מה זה מאה אחוז כותנה וההפך מנובורישי?

כל אדם שמחזיק מעצמו מישהו עם סגנון ודעה יגיד שנובורישיות היא תופעה מגעילה. תמיד מדובר באיזה ערס שעשה מלא כסף "במקרה" ועכשיו הוא טורח להראות את זה לכל העולם, או לפחות לכל תושבי הרצליה פיתוח והאזור. זה וולגרי, זה עממי ובעיקר זה פתטי, הם אומרים. ואני אומרת: יכול להיות שנובורישיות היא אכן תופעה בזויה וחסרת השראה, אבל למה אף אחד לא מתייחס לתופעה ההפוכה?

במשך תקופה ארוכה הייתי בטוחה שאמריקן אפרל הם מותג מעצבן של וינטג' יומרני. בגדי כותנה בגזרות פשוטות אבל במחירים יקרים. לא ממש הבנתי את הקונספט. עד שיום אחד נפל לי האסימון. זה קרה לי בזמן שיטוט בסניף אמריקן אפרל בדיזנגוף סנטר. נכנסתי לשם אחרי שלא מצאתי שום דבר בזארה, אוחזת בכוס של מיץ תפוזים-נקטרינות-תאנים, מאושרת לחלוטין (ההשפעה של מה שנקרא "משקאות בריאות" על כמות הסרוטנין במוח תמיד הייתה חשודה בעיניי). ככה ריחפתי לי בשדה הכותנה של אמריקן אפרל, מרפרפת בידיי על החולצות הרכות שגורמות לך להרגיש כאילו לא יצאת מהמיטה כל היום.

זה רק נראה זול. בגדים של אמריקן אפרל (צילומים: ניר יפה)

לפתע פתאום חצו את הפריים שלי שתי בחורות בשנות העשרים המאוחרות לחייהן, וזרקו אותי באכזריות מחלום הצמר-גפן בו שקעתי. האחת הייתה גותית מרוטשת, השנייה אחזה בלוק של נערת טניס בלבן מלוכלך. היה להן סטייל, אבל לא היה נראה שיש להן כסף. כנראה סטודנטיות לספרות/ מלצריות/ אמניות וידאו/ ברמניות. נראה היה לי קצת יקר עבורן, לקנות באמריקן אפרל, אבל מיד אמרתי לעצמי: מי את שתשפטי, חצופה.

בדיוק באותו רגע, בעודי ממששת בהנאה צווארון כחול 70% כותנה, התגנבה לאוזניי השיחה שלהן:

גותית: "אז מה, את הולכת לקנות את השמלה הזאת?"

נערת טניס: "כן, למה לא?"

גותית: "כי אמרת שיש לך כבר אחת בכחול"

נערת טניס: "נכון, אבל בא לי גם אחת בלבן"

כן אני יודעת, דיאלוג לא מרנין במיוחד, אבל משהו בנונשלאנטיות שלו בכל זאת עורר את חשדי. מיד מיניתי את עצמי למרגלת החשאית של ריאן סיקרסט ממשטרת האופנה. הרכבתי את משקפי השמש השחורים שלי והתחלתי בחקירה. קודם כל בדקתי את השמלה, בחנתי את הגזרה, את הגוון ובסופו של דבר את המחיר. לפי החישובים שלי, השמלה הייתה שוות ערך למשמרת בת שבע שעות בקפה הלל. אחר כך, כשעקבתי אחריהן לקופה, ראיתי שנערת הטניס קטפה בדרך גם זוג גרבונים צהובים. "ללא ספק..." מילמלתי לעצמי.

כל מה שרציתי לדעת עכשיו הוא מה שם בעל כרטיס האשראי שאיתו תגהץ נערת הטניס את הקנייה שלה. ידעתי שהסיכויים שלי להציץ בכרטיס הם אפסיים, אבל החלטתי לא לוותר. רציתי להביא כבוד למחלק שלי במשטרת האופנה. כשהיא שלפה את הכרטיס מעדתי בטעות על הדלפק והחלקתי בדיוק בין הבנות. כרטיס האשראי נחת על ריצפת הלינולאום בהצלחה מרובה. כשאני מתנצלת ללא הפסקה הרמתי את הכרטיס, העפתי בו מבט נוקב והחזרתי אותו לבעליו. שלא לומר לבת של בעליו.

אחרי שהתאוששתי מהמבצע הבנתי את הקטע: הבנות היו בדיוק ההפך

 מנובורישיות. בורגניות אמידות או בנות עשירים שרוצות להסתיר את העובדה שיש להן כסף. הן חושבות שלהיות עני זה קול, ולכן הן מתחפשות לג'אנקיות מובטלות מאל. איי. זה הפייננשלי קורקט שלהן. הן הרי לא קונות וינטג' אמיתי ב-20 ש"ח לפריט. הן לא מוכנות להתגרד מפוליאסטר. הן מעדיפות 100% כותנה של סטייל מזויף.

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה