שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מאיפה הגיעו המצוירים והבובות לפרסומות?

    ילדים, בני נוער ומבוגרים - אנחנו אוהבים דמויות מצוירות ועוד יותר אוהבים אותן כשהן באנימציה. והפרסומאים יודעים את זה. לכן הם יצרו את התוכי של בזק בינלאומי ולכן הם משתמשים ב"חמודי" והם לא בוחלים גם בבובות. בדרך כלל זה מצליח להם

    כיצד קרה שילדים ומבוגרים הפסיקו לפחד והחלו לאהוב את פרסומות חברת החשמל בשנות ה-90? בזכות הוגו. הטרול הדני המאויר, ("הלו, להתעורר שם! ניסיון אחרון"), החל את דרכו בארץ כמשחק מחשב אינטראקטיבי בטלוויזיה והפך עד מהרה ללהיט ילדים כה חוצה ז'אנרים, עד שגם מחזה שדמותו כיכבה בו הועלה כאן על הבמות.

     

    הוגו דיבר בעיקר לילדים, אבל בזכותו, גם ההורים שלהם שמו לב למסרים הדידקטיים של בטיחות בשימוש בחשמל, והם בטח שלא הסתירו את החיוך למשמע קולו של דורי בן זאב שדובב אותו בפרסומות. המבוגרים הללו הם גם אלה שסייעו לתוכי הערס של בזק בינלאומי להפוך לסלב, הם אלה שקנו לילדים שלהם שוּש וקרלו ושההורים שלהם התרפקו על זכרה של אמה. כי אם יש משהו שאנימציה חייכנית יכולה לעשות למותג זה להפוך אותו לבלתי נשכח. תהילתו של הוגו נמוגה מאז, אבל בחברת החשמל, שקיבלה בזכותו דריסת רגל בערוץ הילדים דאז ופרץ אהדה פתאומית, נאחזו מאז באפקטים מונפשים.

      

    עדיין יש לו אוויר בצמיגים

    בכך, הם הצרפו לרכבת שהקטר שלה יצא מהתחנה לפני עשורים. משחר ימי הפרסום, עשו פרסומאים שימוש בדמויות מצוירות. בתחילה היה זה כורח, שכן תצלומים היו מצרך יקר המציאות שעלות הדפסתו היתה גבוהה מדי.  

     

    לרוב, הפרזנטורים המאוירים הראשונים היו בני אדם שצוירו באופן די ריאליסטי, אם כי לעיתים הם הוגחכו בכוונה תחילה. חלקם הופיעו רק בפרסומות, אחרים הפכו לחלק מלוגו המותג.

     

    אחד הסמלים המסחריים המצוירים המזוהים ביותר הוא איש הצמיגים של מישלן (ביבנדום, או בקיצור "ביב") שהגיח לאוויר העולם בסוף המאה ה-19. האיש כל כך מוכר ואהוב, עד שנכנס לז'רגון כמלה נרדפת לשמן, הופיע באסטריקס ואוזכר בשירים. צורתו עברה מטמורפוזה במהלך השנים - הוא נפטר מהסיגר שליווה אותו בתחילת דרכו, השיל מעליו צמיג או שניים, אבל שרידותו מראה כיצד מהכורח נולד הצורך - הצורך בשימוש בדמויות מצוירות ואחר כך מונפשות בקידום מכירותיו של מוצר צריכה.


     

    אמה ומיסטר קלין: חלק מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי

    "הרעיון של שימוש בדמויות מצוירות יובא ארצה בראשית שנות ה-30", אומר דוד טרטקובר, מעצב גרפי, ואספן של פריטי נוסטלגיה. "זו היתה גרפיקה שימושית, והאנשים שיצרוה היו עולים ממרכז אירופה. יותר מאוחר ההשפעה היתה בעיקר בריטית, ואחר כך אמריקאית. את ההשראה לדמות המפורסמת של אמה בשנות ה-40, לקחו מבטי בום האמריקאית.

      

    "טכניקות ההדפסה היו מאוד פרימיטיבית באותן שנים, וקל לשכפל להעתיק ולשעתק דמות מצוירת. הדמות של האישה של לתלמה עם השביס היא סימן ההיכר של המוצר למעשה.

