NBA: סודות L.A

עכשיו, אחרי שעבר שליש מהעונה הרגילה ב-NBA, זה כבר ברור: האלופה, לוס אנג'לס לייקרס, מגמגמת. אמנם, מאזן המשחקים שלה עד כה בהחלט סביר – 20 נצחונות ועשרה הפסדים ומקום שני בבית הפאסיפי – אך גם האוהדים הגדולים ביותר של הקבוצה לא יכולים להתכחש לעובדה, כי המכונה הצהובה-סגולה חורקת.
מלבד בוסטון סלטיקס, עם 16 אליפויות, מחזיקים הלייקרס במספר האליפויות הרב ביותר - 12 תארים. במשך השנים עיטרו את סגל הקבוצה שמות גדולים כמו ג'ורג' מייקן, אלג'ין ביילור, ג'רי ווסט והסנטר המונומנטלי, ווילט צ'מברליין, שמלבד חיבתו לנשים, אהב בעיקר לקלוע ולקחת ריבאונדים. שנות ה-80' היוו את תור הזהב של הלייקרס. קארים עבדול ג'אבר, ארווין 'מג'יק' ג'ונסון וג'יימס וורת'י הרכיבו טרויקה מפחידה, שסיימה את העשור עם ארבע טבעות זהב על אצבעותיהם.
אחרי יובש של 12 שנים, הוליכו בעונה שעברה שאקיל אוניל וקובי בראיינט, שני שחקנים עם פוטנציאל אדיר, אך ללא קבלות עד אז, את הלייקרס לאליפות. לשם כך הם נזקקו לקבלן תארים בדמותו של המאמן פיל ג'קסון, שהוביל את שיקגו בולס לשש אליפויות בשנות ה-90'.

תעודת שליש בינונית

עד כאן ההיסטוריה. טבעי היה כי השנה תימשך המגמה, אבל עשרה הפסדים בחלוף קצת יותר משליש עונה, צריכים להדליק נורה אדומה. נראה כי האלופה סובלת ממספר בעיות יסודיות. בקבוצת כדורסל, כמו במדינה, במפלגה או בפירמה כלכלית, נחוצה היררכיה, שתגדיר את המעמד של היחיד בקולקטיב. בעונה שעברה היה ברור כי שאקיל אוניל הוא העוגן של הקבוצה וקובי בראיינט משמש ככינור שני. השניים השאירו את האגו מאחוריהם למען ההצלחה הקבוצתית.
המציאות של עשרים השנים האחרונות מראה כי נוכחות של שניים או שלושה אולסטארים נחוצה כדי להוביל קבוצה לאליפות, אבל אם אף אחד מהם לא יקבל את ההכרה שהוא מהווה את הקודקוד - הפירמידה תתמוטט. בלייקרס של שנות השמונים היו אלה מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'אבר וג'יימס וורתי, כאשר בעל הבית האמיתי היה מג'יק. בדטרויט פיסטונס הובילו איזייה תומאס וג'ו דומארס חבורה של באד בויס, אך היה ברור שתומאס הוא האיש אליו הולכים ברגעים המכריעים. כך גם בשיקגו – הגדול מכולם, מייקל ג'ורדן, הוביל את הבולס לשש אליפויות בעזרתו של סקוטי פיפן.
ובחזרה ללייקרס. העונה קובי בראיינט הוא שחקן ההתקפה הדומיננטי במדי האלופה (מלך הסלים של הליגה עם 29.8 נקודות למשחק), אבל שאקיל אינו נראה שבע רצון מהשינוי במעמדו. עם הזמן, השמועות על חיכוכים בין השניים רק גברו. מבט במשחקי הלייקרס לא חושף אינטראקציה מיוחדת בין השניים וגם לא פירגון גדול מדי. בעונה שעברה ההגמוניה של שאקיל בליגה, ובעיקר בפלייאוף, הזכירה את התקופה של ג'ורדן, ולא בנקל הוא ויתר על הסטטוס שלו בקבוצה. כל עוד לא תהיה נכונות של אחד מהשניים, השנה, לפנות מקום לטובת רעהו, המרקם הקבוצתי בלייקרס ימשיך להיראות כמו כנס של מרכז הליכוד ביום רע.

לא קבוצה

נקודה נוספת המשפיעה העונה לרעה על חניכיו של פיל ג'קסון קשורה בפאזל הקבוצתי שלו. שאקיל וקובי קולעים יותר מ-50 אחוזים מסך הנקודות הכולל, אבל קבוצת כדורסל לא יכולה להיגמר אחרי שני שחקנים. לעיתים נראה כי מלבדם, לג'קסון אין שום כלים בהתקפה. בעונה שעברה היה גלן רייס הצלע השלישית; כשהקנים של שאקיל וקובי היו נצורים הוא דאג לצלוף. השנה, למעט משחק אחד בו הוביל הוראס גראנט את קלעי הלייקרס היו אלה תמיד הצמד חמד, שאקיל וקובי, שדורגו בראש קלעי האלופה.
לג'קסון אין עוד שחקן נוסף שקולע במספרים כפולים העונה. גם אייזיה ריידר המוכשר והפרובלמטי, לא מממש את הציפיות ממנו. הרכש המשמעותי השני, הוראס גראנט, הוא שחקן יעיל, אך נמצא באחרית הקריירה הספורטיבית שלו. בנוסף, חלק מהשחקנים מתאימים יותר למוסד גריאטרי – גראנט (36), בראיין שאו (35) ורון הארפר (37) כבר מזמן עברו את השיא.

אחרי הכל, עדיין המועמדת העיקרית לתואר

למרות הבעיות של האלופה, חשוב לציין כי היא עדיין המועמדת העיקרית לתואר האליפות. הקבוצות החמות בליגה: פילדלפיה, יוטה ג'אז וסקרמנטו קינגס, נחותות מהלייקרס. גם סאן אנטוניו ספרס, על צמד מגדליה - טים דאנקן ודייויד רובינסון - מקרטעת העונה ומותירה את הזירה לשאקיל ושות'. ללייקרס יש עדיין כבודה מרשימה הכוללת את התותח הגדול ביותר בליגה (שאקיל אוניל), סופרסטאר וירטואוזי (קובי בראיינט), אולם ביתי ותומך – הסטייפלס סנטר, תמיכה של האליטה ההוליוודית, ולא פחות חשוב - מאמן בדמותו של פיל ג'קסון, שבאמתחתו רזומה של שבע אליפויות. עם הנתונים האלה צריכה לוס אנג'לס לדרוס את יריבותיה.
האלופה לא צריכה להילחץ מכך שהאחוזים של שאקיל מהקו העונה מעוררי רחמים (38%) ואפילו עופר פליישר מקבל את התואר "ידית", לעומתו. זהו פרט שולי ביחס לדברים האמיתיים, שמחייבים שיפור. האלופה צריכה לעשות דבר אחד, כדי לחזור לעצמה: להציג את הכדורסל של העונה שעברה, כולל צירוף של שחקן התקפה משמעותי נוסף. כה פשוט, אך כל כך מסובך.