שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ברוקס הגדול מכולם
    למה פחדו האולפנים מ"המפיקים"? מי אמר את המילה היחידה ב"סרט אילם"? ובאיזה סרט הופיעה סצנת הפלוצים הראשונה? מועדון הסרט המופרע מכה בשלישית ומצדיע למל ברוקס
    מי הוא בעצם מל ברוקס? השבוע, מועדון הסרט המופרע מביא לכם את סיפורו המופלא של הבמאי, התסריטאי, המלחין, התמלילן, המפיק, השחקן וגם המעריץ מספר אחת של סרטיו. ככה זה, כנראה, כשהקאץ'-פרייז הקבוע שלך הוא "יש כל כך הרבה דברים לעשות, וכל כך מעט זמן לעשות אותם".


    ברוקס. ההומור הציל אותו (צילומים: Gettyimages imagebank)

     

    מלווין (מל) קמינסקי נולד ב-1926 בברוקלין שבניו יורק, בן להורים יהודים. הוא התייתם מאביו שנפטר ממחלת כליות והוא עצמו היה ילד קטן וחולני. הבריונים בשכונה נהגו להציק לו וכדי לשרוד פיתח מלווין חוש הומור עוקצני. כך, במקום להילחם בילדים אחרים הפך את עצמו למרכז העניינים. בהמשך עזר לו חוש ההומור למצוא עבודה כבדרן באתרי נופש. ב-1944 התגייס לצבא. החוצפה והשנינות עזרו לו להתמודד עם מקרי אנטישמיות במהלך שירותו, שהחל בחיל התותחנים והסתיים, איך לא, בצוות הווי ובידור. מהצבא התגלגל ברוקס לכתוב לטלוויזיה.

     

    ב-1961, הוא עבר ניתוח פשוט אבל כואב. כשחברו קארל ריינר שאל אותו "איך אתה מרגיש?" ענה ברוקס: "אני מרגיש כמו אדם בן 2,000 שנה". "רגע, אז אתה הכרת את ישו?" הקשה ריינר. "אם הכרתי אותו?" ענה ברוקס, "אבא שלו עשה לי את הרהיטים". השניים הופיעו במסיבה עם המערכון "האיש בן ה-2,000", שתפח לסדרת מערכונים מפורסמת שבתורה הפכה למופע, שהפך לסדרת הופעות בטלוויזיה וארבעה תקליטים שכל מהותם שאלות של ריינר ותשובות מטופשות של ברוקס. לא רע בתור התחלה.

     

    נתחיל עם אוסקר, אחר כך נראה

    ברוקס החליט להתנסות מעט בקולנוע, אבל בעדינות. הוא הגה סרט אנימציה משונה באורך ארבע דקות בלבד בשם "מבקר הקולנוע" (1963). הסרט מציג צורות וכתמים שמרצדים על מסך הקולנוע מחליפים צבעים, ומייצגים אמנות מודרנית מופשטת. בפס הקול של הסרט נשמע ברוקס בתור זקן זועף שקנה כרטיס לסרט ולא מבין על מה הוציא שני דולרים. הסרט היה מטופש ביותר לכל הדעות, ועליו זכה מל ברוקס באוסקר הראשון שלו, בקטגוריית סרט האנימציה הקצר. שוב, לא רע בשביל התחלה.


     "Springtime for Hitler". ליפול או לחדול

     

    ברוקס התפנה ליצור את סדרת הטלוויזיה "Get Smart" ששודרה מ-1965 עד 1970. הכתיבה לטלוויזיה נתנה לברוקס חמצן כלכלי שאפשר לו לעבוד סוף סוף

    על הסרט הראשון שלו באורך מלא - "המפיקים", קומדיה על מפיק כושל ורואה חשבון נוירוטי שזוממים להעלות את המחזמר הגרוע ביותר בעולם.

     

    מזימתם היא פשוטה: הם יאספו כסף מהמון משקיעים, וכיוון שההצגה תיכשל איש לא יצפה לקבל רווחים והם יוכלו לשמור את המיליונים לעצמם. יש לתוכנית רק נקודת תורפה אחת: המחזה חייב להיכשל. לכן הם מחפשים - ומוצאים - את המחזה הגרוע ביותר עלי אדמות: "Springtime for Hitler", שבו אדולף היטלר רוקד, מקפץ ושר על הבמה עם עשרות נשים במדי אס.אס.