      

    "השימוש הזה מאוד רווח גם בשנות ה-50 ובראשית שנות ה-60, כי ציורים הם קליטים זהים וזכירים. אז צמחה דמותו של מיסטר קלין, באיש עם כובע המצחייה שמשווק מוצרי ניקיון. הלוגו של מיץ פז היה גבר מצויר, הילד של נקה היה דמות מאוד מפורסמת, שצויר על-ידי דוד שינאור והופיע כרישום על גבי כל המוצרים של החברה. לג'רוזלם פוסט היתה דמות מאוד מסוגננת שמחזיקה את העיתון. הסמל של תי"א, ראשי תיבות של 'תהיי יפה אישה', היה פרופיל של אישה. לשמן היתה דמות של צבר צמח הצבר מתגלח, ולכרמל מזרחי יש עד היום סמל של המרגלים הנושאים אשכול ענבים.


    אסופת דמויות מצוירות מפרסומות ישראליות נושנות. עיצוב: דוד טרטקובר

       

    "הפרסום הוא חלק מתרבות, והדמויות הן חלק מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי של אנשים שחיו באותה תקופה. איני יכול לומר מה מידת ההשפעה שלהם על המכירות, אבל הן עזרו לזיהוי המותר. צריך לזכור שבאותן שנים לא היה קיים מיתוג והן היו חלק ממערך המיתוג. הן תמיד דמויות בעלות גוון הומוריסטי, שמעלות חיוך ויוצרות הזדהות חיובית עם המוצר".

      

    השתמשו אז גם באייקונים מקומיים כדי למכור מוצרים?

      

    "ב'ישראליק' של דוש. בחגיגות העשור הראשון למדינה, עשו שימושים רבים בדמות שלו. הוא הופיע על עטיפות חפיסות שוקולד וסיגריות. השימוש בדמות אנושית היה מקובל בציונות מראשיתה למשל, דמותו המעובדת גרפית של הרצל היתה על אריזות של עפרונות נרות ואפילו קופסאות סרדינים".

     

    הפרה הצוחקת, מיס לוסי וחואן ולדז

    איש הצמיגים היה אדם, שלא כמו הפרה הצוחקת הפרה הצוחקת של לה ואש קירי, הגבינה הראשונה שמותגה בצרפת. היא אדמונית, מתפקעת מצחוק, ועונדת עגילים בצלמן של קופסאות הגבינה שנקראית על שמה. אבל בראשית דרכה ב-1921, היא לא ניחנה אף לא באחד מהמאפיינים הללו. הם נוספו לה ב-1924 והפסים שמאחוריה נוספו רק ב-1955.

      

    השינויים הללו ואחרים כמותם הם רק עדכונים קלים למה שמחזיק מעמד כבר שנים: החיה המואנשת כפרזנטור של מותגים וחברות.  


     

    הדמויות המצוירות הן לעיתים בני אדם או חפצים, אבל פעמים רבות הן חיות אַנְתְרופּומוֹרפיות. בעולם השיווק האמריקאי קוראים לזה "קמע" - דמות פיקטיבית שמשמשת כדוברת של מותג צריכה כלשהו חלקן מופיעות גם על המוצר עצמו: למשל שוגי, התוכי מדגני הבוקר של תלמה, הארנב של דגני הבוקר טריקס, הג'ולי גרין ג'יינט, והקווייקר של קווייקר אוטס, או לשם דוגמא לא מצוירת: חקלאי העגבניות של טל השדה.

      

    פרסומות ואנימציה שודרו בקולנוע אבל הטלוויזיה היא ממלכת האנימציה. אומרים שהדמות הראשונה שהופיעה בה היא פליקס החתול. אולם עם התחזקותה, הדמויות המצוירות מהמוצרים הפכו לעיתים בפרסומות הנעות לדמות אנושית, כמו במקרה של אנט ג'מיימה אשת הפנקייקים האפרו אמריקאית, או חואן ולדז, הפרזנטור של ארגון הגג של יצרני הקפה של קולומביה.


      

    לפעמים מצויר הוא גם סלב

    הקמעות הללו אינם מוחלפים, אלא במקרים נדירים. אבל כפי שאירע לפרה הצוחקת ולאיש הצמיגים - הם בהחלט משתנים עם השנים. אנט ג'מיימה השתנתה מאוד מאז החלה את דרכה כדמות קריקטוריסטית גזענית של בשלנית כהת עור. וכך אירע לבאז, הדבורה של האני נאט צ'יריוס, (שצוירה במקור על-ידי דין ייגל שצייר גם לפלייבוי) שכמו כל המצוירים שעובדים בשירות עולם הפרסום והשיווק, הפכה לתלת מימדית.

