טוב לי שאתה כאן

אבי נוסבאום בחר באיל קיציס

בניגוד לתדמית המעונבת שלו, קיציס הוא הבנאדם הכי חסר טקט שיצא לי להכיר, ואני אתן דוגמה לעניין הזה: היתה תקופה שאבי אטינגר ואני היינו הכותבים של בדיחות המבזק של קיציס ב"ארץ נהדרת".

קיציס. עושה לו טוב (צילום: יוסי צבקר)

באחד הימים הגיע אטינגר, שהוא אחד שלא מקפיד על הופעתו החיצונית, בלשון המעטה, עם חולצה שנראתה בסדר איכשהו. קיציס פנה אליו ואמר לו "תגיד, יש לך רק חור אחד בחולצה היום? מה, אתה ממשיך מפה לחתונה?". אז זהו איל קיציס, האיש שעושה לי טוב. (תוכנית סוף העונה של "מועדון לילה" תשודר ב-13 באוקטובר ב-21:00, ערוץ 2).

רוני סומק בחר ברפי וייכרט והוצאת "קשב"

לפני כמה ימים הזזתי ספרי שירה בספריה. החזרתי את זביגנייב הרברט למדף הפולני שילחש סודות לשימבורסקה. שרקתי טנגו לטריטוריה הדרום אמריקנית, ניקיתי את האבק מהמדף הגרמני בו "עבודות צל" של אנצנסברגר מטילות אור גדול, וסוף-סוף צופפתי אמריקנים כמו רוברט האס, ג'יימס רייט או ריטה דאב למקום שממנו אפשר להשקיף על אלבומי הציור של אנדי וורהול.

סומק. סדר בארון הספרים (צילום: עידן הובל)

הסדר, כמו שאומר הפתגם הבלגניסטי, לא מחייב. אבל תענוג גדול להגיד שכל השמות שציינתי הם חלק קטן מנבחרת החלומות של הוצאת "קשב". המייסדים שלה היו משה דור, רפי וייכרט וגיורא לשם. חברי המערכת הם אורי הולנדר, ישראל הר ועודד פלד, והעורך הראשי שלכבודו נתכנסנו הוא רפי וייכרט.

כאמור, הזכרתי רק חלק. לא הזכרתי את המדף העברי שיש בו גם מהדורת כתב יד של "הכל הולך" מאת גלבע וגם "אפיקי ים" בו נפגשים שירי פרץ-דרור בנאי עם רישומי רפי לביא. לא ציינתי את מדף המסות ולא שפות נוספות ושאני אוהב לקרוא בכל ספר חדש של בית ההוצאה בעמוד האחרון את רשימת הספרים שיבואו. בקיצור: אימפריה של שורות קצרות ומנוקדות, אימפריה שרפי וייכרט מחזיק בכיסו את המפתחות לשערה. הוא יודע ששירה כמו שכתבה שימבורסקה היא לרבים מאיתנו "מעקה גואל".

דני סנדרסון בחר בצייר קארווג'יו

תמיד קשה לבחור אחד, הרשימה היא אינסופית, אבל בסופו של דבר החלטתי לבחור בקארווג'יו, צייר של סוף תקופת הרנסנס שבדרכו היה פורץ דרך. מנעד היצירה שלו היה רחב ביותר, מאיכרים פשוטים ועד לאריסטורקטים מדושנים. מרגעים דתיים מיסטיים כגון הורדת ישו מהצלב ועד לשני חבר'ה משחקים בקלפים כשאחד מהמם מרמה.

ציור של קארווג'יו. עם הקפה בבוקר (צילום: Gettyimages imagebank)

במקביל לנושאים אפיים כמו דוד וגוליית ועקדת יצחק, באותה נשימה הוא גם הראה את מותה של מריה הקדושה, כשהיא מוטלת ללא רוח במיטתה, ללא כל הדר וקדושה. כל תמונה שלו כאילו לקוחה מסצנת תיאטרון. התאורה היא דרמטית ומפתיעה, והדמויות בציורים שלו הן לא שגרתיות, יחסית לציורים של אותה התקופה.

הוא היה איש מרדן ורב ניגודים, השתמש בזונות ובפושעים כדוגמנים, ליקק לאריסטוקרטים ובז להם כאחד. הרבה יותר מציירים אחרים, הוא העביר את העממיות ואת ההומור, דברים שלכאורה מעסיקים אותי כאמן ולא פעם אני מעדיף להתחיל את היום עם ספל קפה ואלבום ציוריו מאשר לפתוח עיתון.

אגם רודברג בחרה באדיר מילר

אדיר מילר מאוד מצחיק אותי. הסדרה שהוא יצר וכתב "רמזור", פשוט מעולה בעיניי. יש שם בדיחות טובות מאוד, ואתה לא מרגיש שאתה רואה משהו רדוד. בכל פעם שאני צופה בתוכנית אני נהנית, תוכנית אחר תוכנית.

מעבר לכך, התחושה שלי היא שזה כאילו נכתב עלי ועל בן זוגי. ההזדהות הזו, כמו הפרק בו הבחורה מקבלת ממנו מתנה, אומרת לו כמה שהיא אוהבת את זה ורצה להחליף - זה פשוט גדול. אני לא מחמיצה אף פרק, זה ממש עושה לי טוב.

האמת? הייתי שמחה להשתתף בסדרה כמו "רמזור", ואולי אפילו ליצור משהו מסוג זה בעתיד.

דודו ארז בחר בטל פרידמן

טל היה האורח שלנו בתוכנית הסיום של "לילה בכיף", והשילוב בינו (קורע / קרוע / כל מילה אחרת משורש ק.ר.ע.)

לבין הטירוף הכללי של חבריי, שחר חסון ואבי אטינגר (או כמו שאומרים אצלנו - לא חשוב שמות), גרם לנו לא פעם לעצור את התוכנית.

הסיבה לכך היתה כמובן הצחוקים הבלתי נשלטים, וההתפרקות הטוטאלית של התוכנית. ניסיתי לשמור על פני פוקר, הפעם זה לא הלך, אבל באמת - בכיף.

ומי עושה לכם שמח על הלב? טקבקו לנו!