רע לכם? חשבו על כסף
סדרת ניסויים מראה כי היזכרות בכסף מפיגה כאב, וכי אנשים רואים בכסף משאב חברתי שיסייע להם בהתמודדות עם הזולת. סִפרו שטרות וחוו זאת בעצמכם
מאת: ד"ר מרים דישון-ברקוביץ'
אנשים הם חיות חברתיות, ולא אחת הם תלויים זה בזה כמו גם בקבוצה שאליה הם שייכים, כדי לספק את צורכיהם ולהגשים את מטרותיהם. תלות הדדית זו מבוססת על הרצון להשתייך לקבוצה, מאחר שקבלה על-ידי הקבוצה חשובה להשגת אמצעים למחייה ולהישרדות.
דרך נוספת להגשים מטרות נשענת לא על פופולריות חברתית, אלא גם על העובדה שיש לך כסף. כסף יכול להוות תחליף לפופולריות בכך שהוא מאפשר לאנשים להשיג את מאוויהם ללא קשר למידת הפופולריות שלהם בחברה. מכאן שכסף הוא משאב חברתי.
כסף משרֶה הרגשה של ביטחון והרגשה שיש לך כוח להשפיע על המערכת החברתית. יתרה מכך: ממחקרים שונים עולה כי עצם הידיעה שעומדים לרשותך משאבים כספיים מפחיתה את הצורך שלך באישור חברתי מהזולת.
והנה, בסדרת ניסויים המתפרסמת בכתב-העת Psychological Science מעלים שיניואה צ'ו (Zhou), קתלין ווס (Vohs) ורוי באומייסטר (Baumeister) את השאלה האם גם עצם ההיזכרות בכסף (ולא השגתו בפועל) תביא לתחושה של עוצמה. ואם כן, האם דחייה חברתית תעורר כמיהה לכסף ומחשבות על הפסד כסף יעצימו את התחושות השליליות הנובעות מדחייה חברתית (מאחר שאדם חסר משאבים הופך לתלוי יותר בזולת)?
מי רוצה לשחק איתכם?
במחקרים קודמים נמצא כי דחייה חברתית הביאה לתגובות במוח הדומות לתגובות המוח לכאב פיזי. על בסיס ממצאים אלה בחנו צ'ו, ווס ובומייסטר את הסוגיה האם גם כאב פיזי (כמו דחייה חברתית) יגביר את הכמיהה לכסף? החוקרים מבססים השערה זו על כך שכסף מעורר, כאמור, תחושה של כוח ושל עוצמה.
מחקרים קודמים מצאו שתחושות של כוח ושל עוצמה מעלות את היכולת לסבול כאב. ייתכן שמחשבות על כך שיש לך כסף עשויות להפחית את תחושת הכאב הפיזי שנגרמת על-ידי גורם חיצוני. מחשבות על הוצאת כסף עלולות להגביר את תחושת הכאב הפיזי.
בניסוי הראשון נבחנה ההשערה הבאה: אם כסף הוא תחליף לקבלה חברתית, אזי דחייה חברתית תגביר את הכמיהה לכסף. בניסוי השתתפו 72 מבוגרים. בהגיעם למעבדת המחקר חולקו הנבדקים לרביעיות. במשך חמש דקות שוחחו המשתתפים זה עם זה כדי להכיר אחד את השני. לאחר מכן, הוכנס כל משתתף לחדר נפרד שם ציין עם מי מהמשתתפים ירצה לבצע מטלה זוגית.
הנסיין יצא מן החדר ושב כעבור זמן קצר. למחצית מן הנבדקים אמר הנסיין כי כל שאר המשתתפים בחרו שלא לעבוד עמם (מצב של דחייה חברתית), ולמחציתם נאמר כי כל שאר המשתתפים בחרו לעבוד עמם (מצב של פופולריות חברתית).
כמיהה לכסף נמדדה בשלושה אופנים: ראשית התבקשו הנבדקים לצייר מטבע. מחקרים קודמים הראו שככל שאנשים מציירים מטבעות גדולים יותר כך הם כמהים יותר לכסף. שנית, ניתנה למשתתפים רשימה של שבעה דברים מהנים (למשל: שמש זורחת, חוף ים, אביב), והם נשאלו על כמה מהם היו מוכנים לוותר לתמיד תמורת מיליון דולר. לבסוף, כשהנבדקים עמדו לצאת מהחדר עם סיום הניסוי, נכנס נסיין שני וביקש תרומות לבית יתומים.