      

    בניגוד לפרזנטור אנושי, לדמות מצוירת יש חיי אלמוות, אבל למרות זאת, ישנם גם מצוירים לרגע. זה קורה כשהמותג חזק מהמצויר במילא, ובעיקר, כשהמצויר הוא סלב בזכות עצמו שגויס לסייע. קוּל ספוט של 7אפ הומצא עבור המוצר כמשחק וידיאו, זרח לרגע כפרזנטור שלו ונגוז. פידו דידו שהיה מקושר לאותו משקה של פפסיקו, היה קומיקס שהחברה רכשה את הזכויות שלו וגם הוא נפרד מהמותג כידיד.

     

    זה קורה בעיקר במותגים לבני נוער. טווח הסבלנות שלהם קצר, מתרפרש במהירות ולא צפוי. ולראייה סלקום השיקה השנה כאקט פרסומי את תיסלם המונפשת - והתגובה היתה צוננת למרות הבאזז סביב הלהקה המצוירת באגו דאגו. דמויות שפונות לקהל יעד צעיר מתעדכנות כל כמה שנים - שימו לב ללוגו של פרינגלס או לדמויות של ביסלי.


    לפעמים דמויות חוברות למותג, ניתקות ממנו ושניהם ממשיכים בחיים נפרדים. פרד פלינסטון כוכב "הפלינסטונס" (משפחת קדמוני) הפך בשל סלבריטאיותו לפרזנטור של סיגריות ווינסטון, וחדל. לסיגריות ולפרד שלום.

      

    דמויות מצוירות של מוצרים הופכות בעצמן למותג, כולל משפטי מפתח שמצוטטים ללא הרף בתרבות הפופ: "אין כמו במבה", "בן יודע הכי טוב" של מותג האורז אנקל בנ'ס, או "ארנב טיפשון, טריקס הם לילדים!" שמוכר לצופי הסרט "קיל ביל ".


     

    "חמודי" - לא רק לילדים

    פרסום סיגריות באמצעות דמויות מונפשות מעיד כאלף עדויות שהן לא תמיד נועדו למשוך ילדים. כשמקדונלד'ס רצתה להודיע לכל המבוגרים באמריקה שסניפיה פתוחים עבורם בערבים, היא עשתה זאת באמצעות מק'טונייט, דמות של ירח בעל רגלי אדם. גם מיס לוסי, בשיאה (אז של הוד לבן כיום של עוף טוב), פנתה לילדים ולמבוגרים. כך קרה עם חמודי, התינוק של קופת חולים כללית.

     

    "הוא מככב בפרסומות וגם מופיע על כל העלונים, למעט אלה של רפואה אסתטית", אומרת ענבר זך, מנהלת תקשורת שיווקית בכללית. 

     

    "מאוד אוהבים אותו אצלנו. כל המחוזות שמחו לאמץ את הדמות והיא משמשת כפלטפורמה מאוד רחבה ונוחה להעברת מסרים".


      

    איך הגעתם לדמות?

     

    "האסטרטגיה של הכללית היא שהיא הכי טובה למשפחה לכן חיפשנו משפחה שתהיה הפלטפורמה שלנו. משרד הפרסום ראובני פרידן באו אלינו עם הברקה: בואו נשתמש בחמודי כאייקון מצויר של ילד עם אבא ואמא. במקור זה היה סטריפ קומיקס שבועי וספרים של דניאלה לונדון דקל. רכשנו ממנה את הזכויות, כשהרעיון הוא לבנות משפחה שבה חמודי, בחוכמה הילדותית שלו, יכול לעזור לנו להעביר מסרים משעממים ודידקטיים בצורה חיננית ושובת לב.

      

    "מעבר לזה, משפחה מצוירת לא תלוייה בדמות בשר ודם שיכולה להתבגר או להימאס, וזה מאפשר הרבה יותר חופש פעולה ובולטות מאוד גדולה. חמודי מאוד מזוהה עם הכללית בצורה שרק דמויות מאוירות יכולות, כולל במגזר הערבי, שם חמודי זה שם חיבה למוחמד.  

