. הסרט הראשון, מעין גרסה רוסית של "שיער" – צבעונית, ססגונית ואנרגטית – מגולל את סיפורו של צעיר קומוניסט ביישן המתוודע לעולמם הפרוע של הנון-קונפורמיסטים שבכותרת, ולומד לנגן בסקסופון בתקופה שבה ג'אז הוא אויב העם.
סרטו של ואלרי טודורובסקי, שנבחר כסרט הרוסי המצטיין לשנת 2008, משקיף אל רוסיה של 1955 בדרך סלחנית וסנטימנטלית, אולי מדי. אך הוא מספק בידור נוסטלגי למי שחוו את הזמנים ההם, וקוריוז מהנה לכל השאר.
"רוק'נ'רול תוצרת הונגריה". ה"גריז" של ארץ הפפריקה
עמיתו ההונגרי הוא בדיוק ההיפך מהתוצרת הקולנועית הפסימית והקודרת שאנו מורגלים לה מארץ הפפריקה. ואם "מורדים" הוא "שיער" של ימי המשטר הקומוניסטי, “רוק'נ'רול" הוא "גריז" ו"היירספריי" של התקופה. מבוסס על מחזמר הונגרי
מצליח שנכתב בהשראת סיפור חייו של כוכב רוק מקומי, הסרט נפתח בחזרתם מאמריקה של תיכוניסט ומשפחתו.
אלא שהנער, המביא עמו את המוזיקה ורוחו התזזיתית והסוערת של ג'רי לי לואיס, מתקשה להסתגל למשמעת המפלגתית הנוקשה ולעולם הישן שמיוצגים בדמותו של עסקן מקומי, והעימות הגדול מגיע לשיאו, איך לא, בתחרות כישרונות צעירים. הסרט הסימפטי הזה, בבימויו של גרגלי פוניו המתארח בפסטיבל, היה השנה אחד הלהיטים הגדולים של הקולנוע ההונגרי.
חיילת קטנה
סרטה המצוין של הבמאית הדנית אנט ק. אולסן (“אי הבנות קטנות") מעמיד במרכזו גיבורה לא שגרתית – חיילת קשוחה וגברית למראה השבה מהמלחמה בעיראק. אביה שוכר אותה כנהגת בחברה שלו, אך להפתעתה היא מגלה שמדובר בכיסוי לעסק לגיטימי פחות – סחר בזונות.
"חיילת קטנה". גאולה ממניעים אנוכיים
בהדרגה, היא מפתחת קשר עם אחת מהן, זונה ניגרית המשמשת גם כמאהבת של האב, ומחליטה להציל אותה מגורלה. הסרט, שמהדהד בטון ובעלילה שלו את "נהג מונית" הקלאסי, מעצב דמויות מורכבות ומעניינות – הגיבורה שמחפשת לגאול את העולם ואת עצמה פועלת, אחרי הכל, ממניעים נרקיסיסטיים ואנוכיים – ויחסי אב-בת נבנים פה בדרכים לא צפויות. טרינה דירהולם נפלאה בתפקיד הראשי.