מניתוח תוצאות הניסוי עולה כי בהשוואה לנבדקים פופולריים נבדקים שנדחו חברתית ציירו מטבעות גדולים יותר, הסכימו לוותר על יותר דברים נעימים בתמורה לכסף, ותרמו פחות כסף לצדקה. מכאן, שדחייה חברתית הגבירה את הכמיהה לכסף.
בניסוי השני נבחנה ההשערה שהיזכרות בכאב פיזי תעורר כמיהה לכסף, בדיוק כפי שעשתה הדחייה החברתית. בניסוי השתתפו 92 משתתפים. תחילה הם ביצעו מטלה של השלמת מילים קטועות. ללא ידיעתם, התבקשו מחציתם להשלים מילים נייטרליות (למשל, א_ _ירון), ומחציתם התבקשו להשלים הן מילים הקשורות לכאב (למשל, כו_ב) והן מילים נייטרליות.
לאחר מכן קיבל כל נבדק דף שעליו צוירו עשרה מטבעות בגדלים שונים. הוא התבקש לציין איזו תמונה מתאימה לגודל של מטבע אמיתי. לבסוף התבקש כל נבדק לציין עשרה דברים החשובים לו בחיים מלבד כסף, ולציין על מה מהם היה מוכן לוותר בתמורה למיליון דולר.
מניתוח תוצאות הניסוי מתברר כי בהשוואה לנבדקים שהתבקשו להשלים מילים נייטרליות, נבדקים שהתבקשו להשלים מילים הקשורות לכאב העריכו את המטבעות כגדולים יותר מאשר במציאות, והיו מוכנים להמיר יותר דברים יקרים להם בחיים תמורת כסף. מכאן שהמחשבה על כאב פיזי הגבירה את הכמיהה לכסף.
כואב אבל פחות
משני הניסויים הראשונים התברר, כאמור, שדחייה חברתית וכאב פיזי מגבירים את הכמיהה לכסף. אם אמנם כסף מהווה משאב חברתי ומעניק תחושה של עוצמה, אזי עצם המחשבה על אודות כסף אמורה להפחית תחושת סבל מבעיות, כולל מדחייה חברתית. מטרת הניסוי השלישי היתה לבחון סוגיה זו.
בניסוי השלישי השתתפו 84 משתתפים. עם בואם למעבדה הם התבקשו לבצע מטלה של זריזות ידיים. מחציתם התבקשו לספור שמונים שטרות של מאה דולר, ומחציתם התבקשו לספור שמונים חתיכות נייר בגודל של שטרות כסף. לאחר מכן שיחקו כל המשתתפים במשחק ממוחשב של מסירת כדור.
לכל משתתף נאמר כי הוא משחק מול שלושה משתתפים נוספים (למעשה, כל משתתף שיחק רק מול המחשב). בשלב הראשון של המשחק נמסר הכדור מספר שווה של פעמים לכל אחד מארבעת המשתתפים.
בשלב השני של המשחק, ללא ידיעתם, למחצית מן המשתתפים המשיך הכדור להימסר אותו מספר פעמים כמו לשאר השחקנים (קבוצת הקבלה החברתית), ואילו למחצית המשתתפים השנייה (משתתפי קבוצת הנידוי החברתי) לא נמסרו עוד כדורים. עם סיום המשחק מילאו המשתתפים שאלון שבו דירגו את המידה שבה חשו לחץ חברתי (למשל: "הרגשתי מוערך במשחק" או "הרגשתי מנודה").
מניתוח ממצאי הניסוי עולה כי משתתפים בקבוצת הנידוי החברתי חשו ביותר מצוקה מאשר משתתפים בקבוצת הקבלה החברתית. כמו כן, ספירת כסף הביאה לתחושה נמוכה יותר של עקה מאשר הביאה ספירת נייר, בייחוד בעבור חברי קבוצת הנידוי החברתי. מכאן, שכסף הביא להפחתה בתחושת הלחץ החברתי ושימר את הערך העצמי לנוכח הדחייה החברתית.
בניסוי הרביעי נבחנה השאלה האם ספירת כסף תביא להפחתה בכאב פיזי (כמו שהיא הפחיתה תחושה שלילית עקב דחייה חברתית בניסוי הקודם).
בניסוי זה השתתפו 96 משתתפים. כמו בניסוי השלישי, מחצית מהמשתתפים התבקשו לספור שטרות כסף, ומחציתם התבקשו לספור פיסות נייר. עם תום הספירה התבקשו המשתתפים לבצע מטלה הבודקת רגישות לכאב. מחצית מהנבדקים התבקשו לטבול את ידם במים חמים מאוד, עד כדי כאב, ומחציתם במים פושרים. לאחר מכן מילאו המשתתפים שאלון שבו דיווחו על מידת הכאב שחשו וכן על מצב רוחם.