     

    "תמיד אחרי כל קמפיין אנחנו בודקים את אפקטיביותו, וחמודי זוכה לשיעורי אהדה מטורפים בין 87 ל-90%. 70% ידעו לומר 'אחות ליווי הריון' בזכות הקמפיין איתו. הוא כל-כך מוכר עד שאנשים זוכרים אותו גם מהפרסומת 'למה?', שעשינו עוד לפניו".

      

    איך שומרים על ציביון ובכל זאת מרעננים את הדמות?

     

    "בשפה קריאייטיבית מאוד מזוהה שלאורך השנים אתה לא מרגיש מוגבל איתה. חמודי התפתח: נולדה לו אחות, הוא עשה סרט עם ג.יפית שהיא דמות אמיתית וניהל דיאלוג סרט ויראלי איתה, הוא שולב עם דמויות חיות. אנחנו דבקים כבר שנה שלישית בשפה הפרסומית הזאת והיא לא משעממת לרגע".


      

    לא תמיד קל לשמור על הקוהרנטיות של חמודי בעולם של שינויים. למשל, לילד שדובב אותו התחלף הקול והיו צריכים לאתר ילד אחר. אורנה בנאי העתירה מטוב קולה לאמא שלו וכיום קולה שונה. אבל יותר מכך, משרד הפרסום התחלף מאז למקאן אריקסון.  

     

    "בראובני פרידן התייחסו לחמודי כמו אל ילד מאומץ שלהם", אומרת זך, "ולכן יש לנו סט כללים מאוד ברור לשפה שלו. חמודי אף פעם לא אומר את דבר המפרסם לא אומר דברים דידקטיים. אלה לא משפטים של חמוד. מקאן אריקסון קיבלו בריף מלא לגבי מה הוא יכול להגיד מה לא והם שומרים על כך נאמנה. וגם אנחנו, פשוט נקשרנו אליו".

     

    התינוק של במבה: תלת מימד עשוי להפוך לשטחי

    תינוק ותיק יותר הוא התינוק של במבה, בן 17, צעיר בשנה מעומר, הילד של עופר גולן, אז קופירייטר בפרסום אריאלי שהגה את הדמות, וכיום ומרצה בבצפר של חברות הפרסום.

      

    "בכלל רציתי שהילד שלי יופיע בפרסומת", הוא מודה. "טוב שזה לא עבר. הלכנו על דמות מצוירת שמחזיקה המון שנים.

      

    "אודי ליכטשיין צייר את הסקיצה הראשונית של הדמות, ולאט לאט היא עוצבה בסיוע סטודיו אנימה של דודו שליטא וגיל אלקבץ. עפר מאירי כתב ג'ינגל נחמד, אבל באותה תקופה רץ ברדיו הלהיט של הילד ז'ורדי וכשהשמעתי לו את זה הוא חזר עם ג'ינגל אחר שהיה בדיוק מה שחיפשנו".  


    מאז התינוק עבר שינויים גרפיים ובשנים האחרונות הוא לא נמצא שם כסלב היחיד אלא מקבל חיזוקים ממפורסמים נוספים כעפר שכטר, יהודה לוי ועכשיו רמי קליינשטיין. גולן חושב שהדמות קצת סוטה מהמסלול.

      

    "ההצלחה של הדמות באה מהאופי והאישיות שלו. הוא התחיל כתינוק שובב. ילדים אוהבים את הדמות המעט מניאקית, כמו קרלו למשל. דמות מצוירת היא כלי מאוד יעיל כי אתה יכול להמשיך ולעבוד איתה. אבל הצלחה קשה לשמר ואם לא נאמנים לדמות היא דועכת. לדעתי זה מה שקורה עם התינוק של הבמבה. היום הוא דמות תלת מימדית, אבל היא די חלולה בעיני, פתאום הוא עוזר ומעודד, ואני חושש שהוא מתחיל להיות טרחן. אני אומר את זה כהערת אזהרה. צריכים להמשיך לדבוק בדמות שלו כמתבגר. כי כשתינוק תופס את תפקיד המחנך זה לא נכון. אין מה לעשות, קשה להשאיר דמות רלוונטית. לא כולם הם שלמה ארצי".

