בתול בן 40: למה הוא חושב שמגע זה רע?

הלכתי השבוע לראות את 'סרוגייט‭,'‬ סרטה עתיר התשבחות של טלי שלום-עזר. מעבר לעלילה, עניין אותי הצד המקצועי; רציתי לבחון אם יש משהו שלא ידעתי על שיטת הטיפול הזאת. במהלך השנים קראתי די הרבה על השיטה ודיברתי עם מטפלים שנוקטים אותה. שוחחתי גם עם כמה סרוגייט, בני שני המינים, בארץ ובחו"ל. הדעה שלי על השיטה, לפני שראיתי את הסרט, הייתה מסויגת, וחשבתי שיש להתאים אותה בפינצטה רק לאנשים ששיטות אחרות לא הצליחו איתם.

הסרט מספר על בחור בן ‭,32‬ שנראה סביר (קצת סטיילינג היה הופך אותו ליותר סקסי‭,(‬ המגיע לטיפול מיני מפני שלא הצליח ליצור זוגיות ולקיים יחסי מין תקינים. במהלכו מוצגים יחסיו המרוחקים עם בני משפחתו, במקביל להתפתחות הקשר שלו עם הסרוגייט וההתקרבות הרגשית והפיזית שלהם, עד יחסי מין מלאים ואוהבים. מתברר שהצעיר הוטרד מינית בילדותו על ידי בעלה של אמו, שנפטר בינתיים. האם לא רצתה לשוחח על האירוע וניקתה את מצפונה בתשלום על הטיפולים היקרים.

הסרט הזכיר לי גבר בן 40 בערך, בעל עודף משקל, קיבוצניק, שהגיע אליי לטיפול כיוון שהיה מעוניין בזוגיות ובמשפחה. לא הייתה לו מעולם בת זוג של ממש. הוריו נפטרו לפני כמה שנים, ואחיו עזבו את הקיבוץ והתפזרו בארץ ובחו"ל. לא היו לו חברים קרובים, מלבד ידידת נעורים אחת שיחד איתה למד וגר מאז תקופת בית הילדים.

שפת הגוף הדחוי  

המחשבה הראשונה שלי הייתה לשלוח אותו לטיפול על ידי סרוגייט. הוא מבוגר, לא התנסה מעולם ביחסים משום סוג שהוא, וחשבתי שתרגול על חי יהיה יעיל יותר. כשהעליתי בפניו את האפשרות, הוא אמר שבחן אותה בעבר, אבל היא יקרה מדי עבורו.

בשיחות הבאות דיברנו בעיקר על עברו. הוא סיפר שהיה ילד חביב ומקובל עד גיל עשר בערך, ומאז החל להסתגר, להשמין, וחלק גדול מהזמן בילה בלימודים ובחדרו לבד. הוא הצטרף לפעילויות רק כשהיה חייב. כשהתגייס לצבא הצליח

 בתפקידו, אבל גם אז לא היה מחובר חברתית. הוא שירת עם בנות רבות, אבל היו לו מעט מאוד ניסיונות רומנטיים. במצבים הבודדים שבהם בנות נגעו בו, הוא נרתע. בדרך כלל כשאנשים נרתעים ממגע, הרתיעה נובעת מזיכרון עבר מטריד או מפחיד.

הוא נמנע מלאונן ומעולם לא היה אצל זונה. אין לו פנטזיות מיניות, ואם יש לו הוא מפסיק אותן באמצע. הוא לא זוכר מגעים מיניים, לא עם בני המחזור שלו ולא עם מבוגר שטיפל בו. מעולם לא היו לו תהיות לגבי זהותו המינית. ברור לו שהוא רוצה לקיים יחסים ולהקים משפחה עם אישה.

הוא טען שאינו יודע על מה לדבר עם נשים וחושש שלא יעניין אותן.