מניתוח ממצאי הניסוי עולה כי נבדקים שספרו שטרות כסף דיווחו על כאב חזק פחות מאשר נבדקים שספרו פיסות נייר, במיוחד משתתפים שטבלו את ידם במים החמים. כמו כן, נבדקים שספרו שטרות כסף דיווחו כי הם חשים חזקים יותר מאשר דיווחם של הנבדקים שספרו פיסות נייר.
ההסבר שהחוקרים מציעים למכלול התוצאות הוא שאנשים מייחסים לכסף משמעות סימבולית של משאב חברתי, דבר המסייע להם בהתמודדות עם כאב חברתי כמו גם עם כאב פיזי. ואולם עשוי להיות הסבר חלופי לתוצאות הניסוי השלישי והרביעי. לפי הסבר זה, עצם העיסוק בכסף (או המחשבה עליו) היה הסחה מן הכאב. כדי לשלול הסבר זה יש לבחון מה תהיה ההשפעה של הפסד כסף. מחשבות על הפסד כסף אמורות להסיח את הדעת בדיוק כמו מחשבות על רווח של כסף, אולם המשמעות של הפסד לעומת רווח כסף היא, כמובן, הפוכה.
הסחת דעת או משאב חברתי?
אם אנשים אכן מייחסים משמעות סימבולית לכסף אזי אפשר לשער שמחשבה על אובדן כסף תגביר תחושות שליליות עקב דחייה חברתית. אולם, אם המחשבה על כסף היא רק הסחה אז יש לשער בדיוק את ההפך: מחשבה על אובדן כסף תפחית תחושות שליליות עקב דחייה חברתית.
בניסוי החמישי השתתפו 108 משתתפים. מחציתם התבקשו לדווח על ההוצאות הכספיות שהיו להם במשך החודש החולף, ואילו מחציתם התבקשו לכתוב על אודות מזג האוויר בחודש החולף. לאחר מכן שיחקו כל המשתתפים במשחק הכדור הממוחשב (כמו בניסוי השלישי). מחציתם חוו קבלה חברתית ומחציתם חוו דחייה חברתית.
התברר כי הנבדקים דיווחו על יותר תחושות עקה לאחר שכתבו על הוצאות כספיות מאשר לאחר כתיבה על מזג האוויר, במיוחד לאחר מצב שבו חוו המשתתפים דחייה חברתית. כלומר, עצם המחשבה על הוצאות כספיות העצימה את התחושות השליליות של דחייה חברתית. ממצא זה סותר את ההסבר לפיו המחשבה על כסף היתה הסחה, ותומך בהסבר לפיו כסף נתפש כמשאב חברתי ולכן המחשבה על צבירתו הפיגה תחושות שליליות של דחייה חברתית והמחשבה על הפסדו הגבירה אותן.
לבסוף, בניסוי השישי נבחנה ההשערה שהפסד כסף יעצים את הכאב הפיזי כמו שהוא העצים כאב מדחייה חברתית בניסוי החמישי. בניסוי השתתפו 96 משתתפים. כמו בניסוי הקודם, מחצית המשתתפים התבקשו לכתוב על הוצאות כספיות ומחציתם על מזג האוויר. לאחר מכן הם ביצעו את מטלת הרגישות לכאב (כמו בניסוי הרביעי).
מתברר כי הנבדקים דיווחו על כאב פיזי עז יותר לאחר שכתבו על הוצאות כספיות מאשר לאחר שכתבו על מזג האוויר, בייחוד לאחר מצב שבו טבלו המשתתפים את ידם במים החמים וחשו כאב פיזי.
לסיכום, מממצאי ששת הניסויים עולה כי הן דחייה חברתית והן מחשבות על כאב הובילו לעלייה בכמיהה לכסף! זאת ועוד, ספירת כסף (אשר כנראה הזכירה לנבדקים תחושה שיש להם כסף) הפחיתה תחושה של מצוקה עקב נידוי חברתי ותחושות של כאב פיזי. לבסוף, ההיזכרות בהפסד כסף הובילה לרגישות רבה יותר לנידוי חברתי ולכאב פיזי.
הכותבת היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית. הכתבה המלאה התפרסמה בגיליון אוקטובר של המגזין "גליליאו"