    מתוך הסרט. לא רע בתור התחלה כבר אמרנו?

     

    הסרט היה כל כך קיצוני בחוצפתו שהאולפנים הגדולים בהוליווד סירבו להפיץ אותו בבתי הקולנוע, וברוקס מצא מפיץ עצמאי שהציג את "המפיקים". התוצאה: ברוקס קיבל את האוסקר השני שלו, הפעם על התסריט המקורי הטוב ביותר. לא רע בכלל בשביל התחלה.

     

    על סף הקבצנות

    ברוקס הספיק לביים עוד סרט בשם "12 הכיסאות", עיבוד לרומן רוסי קומי שהציג סאטירה על הקומוניזם, ובמקביל להשקיע את זמנו בכתיבת תסריט שלא הצליח על זוג נשוי. ברוקס מצא עצמו מובטל. יום אחד, בעודו הולך ברחובות ניו יורק כשראשו מושפל, שמע מישהו קורא לו. היה זה דיוויד בילמן, חבר ותיק ששאל אותו לשלומו. "האמת דיוויד? אני מחפש כסף קטן על המדרכה, דברים לא הולכים טוב לאחרונה", הוא השיב.

     

    בילמן הזמין את ברוקס לארוחת צהריים וסיפר לו שהגיע לידיו תסריט למערבון בשם "טקס-אקס". "איך שקראתי אותו אמרתי לעצמי שזה מסוג הדברים שאתה היית עושה", אמר לו בילמן. "אולי תבוא למשרד שלי ותקרא את זה? יש לזה רק 40 עמודים". ברוקס קרא את התסריט ואמר: "אתה יודע, דיוויד? זה ממש מצחיק, אבל אני לא עושה דברים שלא כתבתי בעצמי".


    "אוכפים לוהטים". הפריצה הגדולה של הפלוצים לתרבות האמריקנית

     

    אבל בילמן שיכנע אותו, וברוקס החליט להזמין לפגישה את הכותב המקורי, אנדי ברגמן, שהתרגש מאוד. בדרך כלל היו קונים ממנו את הרעיון בשלב ההתחלתי וזורקים אותו מיד, והנה מל ברוקס מ"המפיקים" מבקש לכתוב איתו את הסרט. התסריט היה פרודיה על מערבונים, שמספרת על שריף שחור שמגיע לעיירה במערב הפרוע.

     

    "אוכפים לוהטים" היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר. ב-2006 נבחר הסרט כנכס לאומי לשימור בגלל "ערכיו התרבותיים, ההיסטוריים והאסתטיים". אפרופו אסתטיקה, מבקרי קולנוע רבים זוכרים אותו כסרט הראשון בקולנוע שכלל סצנה שבה יושבים בוקרים סביב המדורה, אוכלים שעועית ומפליצים בשרשרת. כן, גם סצנת הפלוצים הראשונה בקולנוע שייכת למל ברוקס.


    "פרנקנשטיין הצעיר". החביב על מל ברוקס

     

    במהלך צילומי "אוכפים לוהטים" הציע השחקן ג'ין וויילדר, ששיחק את סגן השריף, רעיון חדש: לעשות סרט שיצחק על סרטי "פרנקנשטיין". וויילדר וברוקס שקדו על התסריט יחד והסרט, שצולם בשחור לבן, זכה להצלחה אדירה. במהלך צילומי "פרנקנשטיין הצעיר" לבש הקומיקאי הבריטי מרטי פלדמן את הגיבנת המלאכותית שלו בצד שמאל במקום ימין. וויילדר שאל אותו "תגיד, הגיבנת שלך לא היתה במקום אחר?" ומאותו רגע הפך הסרט לתחרות אלתורים מבדחת. הצוות צילם המון סצנות שלא נכתבו במקור ועד היום ברוקס מספר שזהו החביב עליו מכל סרטיו.