      

    קרלו כבר לא מאפיונר

    שובב רציני אחר הוא קרלו של תנובה, חתול בן 10, שהחל כיציר כפיו של המאייר הבריטי אולי מאייר וכיום הוא תלת מימדי איבד את קול החיים צינוביץ' שלו והשיל מעליו את מראה המאפיונר, וכעת הוא נראה שונה בתכלית, פחות טוב, לדעתי. שמו קרלו משום שהוא גר במקרר וקר לו, והמותגים שיצאו בחסות דמותו הצטיינו תמיד בשמות קוליים כ"קרלו צ'ופרלו" ו"קרלו שוניל".


    "כשקרלו הגיע הוא צעק: 'תנו לי קרלו או שיהיה פה בלגאן!'", מזכיר אלדד ויינברגר סמנכל קריאייטיב במקאן אריקסון. "הוא עושה צרות שילדים מתחברים אליה כמו באגס באני. הוא שורד כי הוא שובב אבל לא באופן שמרתיע את ההורים.

     

    "בעיקר אסור לקפוא על השמרים. עברנו לתלת מימד כדי שהוא לא יראה לילדים מיושן. יש לו אתר שלם עם משחקים ועם מעורבות מאוד גדולה של הילדים.

      

    "החיסרון בדמות מאויירת הוא זמן הפקה. סרט פרסומת אפשר לצלם תוך שבוע שבועיים. תהליך האנימציה הוא ארוך ומורכב. היתרון הגדול של הדמויות האלה הוא שמותר להן לעשות דברים שאנשים רגילים לא יכולים. קרלו הוריד את המכנסיים לשומר בסופר, איים באקדח פקקים ועף על דרקון כדי להשיג את המעדן. זה סיפור שאני לא יכול לספר עם דמות אנושית ונותן כר פעילות פורה לקריאייטיב להתפרע".  

     

    גם בובות יכולות להצליח בביזנס הזה

    לא כל דמות מצוירת היא הצלחה מסחררת. הצב של גדי סוקניק בפרסומת למשכנתא לא הצליח להפוך לדמוץ. כך אירע ל"צ'אק" עגל השוקולד של עלית. כך גם היו "פלוס ו"מינוס" של חברת החשמל שהחליפו את קובי אוז והפיה שלו, שהחליף את הוגו.

      

    משם הם עברו לצמד בובות מבית היוצר של החבובות, "שקע ותקע" - שהוכיחו שגם בובות יכולות להצליח בביזנס הזה בארץ, אם כי אחרי 8 שנים, בחברה יש מחשבות להחליפן. בארה"ב ובבריטניה, לא מעט בובות מופיעות בפרסומות. הצפרדעים של באדווייזר (באד ווייז ו-אר), והדואו בוי של פילסברי (ילד הבצק ששמו הוא בכלל פופי פרש) דמות שלעיתים מצוירת אבל תמיד בובתית, הם פרזנטורים ותיקים. ההשקעה הכספית בהן לא פשוטה, בעיקר במקרים בהם שם המותג אינו כשם המוצר ולכן לעיתים מגייסים בובות קיימות כמו הפלסטלינות וולאס וגרומיט.


    "דמויות הפלוס והמינוס נולדו מתוך עולם החשמל: יש קוטב חיובי וקוטב שלילי", אומרת דניה מיארה לדרר, מנהלת הפרסום של חברת החשמל, שבזכות הוגו גילתה שדמויות לא לגמרי אנושיות הן דרך טובה לרפא תדמית פצועה. אבל השימוש שעשינו בהם היה מאוד נקודתי וקצר. אני רק יכולה להעריך, כי העובדה שלא היו להם 'פנים אנושיות' גרמה לכך שלא הצליחו ליצור לעצמם מסלול בעל אורך חיים ממושך. הוגו והפייה, לעומת זאת, עשו את העבודה והגיעו לרמות גבוהות של אהדה והבנת מסרים".

      

    למה בחרתם בהוגו?

      

    "חברת החשמל, שעבדה בשנות ה-90 עם משרד הפרסום טמיר כהן, בחרה לאמץ דמות מצוירת, מוכרת, להעברת מסרי הבטיחות שלה לילדים ולהורים, כדי לנצל את הערכים החיוביים והמוכרים שכבר היו לדמות הזו, מה שמקל מאוד על הטמעת המסרים החדשים ומאפשר 'לקצר תהליכים'. הוגו, שהיה דמות חביבה ואהודה, 'נכנס' לעולם תוכן חדש לכאורה, ולימד את הילדים ממה עליהם להיזהר כשהם משתמשים בחשמל.