השיחה בינינו קלחה, והוא ענה בקלות על כל שאלותיי ואף הרחיב במקומות שנראו לו חשובים. ציינתי זאת בפניו והדגשתי שלשוחח עם איש מקצוע על החיים האינטימיים זה הרבה יותר מפחיד ודורש אומץ רב לעומת שיחה עם חבר או חברה. זאת בעוד שכאשר משוחחים עם בת זוג, השיחה מתנהלת עם שווה לו שיש לה אותם חששות שיש לו, שלא תמצא חן בעיניו.

רוב האנשים חוששים לפני יציאה עם בן זוג חדש, אך בדרך כלל החיים מזמנים לנו התנסויות שאנו מנצלים כדי לשכלל את יכולת התקשור שלנו. המטופל שלי לא התנסה בזה. ההתנסות היחידה שלו הייתה עם אותה ידידה, שהייתה האדם הקרוב לו ביותר בעולם. גם לה, הוא ציין, לא היו קשרים זוגיים מעולם.

החלטתי שלפני שאני מחברת אותו לבת זוג, אני מחברת אותו לעצמו. ידעתי שהחיבור שלו לגוף לא פשוט. לא בכדי הוא עטה על עצמו קילוגרמים רבים שיגנו עליו מהתקרבות של הזולת. אמרתי לו שלפני שמישהי תוכל לאהוב אותו, עליו ללמוד לאהוב את עצמו.

"שיעורי הבית" הראשונים שנתתי לו היו לכתוב מה הוא אוהב בגופו ובנפשו. הוא חזר עם רשימה דלה וקצרה, שלמרות ההנחיות שלי כללה הרבה אבלים, הסתייגויות וספקות. שלחתי אותו לנסות לכתוב את הרשימה מחדש, גם אם נראה לו מלאכותי לכתוב רק דברים טובים. הצעתי לו לפנות לידידה שעליה הוא סומך ולבקש ממנה לעזור לו בכתיבת הרשימה. אני מודה שבניתי על הידידה ליותר מאשר רק לעזור בכתיבה. הפנטזיה שלי הייתה לגלות איזה סוד אפל שמחבר ביניהם ואולי לעזור לשניהם. משהו בסיטואציה של שניהם הטריד אותי.

בתחילת פגישתנו הבאה שאלתי אותו מה קרה לילדים מהמחזור שלו. הוא סיפר שכמעט כולם עזבו את הקיבוץ. שאלתי אם העזיבה במחזור הזה הייתה ברמה המקובלת בקיבוץ. הוא אמר שמעולם לא חשב על כך, אבל אם הוא זוכר נכון, במחזור שלו ובזה שאחריו הייתה עזיבה גדולה מהמקובל. תהיתי אם היו מטפל או מטפלת משותפים לשני המחזורים האלה, אבל החלטתי לדחות את השאלה לשלב מאוחר יותר.

להרחיק את הזיכרון  

הוא עשה את שיעורי הבית ונעזר בידידה שאמרה עליו דברים אוהדים וחמים. היא שיבחה את חוכמתו ואת רגישותו, את יכולת ההקשבה שלו ואת מסירותו לעבודה שלו. הוא אמר שהוא יודע את כל זה, אבל מי תרצה אותו עם עודף משקל כזה. איכשהו הנחתי

שגם ידידתו סובלת ממשקל יתר. ביררתי איתו את הנקודה. כן, גם לה יש עודף משקל, שהתחיל בערך בגיל עשר, הוא אמר.

הצעתי לו ללכת לדיאטנית ולהציע לידידתו לערוך יחד איתו צעדות בקיבוץ כמה פעמים בשבוע. הוא התלבט ואמר משהו על מקובל או לא מקובל ומה יגידו, אבל בסופו של דבר השתכנע. הם החלו לצעוד, והוא החל לשפר את תזונתו ולרדת במשקל. במקביל ביקשתי ממנו להתבונן בגופו העירום ולגעת בו. להכיר אותו וללמוד מה הוא אוהב בו. ביקשתי ממנו "לחזר" אחרי עצמו במראה.