     

    לפעמים מילה אחת מספיקה

    אחרי שצילם סרט מסחרי בשחור לבן החליט ברוקס לשבור שיא נוסף ולצלם את הסרט האילם הראשון אחרי 40 שנים של קולנוע מדבר, "סרט אילם" (1976). בשלב הזה רצו כבר כל הכוכבים ההוליוודיים לשחק בסרט חדש של מל ברוקס. פול ניומן, ג'יימס קאן, לייזה מינלי, ברט ריינולדס ועוד רבים וטובים השתתפו

    בסרט, שסיפר על מפיק שמגייס את מיטב כוכבי הוליווד להפקת סרט אילם ראשון אחרי 40 שנה. המילה היחידה שנאמרת בסרט מגיעה מפיו של הפנטומימאי מרסל מרסו, שמסרב להשתתף בסרט ופשוט אומר "לא".

     

    הצילומים החלו בלי צוות הקלטת סאונד, כיאה לסרט אילם. למרות זאת, לפני הצילומים מישהו צעק: "שקט על הסט", והצוות ההוליוודי המתורגל להשתתק במשמעת צילומים התאפק שלא לצחוק משום בדיחה. ברוקס קם ואמר להם: "חבר'ה, תצחקו, זה סרט אילם!".

     

    ב-1975 יצר ברוקס סדרה פרודית בת 13 פרקים על רובין הוד שלימים הפכה לסרט "רובין הוד – גברים בגעטקס" (1993). סרט פרודי על סרטי היצ'קוק בשם "מתח גבוה" (1977) היה לסרט הראשון שהפיק ברוקס בעצמו. ב-1981 כתב, ביים, הלחין והפיק את "ההיסטוריה המטורפת של העולם" עם סצנת האינקוויזיציה המפורסמת.


    "המפיקים", גרסת שנות ה-2000. לא עוצר לנוח

     

    ב-1987 יצר ברוקס את "שיגעון בחלל", פרודיית הפולחן על סרטי "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים". ברוקס שלח את התסריט המלא לג'ורג' לוקאס כדי לקבל את ברכתו. לוקאס, מעריץ גדול של ברוקס, שמח על היזמה ונתן כמה טיפים מניסיונו בעניינים טכניים (עבודה עם חרבות אור, למשל).

     

    מל ברוקס רצה גם לעשות דרמות רציניות, הוא התעניין מאד בתסריט של "איש הפיל", אבל הבין שאם על הפוסטר יהיה כתוב "מל ברוקס מציג את איש הפיל", לבטח אנשים יחשבו שמדובר בעוד פרודיה. לכן הקים ברוקס את חברת "ברוקספילמס" שהפיקה במקביל לפרודיות שלו גם סרטים רציניים. אחד הסרטים המפורסמים שהפיק ובחיים לא הייתם מנחשים הוא סרט האימה "הזבוב", בכיכובם של ג'ף גולדבלום וג'ינה דיוויד בתפקידים הראשיים.

     

    עושה הרושם שעם הגיעו לשנות ה-80 לחייו, ברוקס רק מגביר קצב. ב-2001 יצר ברוקס גרסה בימתית-מוזיקלית לסרטו "המפיקים", שזכתה ב-12 פרסי טוני. אחרי
    המשבר שפקד אותו עם מותה של אשתו יצר ברוקס מחזמר חדש שמבוסס על "פרנקנשטיין הצעיר" וסדרת אנימציה שמבוססת על "שיגעון בחלל", לה תרם גם את קולו ואת שיר הפתיחה.

     

    ומה הלאה? בסיום המחזמר "פרנקנשטיין הצעיר" עומדים כל השחקנים על הבמה ושרים יחד "ובשנה הבאה – אוכפים לוהטים". לא ברור אם זה יקרה או לא, מה שבטוח זה שעדיין יש כל כך הרבה דברים לעשות, וכל כך מעט זמן לעשות אותם.

     

    אלון גור אריה הוא במאי ותסריטאי הסרט "המוסד הסגור" ומנחה אירועי "מועדון הסרט המופרע" . ביום שבת, 17 באוקטובר, יוקדש האירוע בסינמטק תל-אביב למל ברוקס ובמהלכו יוקרן הסרט "המפיקים". האירוע יגיע לסינמטק ירושלים ביום חמישי, 22 באוקטובר.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים