המומחים ממליצים: שתו מים מהברז, זה בריא

הרומאים הבינו כבר לפני אלפיים שנה שהמים הם מרכיב תזונתי חיוני והכריחו את לגיונותיהם לשאת מימיות כבדות. גם אצלנו ימלאו בימים אלה יובל שנים לביטולה של "משמעת המים" שהייתה נהוגה לפני קום המדינה. היום משמעותו של המושג היא הפוכה - מפקדים ומורים חייבים להקפיד על שתייה מספקת של אלה הנתונים למרותם. אם תחפשו "מים" בגוגל תקבלו 677 מיליון אזכורים בעברית ו־652 מיליון באנגלית, ובאקלים החם שלנו "כל המרבה (בשתייה) הרי זה משובח". לכן חשוב לדעת מה טיב המים שאנו שותים ואם יש יתרון לסוג זה או אחר?

הצורה העיקרית שבה אנו צורכים מי שתייה היא המים הזורמים שמגיעים הביתה כמי ברז. תקן מי השתייה בארץ חמור וקפדני, בדומה לתקנים בינלאומיים, אמריקאים ואירופיים. התקן כולל פירוט של הבדיקות שאותן יש לבצע בתכיפות המוגדרת בחוק כדי לפקח על טיב המים ולמנוע סיכוני בריאות. הבדיקות האלה, שחלקן נעשות על בסיס יומי, מגלות מבעוד מועד זיהום מים על ידי חיידקים, חומרים כימיים אורגניים ואנאורגניים, מתכות, חומרי הדברה, חומרים רדיואקטיביים, תוצרים רעילים של תעשיית הפלסטיק ועוד. ברגע שמאותר זיהום מסוכן לבריאות, מופסקת אספקת המים מאותו מקור והצרכנים מוזהרים בהתאם. נוסף על כך, מי השתייה עוברים שני תהליכים חשובים נוספים: הפלרה וחיטוי.

ברוב מי הברז בישראל יש פלואור בכמויות מבוקרות הנחשבות על ידי רוב המדענים לבטוחות ומועילות, בייחוד למניעת עששת בילדים.

תוספת הכלור למים הכרחית למניעת זיהומם על ידי פרזיטים גורמי מחלה שעלולים להתפתח גם בצנרת וגם במכלי אחסון ביתיים. לטוענים נגד ההכלרה צריך לומר כי השאלה האמיתית לדעתנו היא כמה תינוקות וילדים היו מתים לולא חוטאו המים לשתייה? את התשובה לכך אפשר לקבל מההערכות על תמותה בארצות בלתי מפותחות. מדובר במאות אלפים, ואולי מיליונים, המתים ממחלות מעיים שסיבתן היא צריכת מים מזוהמים.

על טעם אין להתווכח

מה בנוגע למים המינרליים לסוגיהם? נצטט מדבריה של אינג' ולרי פוהורילס, מהנדסת מחוז תל אביב לבריאות הסביבה, אשר מציגה את עמדת משרד הבריאות בישראל בצורה חד־משמעית: "אין תועלת בריאותית או תזונתית בשתיית מים מבקבוקים לעומת מי ברז", היא קובעת.

מים הזורמים בצנרת מבוקרת עדיפים על מים "עומדים" בכל הנוגע למניעת זיהומים ביולוגיים. מי הברז מפוקחים לאורך כל

מערכת ההובלה, מן המקור ועד הברז של הצרכן.

הטענה העיקרית כלפי מי הברז כמקור למי שתייה היא הטעם. לפעמים באזורים מסוימים אכן מורגש טעמן של שאריות

 הכלור שהוכנס למים, אך לרוב הטעם השונה של מי השתייה נובע מהבדלים בריכוז המינרלים הטבעיים המומסים במים, גגון הנתרן, הסידן, המגנזיום ואחרים. חלק מחומרים אלה חיוניים לגוף ואחד המקורות לאספקתם הוא במי הברז. ברוב סוגי המים המבוקבקים ריכוזם של חומרים אלה נמוך. יש לציין כי על הבקבוקים יש תמיד פירוט מדויק של ההרכב הכימי של המים, והצרכן יכול לעמוד על טיבם מבחינה זאת.

מים רגילים צריך לשתות אך ורק מהברז של המים הקרים, שכן המים החמים עוברים דרך דוודים וצנרת בלתי מבוקרים, וחומם הגבוה עלול להמיס לתוכם חומרים לא ידועים שעלולים להזיק. אזהרה זו תקפה במיוחד לגבי מים שמגיעים מדודי שמש כי החום שלהם יכול להיות גבוה מאוד. טעם המים הוא גורם אסתטי שאינו קשור לאיכותם הבריאותית, גם אם טעמם של המים המינרליים משופר. עצה שימושית היא להניח מי ברז בתוך קנקן. אם נשארו במים שאריות כלור, הן יתנדפו בתוך שעה לערך וטעמם ישתפר. כך מתקבלים מים טובים, בטוחים, איכותיים, ובעיקר – זולים!