      

    "ניסיון מצטבר שמוכיח שמאוד קל להתחבר לדמויות החביבות ולהקשיב למה שיש להן לומר לנו, מבלי להעביר עליהן ביקורת. פרזנטור אנושי יכול לעורר אהדה, אבל באותה מידה הוא יכול לעורר רגשות שליליים או התרחקות, מאותם חלקים בציבור שאינם אוהבים אותו. לדמויות מצויירות ו/או לבובות - יש יתרון מובהק על דמות אנושית מוגדרת. פשוט קל יותר לחבב אותן מהרגע הראשון. הן לא מכוערות מידי, ולא רזות מידי, ולא שמנות מידי, ולא יפות מידי - הן פשוט 'מה שהן' ואנחנו נוטים לקבל אותן ביתר קלות".

     

    שקע ותקע הומואים? שמועות מופרכות

    שקע ותקע נולדו לפני 8 שנים, אז חברת החשמל החליפה משרד פרסום. "הבובות לא נוצרו ולא אופיינו סתם", אומרת מיארה לדרר "היו סיבה והסבר לכל מרכיב בהן. תפקידם של תקע ושקע היה, בראש וראשונה, לעורר תשומת לב, סקרנות ועניין, בקונטקסט ובמצבים שאותם כולנו מכירים מחיי היום יום. כל אחת מן הדמויות אופיינה באופי משלה. הותאמו לה צורת לבוש מייחדת, קול שמלווה אותה והתנהגות אופיינית. תקע ושקע מייצגים אמנם אנשים כמוני וכמוך, אבל היות שהם לקוחים מעולם של בובות רכות שכיף לחבק - קשה לכעוס עליהם ונורא קל לחבב אותם".

     

    "שמם - תקע ושקע - נבחר מתוך עולם התוכן החשמלי, כדי ליצור חיבור מושלם בינינו לבינם. במאמר מוסגר, הספקולציות שפרחו סביבם, והניסיון לתאר אותם כזוג הומואים שיצאו מן הארון - לא היו אלא המצאות מופרכות שמישהו זרק לאוויר. בדיעבד, הרווחנו מן השיח הציבור שהתעורר סביבם, משום שהם אכן משכו תשומת לב ויצרו שיחה ערה סביבם והפכו ממש לאייקון שעד היום מזוהה בחיוך עם חברת החשמל. נהוג לומר שילדים ובעלי חיים עושים את העבודה. לרשימה הזו אפשר בהחלט להוסיף בובות ודמויות מצוירות".

     

    התוכי יישאר

    גם התוכי של בזק בינלאומי החל את דרכו כבובה, בובת פלסטלינה, אבל הפך עם הזמן למצויר. למה דמויות מצוירות כל כך אהובות? "כי בכל מבוגר מסתתר ילד קטן" כך לפי יונתן סטירין סמנכ"ל הקריאייטיב באדלר-חומסקי, מיוצרי התוכי לפני 10 שנים. סטירין שגם אמון על הדמויות המצוירות בפרסומים של פלאפון, ושואב השראה מפיקסאר ש"פיצחו את נושא הדמויות למבוגרים".


     

    "לאנשים היו חסמים מאוד עם האינטרנט", הוא אומר, "וחיפשנו דמות מאוד חמה ופשוטה. לקחנו את שלום אסייג כקול של התוכי, שהוא מאוד ישראלי ומדבר בגובה העיניים. גם הפרצוף של התוכי נבנה לפי הפרצוף של אסייג".

      

    לאן עוד יש להתפתח אחרי התלת מימד?

      

    "בחזרה לפשטות. בגלל עודף המסרים והצורות, חברות גדולות חוזרות לגרפיקה פשוטה אבל חכמה. הדמויות המאוירות יישארו תמיד, כי הן עוזרות להפיח חיים בתקשורת של המותג.

     

    "גם התוכי יישאר, כי הוא שווה הרבה מאוד כסף. שאתה בונה אמצעי זיהוי כזה לאורך שנים יש לו עוצמה. כמו שאדם לא משנה את עורו, גם המציג לא משנה את עורו".  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המקצוענים
    הוגו מחשמל
    שקע ותקע
    איש הצמיגים של מישלן
    אנט ג'מיימה
    קווייקר אוטס
    חואן ולדז
    מומלצים