האם חברות הביטוח מתעלמות מחופש המידע?
חוק חופש המידע מעניק אפשרות לקבל אינפורמציה מכל גוף הממלא תפקיד ציבורי. למרות זאת קרנות הפנסיה מערימות קשיים על החוסכים ובני משפחותיהם בכל הקשור למסירת מידע. למרות התמורות שחלו בזמינות המידע ללקוחות, מתברר כי בחלק לא מבוטל של המקרים הדרך למידע הנכסף עוברת דרך בית המשפט
חוסכים, יורשים, ומוטבים רבים נתקלים לעיתים רבות במסך עשן כבד, בבואם לקבל מידע אודות זכויותיהם, לאחר קרות מקרה ביטוח. לדוגמא, זוג הורים שבנם רכש פוליסת ביטוח חיים ונפטר, יכולים למצוא עצמם במצב בו הם אינם יודעים אפילו באיזו חברת ביטוח בנם בוטח, או האם בנם רכש פוליסה המעניקה להם זכויות ממוניות במקרה הפטירה.
חוסר במידע, קיים לא רק לאחר קרות אירוע ביטוחי. גם במקרה שאדם מעוניין להצטרף לקרן פנסיה וברצונו לקבל מידע כגון: מה שיעור התמותה של העמיתים בקרן (נתון שעשוי להשפיע על כדאיות ההצטרפות לקרן), עשוי להיתקל בחומת ברזל.
הדבר מקבל משנה תוקף כאשר היורשים של חוסך אשר הלך לעולמו, מבקשים לקבל מידע באשר לזכויותיהם החוקיות עקב מות יקירם. לעיתים, אלה נאלצים לגשת לבתי המשפט ולדרוש את הסעד המבוקש. אך האם זהו הפתרון היעיל ביותר או האם מדובר בברירת מחדל שהחוסכים נאלצים להתמודד איתה מחוסר ידיעה? ייתכן כי התשובה מצויה בספר החוקים של מדינת ישראל - חוק חופש המידע, תשנ"ח- 1998.
זכות הקניין - גם על הקרנות החדשות
למעשה, חוק חופש המידע מעניק אפשרות לקבל אינפורמציה מגופים שלטוניים, מחברות אשר מנוהלות על-ידי המדינה, מעמותות מתוקצבות או מכל גוף אחר הממלא תפקיד ציבורי. החוק משרת אינטרסים רבים של הפרט ושל קבוצות אנשים בעלי מכנה משותף. בין יתר העקרונות עליהם מושתת החוק, ניתן למצוא את "ההצדקה הפוליטית", את עקרון "זכות הקניין", ואת "עקרון ביקורת על הרשות".זכות הקניין - אין ספק, כי לאור הלאמת קרנות הפנסיה הוותיקות בידי מדינת ישראל והזרמת כספים מתקציב המדינה, מכספי משלם המיסים, להצלת הקרנות, חל שינוי רב במעמדן המשפטי של הקרנות. כיום, הניהול והבקרה של הקרנות מנוהל בידי משרד האוצר ונתון לביקורת של בתי המשפט ומבקר המדינה.
לכן, ברור כי חוק חופש המידע חל על קרנות הפנסיה הוותיקות הכלולות בהסדר. יש אף מקום לדעה הגורסת, כי חוק חופש המידע חל גם על קרנות הפנסיה החדשות, מעצם העובדה שקרנות הפנסיה, מחזיקות איגרות חוב של מדינת ישראל, ולמעשה קיים סבסוד המהווה רשת ביטחון בשיעור של 30% מהכסף של החוסכים.
הפיקוח על שוק ההון ממעט לטפל במקרים פרטיים
את מקומו של האזרח באשר לבקשת מידע ולקבלתו תופס המפקח על שוק ההון במשרד האוצר. אך זה, אינו מטפל לרוב במקרים פרטניים, אלא במידע חיוני הנוגע לכלל החוסכים. נוצר מצב, כי החוסך נותר אובד עצות כאשר הפתרון הממשי היחיד העומד לצידו, הינו שיגור מכתב למחלקת התלונות במשרד האוצר.
במקרים רבים המבוטח שולח מכתב למחלקת התלונות לאגף לשוק ההון במשרד האוצר ומקבל מכתב כי עליו למצות קודם את הליך הפניה בחברה שהוא מתלונן כנגדה.
חוק חופש המידע למעשה משמש כלי משפטי חשוב לחוסך הפרטי, ליורשים, ולמוטבים לקבל מידע חיוני מהרשויות הציבוריות.
פער בין הרצוי למצוי
ביקורת על הגוף המנהל- הצורך בשקיפות, מאפשר לקרנות הפנסיה מרחב פעולה אפקטיבי שתכליתו למנוע עיוותים וכשלים בדרך ניהול כספי העמיתים. שקיפות זו מהווה הצדקה נוספת לתוקפו של חוק חופש המידע כלפי החוסך או היורשים. המפקח במשרד האוצר, יזם לאחרונה פנייה למנהלי החברות, לבחינה מחודשת של איתור מוטבים ויורשים במקרים של פוליסות וקופות שאין בהן פעילות, לצורך מציאתם.
בעשור האחרון, חלו תמורות רבות ומרחיקות לכת בתחום זמינות המידע, כגון, דיווח למבוטחים, ביטחונות הפיננסיים של החברות, איתור מוטבים, דיווח על המצב הדמוגרפי של המבוטחים ועוד. עם זאת, עדיין קיים פער בין הרצוי למצוי, השקיפות והיעילות האינפורמטיבית המוצעת לציבור אינה מספקת.
הפתרון: פניה לבית המשפט
החוק מונה מספר מקרים בהן הרשות מנועה מלתת מידע מבוקש, כגון: מידע המהווה פגיעה בפרטיות, או מידע שהטיפול בו מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירים. אך האם טענה זו רלוונטית בעידן טכנולוגי כה מתקדם?
אין ספק כי הפגיעה בפרטיות היא הטענה העיקרית שתעלה קרן פנסיה או הגוף הפיננסי המנהל את כספנו, כאשר יקבל דרישה לקבלת מידע מסוים. אך בתי המשפט נתנו בפסקי דין, נימוקים משכנעים מתי יש לתת מידע על אף הפגיעה בפרטיות, וקבעו כי הפגיעה בפרטיות תבחן באופן יחסי ולגופו של עניין.
יוצא, כי בעת סירוב קבלת מידע חיוני מקרן הפנסיה, יעמוד לרשותכם כלי משפטי חזק וחשוב, בו תוכלו להשתמש על מנת לכלכל את צעדיכם. עמדו על זכותכם להשתמש בו.
לפנייה לכתב/ת 