כמה צריך לשתות

כשני שלישים ממשקל גופנו הם מים. המים מצויים בתוך כל אחד מהתאים שלנו, ברקמות שביניהם ובכל אחד מנוזלי הגוף. פעילות ביוכימית יכולה לחול רק בסביבה מימית, ולכן כשחסרים מים, חילוף החומרים נפגע ותפקודי כל האיברים נפגעים. ידוע שאפשר להתקיים ללא שתייה ימים ספורים בלבד. בלי מים תחול מהר מאוד קריסת מערכות. הגוף לא מצליח לקרר את עצמו והתוצאה היא תשישות, התכווצויות ומכת חום. לחץ הדם יורד וצמיגותו עולה. העברת החמצן וחומרי התזונה לרקמות קטנה. סיכת המפרקים נפסקת ואיתה אפשרות התנועה. הכליות לא יכולות לסלק חומרי פסולת ורעלים, ופעילות המוח ואיברים חיוניים אחרים נפגמת קשות.

אם כן, למען הבריאות חשוב להקפיד על מאזן מים באופן קבוע. איבוד מים בשיעור של קצת יותר מ־1% ממשקל הגוף כבר גורם למצב קליני של התייבשות. מכיוון שהגוף אינו מסוגל לייצר מים וגם אינו סובל מצב של "משיכת יתר" של מים, חובה למלא את החסר בשתייה. אין כל דרך אחרת (למעט באינפוזיה) לתקן התייבשות. מבחינה פיזיולוגית אי אפשר, ואסור, לנסות "להתרגל" למצב של מחסור במים. הולכות ומצטברות עדויות כי בחוסר מים כרוני, אפילו אם הוא קל, יש סיכון מוגבר למחלות כמו סרטן המעי הגס, סרטן השד, פגיעה במסתמי הלב ועוד.

כמה עלינו לשתות? בניגוד לאבות מזון אחרים אין למים "קצובה תזונתית יומית מומלצת", ולכן התשובה לשאלה זו – זה תלוי... מים נפלטים מגוף האדם הבריא בשלוש דרכים עיקריות: דרך העור (גם ללא הזעה מורגשת), דרך הריאות (לחות אוויר הנשימה) ודרך הכליות (שתן). גורמים אישיים (כמו שטח גוף גדול, פעילות גופנית מאומצת, כלכלה עשירת סיבים, צריכה מרובה של אלכוהול או קפה) ותנאים סביבתיים (אקלים חם ויבש, גובה רב מעל פני הים) גורמים להפסד מוגבר של מים ומחייבים פיצוי באמצעות שתייה רבה. במצבי מחלה המלווים בחום, בשלשול או בהקאה חשוב להקפיד מאוד על מאזן הנוזלים, בייחוד בקרב חולים כרוניים וקשישים. תינוקות מתייבשים במהירות כי אצלם הכליות עדיין לא "בשלות" ושטח גופם גבוה מאוד יחסית.

אדם מבוגר בריא, גם אם הוא עובד במשרד ממוזג, וגם בחורף, צריך לשתות 6־8 כוסות מים ביום לפחות. עבודה גופנית בקיץ ובחוץ מגדילה את צריכת המים החיונית פי שניים, או אפילו פי שלושה, תלוי בתנאים המיוחדים.

תחושת הצמא לא תמיד רגישה מספיק כדי להדריך אותנו כמה לשתות. שני סימנים יעזרו לנו לדעת אם אנחנו שותים מספיק. הסימן הראשון (מתאים במיוחד לספורטאים) - משקל הגוף לפני הפעילות הגופנית ואחריה חייב להישאר זהה. על כל ק"ג של הפסד משקל יש לשתות 4־6 כוסות. הסימן השני (מתאים לכל מצב) – השתן חייב להיות תמיד בצבע צהבהב חיוור וחסר ריח. צבע כהה וריח חריף מעידים על התייבשות.

האם אפשר להפריז בשתייה? לכליות של אדם בריא יש יכולת עצומה להיפטר מעודפי מים. "הרעלת מים" קיימת רק

 במחלות נדירות או במצבים קיצוניים, כמו רץ מרתון בחמסין ששותה רק מים ללא תוספת נתרן. אפשר לומר בביטחון כי שתייה מרובה אינה מזיקה לבריאות. עם זאת, אין לעודף מים תכונות פלא שאגדות אורבניות רבות נוהגות לייחס להם: שתייה מרובה לא מגבירה את פעילות הכליות ולא "מטהרת" את הגוף מרעלים, לא מדכאת את התיאבון ולא עוזרת במיוחד בטיפול בהשמנת יתר, לא משפיעה באופן משמעותי על מיגרנה, ולמרבה הצער, גם לא גורמת לעור להיראות צעיר.

• פרופסור אלכסנדר אבירם הוא מומחה ברפואה פנימית, מינהל רפואי ונפרולוגיה. שימש בעבר כמנהל המחלקה הנפרולוגית במרכז הרפואי תל אביב ומנהל בית החולים רוקח (הדסה) בתל אביב. כמו כן שימש כמשנה למנכ"ל ה.מ.הדסה, מנכ"ל בית החולים אסותא, והמנהל הרפואי של מכבי שירותי בריאות. בתפקידו הנוכחי מכהן כמנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות בישראל, יעקב מעוז עבד יותר מ־35 שנה בחברת תהל כמנהל פרויקטים בתכנון מתקני אספקת מים ותהליכי התפלת מי בארות ומי ים. יועץ תאגיד מי אביב בע"מ של עיריית תל אביב לטיוב להתפלת מים. חבר צוות תכנון תמ"א 34ב לאתרים למתקני התפלת מי ים. יועץ לחברות בתכנון מתקני התפלת מים בפרויקטים בארץ ובעולם.