ניסינו לברר מה זה גבר מבחינתו. הוא התקשה להגדיר. החלטתי להשתמש בחפיסת קלפים טיפולית. הוצאתי כמה תמונות של גברים וביקשתי ממנו לבחור את התמונה שמדגימה אותו בצורה הנכונה ביותר. הוא בחר תמונה של הומלס מלוכלך. כששאלתי אותו מדוע הוא מרגיש כך, הוא אמר שאינו יודע.

ואז החלטתי לשאול אותו את השאלה שטרדה את מנוחתי זמן רב: האם היו מטפלים משותפים לקבוצה שלו ולזו שמתחתיו כשהיה בערך בן עשר. הוא חשב וניסה להיזכר. הוא אמר שהיו שני מטפלים משותפים: אישה מבוגרת שבאה בדרך כלל בזמן הארוחות וגבר שהיה שומר עליהם בעיקר בלילות.

הוא עצר לרגע וצלל לנבכי זיכרונו. הוא סיפר שאותו גבר היה בן זוג של אחת הקיבוצניקיות, תושב חוץ שאחרי שנתיים עזב את האישה ואת הקיבוץ. הייתה איזו בעיה עם העבודה שלו, והוא התבקש לעזוב. הוא חושב שהילדים פחדו ממנו. ביקשתי ממנו לשאול את ידידתו מה היא זוכרת מאותו מטפל. התברר שהוא הפחיד גם אותה. הם לא נכנסו לפרטים מעבר לזה.

אמרתי לו שלעיתים מבוגרים שעליהם אנו סומכים בוגדים באמוננו. זו אינה סיבה שאנחנו נרגיש מלוכלכים או לא בסדר. שיתפתי אותו בהנחה שלי שהוא עבר איזושהי התעללות שגורמת לו לדחייה מאינטימיות. לא דיברנו על כך יותר. הוא לא רצה לעסוק בזה אלא להתקדם הלאה.

ביקשתי ממנו לפתוח כרטיס באתר היכרויות באינטרנט. הוא חשש, אך הבטחתי לו שאלך איתו צעד-צעד. הוא המשיך לצעוד ולרדת במשקל. ביקשתי ממנו שיצטרף לקבוצת מטיילים או רוקדים או קוראי שירה. הוא הצטרף לקבוצה ונהנה מהפעילויות

 שלה. הוא יצא עם כמה בחורות ואפילו קיים יחסי מין. לבסוף אזר אומץ והתחיל לצאת עם ידידתו משכבר הימים. השלב הבא היה לגרום לו למצוא עבודה אחרת ולבנות חיים חדשים מחוץ לאווירה הדחוסה שהייתה עבורו בקיבוץ.

ובחזרה ל'סרוגייט‭...'‬ אני חושבת שהסרט היה אמין, אהבתי את הצילומים שהכניסו את המתבונן לאווירת היומיום. ריחמתי על הסרוגייט שצריכה להיפרד כל פעם מחדש. חשבתי גם על הצעיר המטופל, שיודע כל הזמן שהקשר ייגמר. מצד אחד זה מגן עליו, מפני שהוא פוחד מקשר. מצד שני, מה יגרום לו להעז ליצור קשר אמיתי שיכול להיגמר? האם דעתי השתנתה לגבי סוג הטיפול הזה? אני מעדיפה שהמטופלים שלי ייפלו נפילות רכות ואמיתיות ולא יצליחו בהצלחות בטוחות. כמו בחיים, לא?

יותר ילדים וילדות ממה שמקובל לחשוב עוברים התעללות או הטרדה מינית על ידי מבוגר קרוב. רובם אינם מעיזים לדבר עליה, מדחיקים את הזיכרון שלה ונושאים איתם לאורך שנים רגשות אשמה ובושה. בטווח הרחוק התעללות או הטרדה מינית משפיעות במידה רבה על הביטחון העצמי, על הדימוי העצמי, על המיניות ועל היכולת לזוגיות של הנער או הנערה שנפגעו.

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבי"ח בילינסון